הנפש כמהה להגיע למחוזות הגבוהים ביותר / יותם שווימר
על ספרה החדש של נורית זרחי, "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא"
אוגוסט 17, 2011
לנורית זרחי יש קסם. יתרה מכך, קסם שאין להתכחש לו. ובאמת, איך ניתן לעמוד בפני ספר ששמו “שתי ג’ירפות בליל ירח מלא”? בפורמט מוארך, התואם את דמותן של הגיבורות, ובליווי ציורים של הילה חבקין, מוסרת לנו זרחי סיפור מינורי, אנקדוטי במידה רבה וקסום.
ניתוח מעניין. לא הכרתי את הספר. הרעיון מוצא חן בעיניי. הסיפורים של נורית זרחי תמיד מופלאים. בדרך כלל אני אוהבת מאד גם את איורייה הקסומים של הלה חבקין, אבל דווקא פה, ממה שמוצג למעלה, הם מוצאים חן בעיניי פחות. חסר להם קצת עומק. הג’ירפות קצת דו-מימדיות בעיניי ויש להן קצת יותר צוואר מרגליים. זה מוזר כי הלה חבקין היתה, נדמה לי, מאיירת אינציקלופדיות זואולוגיות או משהו כזה, ובד”כ האיורים שלה מאד מדוייקים. עדיין, ללא ספק, אלו ג’ירפות.
נורית זרחי! אין כמוה. ספרי הילדים שלה הם נכס שרצוי שימצא בכל בית שגדלים בו ילדים. סופרת נפלאה וממה שקראתי כאן היא שוב חוללה נס.
תודה על הכתבה המעניינת ומאירת העיניים. גם אני ממעריצות הכתיבה לילדים של נורית זרחי, ואני מסכימה שיש לה הבנה מיוחדת במינה לנפש הילד. בלי הבנה כזאת אי אפשר לכתוב ספרים כאלה!
ציטוט מתוך המאמר “המדריך המלא: איך לבחור ספר ילדים?” שהתפרסם ב YNET בתחילת החודש: “פעם, לפני כמה שנים ו-14 ספרים הם כתבו איזה משהו נחמד. ההצלחה האדירה – בצדק או בפוקס – גרמה לזה שגם אם הם ישלחו את הטקסט הכי דבילי בעולם, ההוצאה ישר תעביר לדפוס, תדפיס ב-20 אלף עותקים, ותחכה לצ’ק.” לדעתי זה המקרה של נורית זרחי. כל טקסט שלה יוצא לאור בלי שום מסננת. אם ההוצאה היתה מקבלת כתב יד לסיפור הזוי, עם מוטיבים נדושים (הירח כמאכל), עם דמויות שצצות בצורה לא מוסברת בסיפור ואז נעלמות, עם פערי זמן לא הגיוניים בעלילה, ופילוסופיה/פסיכולוגיה בגרוש, אבל לא נורית זרחי היתה חתומה עליו – אלא כותב לא מוכר, הוא היה נדחה מייד.
כמו ביצירותיה הרבות, גם בסיפור הזה ניתן לגלות את רגישותה וכנותה של נורית זרחי, עם כח דימיון מופלא, מיוחדות ופיוטיות.
המון מורכבות ועומק מסתתרים בפשטות הזו של העלילה והדמויות.
אני חושבת שהיא עצמה, עודה, בתוך-תוכה פנימה, עדיין ילדה.
וגם-יופי של איורים ויופי של כתבה!
עינת, הציטוט שבחרת מהכתבה הגרועה בynet מעיד יותר עליך מאשר על נורית זרחי. כל מי שקצת מכיר את שוק ספרי הילדים יודע שזה משפט מפרך לחלוטין. 20000 עותקים זה מספר עותקים שלא מתקרב בכלל בכלל למהדורות של ספרי ילדים בארץ וה”צ’קים” שמקבלים בסוף היום הם מוטיבציה פתאטית לכתיבה. בכל מקרה-ספריה של נורית זרחי הם ההיפך מ”רבי מכר” בתחום
אני קיבלתי את הרושם-וסליחה אם אני טועה- שבכלל לא קראת את הספר אלא הסתמכת על הבקורת הנל , כדי להחליט שהעלילה מופרכת, הדמויים נדושים והפסיכולוגיה היא בגרוש.
למה פסיכולוגיה בגרוש? למה פילוסופיה בגרוש? למה דבילי? נא נמקי את דעתך המלומדת
ספוריה של זרחי לילדים צריכים להקרא כמו שירה. לחפש בהם עלילה, הגיון או מוסר השכל רגילים או חד משמעיים זה פספוס כמו לבקר סרטי אנימציה על שהם לא נשמעים לחוקי כח המשיכה.
אני רוצה להצטרף לתגובתה של רותו ולהביע שאט נפש מהתגובה של העינת השניה. אני קוראת המון ומגיבה לא מעט באתר הזה שעוסק בתרבות לילדים ואני לא זוכרת סוג כזה של תגובות, שמתאימות יותר לרשימות טוקבקים להמונים. גם ביקורת אפשר להעביר בנימוס ובכבוד. מדובר על אחת מהיוצרות לילדים החשובות ביותר בארץ. כמה מכתביה הפכו כבר לנכסי צאן ברזל. קצת דרך ארץ וכבוד לפני הכל, לא יזיקו.
כתבתי בנימוס ובכבוד, לפי כל אמת מידה. לא כתבתי שהספר דבילי (המילה מופיעה בציטוט מתוך YNET ולא מתייחסת לספר זה או לנורית זרחי.) נורית זרחי כתבה כמה ספרים חביבים, אך חלק מספריה לא היו רואים אור אם היו מפעילים לגביה לקטורה רגילה. האם הייתם מתמוגגים מאותו טקסט אם היתה חתומה עליו “חדווה כהן” למשל? לא כל דבר שהיא כותבת הוא עילאי, וצריך שמישהו יאמר גם את זה.
תודה לכל המגיבות. בנוגע לטענה שהעלתה עינת: לדעתי, זרחי היא סופרת מצוינת ומשום שהיא כזו, הטקסטים שלה, גם אם אינם בהירים, יש בהם בורות (כפי שציינתי ברשימה) ומהמורות – הם עדיין טקסטים מעולים. ולא מפני שהיא נורית זרחי הפרסונה, אלא מפני שהיא נורית זרחי הסופרת. לכן גם ציינתי שרק כותבת מיומנת כמותה מצליחה להתמודד עם פערים בעלילה וכו’. אין הדבר מעיד, לטעמי, על כתיבה לא טובה, אלא בדיוק להפך. אחד מהדברים היפים ביותר אצל זרחי הוא הרובד הסמוי של הסיפור. פרט לסיפור הדרמטי הספציפי – שהוא לרוב משונה, בלתי ברור, אפילו סתום – יש עולם שלם בין השורות ומתחתן. במובן זה, אני חושב שרותו צודקת בהשוואה שהיא עשתה לקריאת שירה. בשני המקרים, מה שלא מסופר, מה שמעורר את הרגש, הכישוף של השפה, הם העיקר ולאו דווקא הסיפור “הקונקרטי”.
מה שמעניין אותי בהערה הוא עניין הפרסונה של זרחי שהעלית. כדאי לציין שספרים רבים רואים אור בישראל (ולא רק כאן) שאין להם שום צידוק. גם ספרי ילדים וגם פרוזה למבוגרים שמחבריהם מוכרים ממדיות אחרות או בעלי מעמד זה או אחר, המאפשר להם לזנק על משוכת הלקטורים (לצורך העניין) ולהגיע ישירות לדפוס. כך שהטענה שלך אינה שגויה בבסיסה. אני משוכנע שמו”ל שמקבל לידו טקסט של זרחי יתן לו קדימות, אין ספק ואין בכך בושה. כל עוד הטקסט הוא טוב – אדרבא! ייתכן שהסיפור הזה, על כל מעלותיו, לא היה רואה אור אם היתה חתומה עליו “חדווה כהן”. נכון. אבל באותה מידה ייתכן שהוא כן היה רואה אור, אם היה נופל לידיים הנכונות. במקרה זה, העובדה שזרחי חתומה על הטקסט רק מאששת, לטעמי, את כוחה של הסופרת גם לאחר מאות ספרים ותו לא.
היי בטוחה שאם הייתי מוצא את הספר לא טוב, הייתי כותב זאת. דווקא מתוקף היותה סופרת מרכזית וחשובה, ראוי לבחון את יצירתה באשר היא. אינני רואה טעם לומר דברים לא טובים על ספר, אלא אם כן הוא מרכזי, יש סביבו עניין ושהסופר/ת חשובים. והנה, כאשר כתבתי על ספרה של רותו מודן התייחסתי גם לדברים שפחות מצאו חן בעיניי, כך גם לגבי דויד גרוסמן. אינני מבקש לנקות את ידי, אלא להבהיר שכאשר סופר מגיע למעמד מסוים ראוי לדון ביצירתו מתוקף המרכזיות שלה בשיח. העובדה שזרחי מצליחה, לטעמי, לכתוב ספרים מעולים, מיוחדים ויוצאי דופן גם לאחר שנים כה רבות, מחייבת התייחסות. כך שלמעשה, השאלה האם הטקסט היה רואה אור אם היתה חתומה עליו אישיות אחרת אינו רלוונטי וברור שחובה לומר שיצירה מסוימת אינה עילאית, כדברייך, ללא קשר למעמד הסופרת. עניין מעמדם של סופרי הילדים מרתק ממש, במיוחד במציאות שלנו, אך החוכמה היא להבחין בין היצירה לסופר ולדון ביצירה עצמה; ואת זה אני מבקש לעשות. תודה לכן על הדיון.
“פרסונה” – מפרסמים ספרים של סלברטיז בלי קשר לאיכותם. כל פליט ריאליטי, כל דוגמנית או זמרת תזכה לפרסם ספר בזכות שמה. ולספר של פליט הריאליטי יש סיכוי טוב להיות רב מכר (ואני מדברת על ספר ילדים!). נורית זרחי היא סופרת אמיתית וחשובה, סופרת מחוננת שמבינה את עולם הילדים לעומק באופן שלא רבים מבינים. הספרים שלה הם חגיגה ספרותית, מתנה אמיתית שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו וטוב שיש לנו סופרים מעולים. לא צריך למעוך אותה – צריך לשאת אותה על כפיים.
מותר לסופרת שעשתה את הדרך הארוכה על מנת להכנס לקבוצה של סופרי ילדים איכותיים ולהנות מהמעמד הזה, וגם לקבל קדימות, אין בזה רע. באשר לספר מתוך מה שקראתי כאן נראה לי שהסיפור איכותי ושווה קריאה אמיתית – מתוך הספר, תודה על הביקורת המחכימה.
נורית זרחי נפלאה. השפה הרזה והנקייה שלה נכתבת בגובה העיניים של קוראיה. הטקסט שרירי, ויחד עם זה שופע חום. היא לא מתחנפת ולא מפזרת מליצות. היכולת שלה ליצור עולם תלת-מימדי ומשכנע בתוך הפנטזיה מזכירה לפעמים את כתיבתו של דוקטור סוס. הבעיה היחידה היא האיורים. הדמויות של הילה חבקין נוקשות וחסרות חיים, הצבעוניות (כמו בכל הספרים שלה) גרועה מאוד, ואין אפילו קו אחד חינני לאורך כל הספר. ומה שהכי מצער: בניגוד לזרחי, חבקין ישירה וחסרת הומור. חבל, כי מאייר מוכשר היה יכול להוסיף עוד שכבות של משמעות לסיפור העדין זה.
תודה יותם על רשימה מרתקת וחכמה.
לעינת השנייה
לא משנה כמה הצלחות יש לסופרת מאחוריה, היצירה היא העניין. משום שהילד פוגש את הספר ואת העולם שהספר חושף בפניו ולא את הסופרת. בחרת להתקיף את האובייקט הלא נכון, בהשתלחות פרועה חצופה ויומרנית. חביבתי לא הכל שווה להכל. תכתבי קודם מאה ספרים לילדים שירה ופרוזה ואז תפתחי את הפה. זה שיש לך מחשב ואת יודעת לכתוב אותיות לא נותן לך זכות להתנפל בבורות ובבוטות כזו, מה גם שזה נשמע כמו קנא או כעס אישי שאת שולחת לכל כיוון בארגומנטים פשטניים.אבל הבנה לספרות ילדים ולילדים אין בדבריך.
לגופן של ההערות על הכתוב. החורים היחידים שאני מוצאת הם בדמיון ובמעוף שלך,בחופש הפנימי שלך ובהבנת עולם הילד.
את מזלזלת באינטיליגנצייה וברוחב המעוף של הילדים. תסמכי עליהם שהם ימצאו את ההסבר מאפה ולאן צצות ונעלמות הדמויות.הם ימצאו את הרצף הלוגי או הלא לוגי או המגי או אבסורדי בין הדברים וייהנו מזה עד הגג הלוואי שמבוגרים היו נשארים עם היכולות האלה עולמינו היה יותר רחב ומעניין, אולי ותר טוב.
אם היצירה תשמע לדרישותיך היא תהיה לעוסה ומיובשת ולא מעניינת ואולי גם לא נמכרת.
חבל תלמדי מהיצירות של נורית זרחי, לא רק לכתוב, גם להבין לעומק ולרוחב לנפש הילד ולתת לה ביטוי באמפטייה בסימפטייה ובנדיבות ובהומור כפי שנורי כותבת.
יותם למה אתה לא מגן קצת יותר על הבחירות שלך. נושא הפרסונה הוא לא רלוונטי זהו בלבול בין עיקר לטפל ובעצם הטיפול בפרסונה ,בהקשר לספר, זה לעשות עוול ליצירה ולנורית זרחי
ועצה אחרונה לענת. תקראי את כל יצירתה של נורית זרחי תתכתבי ספר על בסיס של מחקר ידיעה והבנה ואשמח לקרוא.
דברים כדורבנות, יוגר. מסכימה איתך.
כדאי לקרוא את הבקורת על ספר השירים החדש של זרחי למבוגרים ‘הליום’, שפורסמה היום ב’מוספשבת’ של ‘מעריב’. (ע”י אלכס בן ארי)
וכך היא נפתחת: “אף אחד מאיתנו איננו חכם מספיק כדי לכתוב על השירים של נורית זרחי…כי הם מעידים על רובד של הקיום שהוא בלי ניתן להבנה, ויכול להיקלט רק על ידי חוויה ישירה שמעטים מסוגלים לה, או דרך שירים כמו אלה שכתבה נורית זרחי.”
נתן זך ודוד אבידן כתבו שירים נפלאים למבוגרים, וספרי ילדים בינוניים ביותר. אין הא בהא תליא.
נורית זרחי ניחנה ביכולת לכתוב שירים מופלאים הן לילדים והן למבוגרים. (מונוגרפיה העוסקת בכך נכתבה ע”י אילנה אלקד-להמן ‘לבדה היא אורגת’ הוצאת כרמל. ניתן למצוא אותה באינטרנט)
יכולת זו שמורה גם לביאליק, אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג ומשוררת בת זמננו סבינה מסג (שם העט עדולה).
[…] שפורסמה ב"הפנקס" על ספרה החדש של נורית זרחי, "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא", התפתח דיון סביב סגנונה של הסופרת, שגלש עד מהרה […]
[…] לירח ואחר כך אל השמש והאור, ואילו הפעם הן מגיעות לחלל. הספר הראשון על אודותיהן הוא המוצלח ביותר, לטעמי, ואף על פי שלא […]