כללי

כל מה שצריך זה ארוחה חמה / עידן ברנדלר

יולי 29, 2022  

“פינג!”

מה?

“פינג, פינג!” חזר שוב בני בן השנתיים.

“אני לא מבין,” עניתי, מיואש במקצת.

הוא ניגש למדף הספרים ושלף את ספרם של האחים פאן, “המקום שבו הים נושק לשמיים”, בהוצאת “אגם” ובתרגום של יהודה אטלס, הניף אותו וצעק שוב: “פינג!”

כריכת הספר (יח”צ)

טרי ואריק פאן הם אחים ילידי ארצות הברית, אשר גדלו וקיבלו את הכשרתם בטורנטו שבקנדה. ספרם “המקום שבו הים נושק לשמים” הוא השני מתוך חמישה ספרים שכתבו ואיירו יחד, והיחיד שראה אור בעברית. הספר מספר על ילד צעיר בשם פינג הבונה סירה לזכרו של סבא, ספן וותיק, שסיפר לו פעם על מקום שבו הים נושק לשמיים. פינג עובד קשה על בניית הסירה ולבסוף נרדם מהעבודה הקשה, אך כאשר הוא מתעורר הוא מוצא עצמו בלב ים, שם הוא עתיד לפגוש דג זהב מפתיע במיוחד. אז מה יש בספרם של האחים פאן ובגיבור סיפורם – פינג, שאחרי קריאה אחת גרם לבן שלי לצעוק את שמו כאילו מדובר בחברו הטוב מהגן?

כפולה מתוך “המקום שבו הים נושק לשמיים” מאת האחים פאן

כמו בכל ספר ילדים וודאי בפיקצ’רבוק, המפגש הראשוני שיש לילד עם הספר הוא הרובד החזותי – האיור, ויש מחקרים המראים שהוא משמעותי ומשפיע על הילד אף יותר מן הטקסט. אין ספק שבספרם של האחים פאן הרובד האיורי מהפנט כל כך שהוא ישבה גם את ליבם של המבוגרים. מדובר באיורים סוריאליסטים בעלי עושר של דימויים, המשלבים בין עולמות תוכן שונים וחוצים את המציאות לעומקה ולרוחבה. אלו מעניקים לספר תחושה של חלום ממש. באיור הכריכה למשל מוצגות מגוון ספינות, לווייתנים ומדוזות, לצד דימויים מתחום הרקיע – כדורים פורחים, עננים וכוכבים. ישנה גם כפולה המתארת את “איי הספרייה, מקום שבו מאה ציפורי קריאה קיננו”, שם מופיעות ערמות של ספרים שונים, מ”אי המטמון” ועד “אהרון והעיפרון הסגול”, לצד מגוון רחב של ציפורים – ינשוף, סנונית, פלמנקו ואפילו פינגווין. השזירה של עולמות שונים יחד וירידה לפרטים הקטנים, מעניקה את האווירה החלומית העוטפת את הסיפור.

כפולה מתוך “המקום שבו הים נושק לשמיים” מאת האחים פאן

אופן נוסף בו האיורים מעניקים את התחושה שמדובר בחלום, הוא ההבחנה שכל הדימויים בהם משתמשים האחים פאן לאורך הספר מגיעים מעמודים מוקדמים בספר, בשלב שלפני ההירדמות של פינג, וקשורים לסבא שלו. בתחילת הספר מופיעים הדימויים המציאותיים הללו במובן הריאליסטי שלהם, ולאחר שפינג מקיץ באמצע הים, הם הופכים לפנטסטיים. כך למשל ניתן לראות את הקונכיות הקטנות שעל שולחן העבודה הופכות לאי של קונכיות ענק; רישום המדוזה מקיר חדר העבודה הופך ל”ים של מדוזות-ירח מפזזות”, ומדפי הספרים הופכים לאיי ספרייה. נראה שהאופן בו האחים פאן מכניסים את הדימויים הקשורים לסבא משלב שלפני ההירדמות אל תוך המסע, יש בו להעצים את תחושת החלום של הסיפור, שהרי לא פעם עולים בחלומות מראות וחוויות שהתרחשו קודם לכן במציאות. רובד נוסף שאפשר אולי להסיק מ”הקמת הדימויים לתחייה” במהלך הסיפור, הוא רמיזה לקימה לתחייה של הסב עצמו, שמת.

ומה לגבי הטקסט? קשה לומר שהוא מוסיף או משתלב עם הפן הוויזואלי המרשים. הניסוחים שבמקור הם בעלי משלב גבוה ויש ריבוי של שימוש במילים גבוהות, לא תמיד בהצדקה. למשל, “הוא תר בסירתו”, “מדוזות ירח מפזזות”, “ולהגביה עוף”. המשלב הגבוה ניכר גם בהטיות השם כמו “היה סָבוֹ נוהג לומר” או “פינג הפליג בסירתו”. לא שצריך חלילה להתרחק משפה גבוהה, אבל נראה שהיא יותר מסרבלת מאשר מוסיפה במקרה זה. מדוע היה צריך לכתוב פעמיים שסירתו של פינג החלה “להתרומם מעל המים ולהגיבה עוף”? כמובן שיש ערך בשפה עשירה ובחשיפת ילדים צעירים לאוצר מילים רחב, אבל האופי החולמני והדמיוני של האיור לא עולה בהכרח עם הניסוחים הגבוהים והמעט מסורבלים.

כפולה מתוך “המקום שבו הים נושק לשמיים” מאת האחים פאן

“ארץ יצורי הפרא” של מוריס סנדק, למשל, הוא ספר בעל מאפיינים סוריאליסטים שמדמים חלום, והניסוחים הקלילים והישירים שלו כדוגמת “מתחשק לנו לאכול אותך – כל כך אנחנו אוהבים אותך” או “קראה לו אמא שלו ‘יצור פרא!’, מסגלים ליצירה את האופי הישיר והקולח שלה.

ככלל, נראה שקיים דמיון בין “ארץ יצורי הפרא” ל”המקום שבו הים נושק לשמיים”. ניתן לראות זאת במעבר בין מציאות לדמיון על ידי הירדמות (או עצימת עיניים במקרה של מקס, גיבורו של סנדק); ההפלגה בספינה כמוטיב שמוציא ממד החלום, ואפילו בשיבה למציאות שפינג ומקס חווים ניתן לראות חזרה אל מוטיב דומה – מישהו קורא לך ומחכה לך בבית. בשני המקרים מדובר בקריאה מהעולם המציאותי שמצליחה לחדור אל תוך עולם הדמיון והחלום. ב”המקום שבו הים נושק לשמיים” ניתן לראות זאת מהניסוח ב”קול שקורא אליו ממרחקים” ומעיד על אימו של פינג שמעירה אותו וקוראת לו לאכול כיסונים. בדומה לכך, הניסוח ב”ארץ יצורי הפרא” הוא: “פתאום הגיעו אליו ממרחקים אולי מסוף העולם ריחות נפלאים”, אשר מבשרים את ארוחת הערב שאמא של מקס השאירה לו. לשני הגיבורים אם כך, לא רק שמחכה מישהו שחושב ודואג להם בבית אלא גם ארוחה חמה וטעימה כסממן של דאגה הורית.

ואולי זאת בכלל הסיבה שהבן שלי קורא “פינג! פינג!” – הוא פשוט קורא לו לבוא כי ארוחת הערב מוכנה.

“המקום שבו הים נושק לשמים”, מאת האחים פאן. תרגום: יהודה אטלס. הוצאת “אגם”, 2022

עידן ברנדלר – כותב. סטודנט במכללת “ספיר”.

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה