לא סיפור לילדים? / יעל מולצ'דסקי
על הגבול הדק בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים דרך "לשבור את החזיר" מאת אתגר קרת
פברואר 5, 2019
הילד זקוק לאמת לא פחות משהוא זקוק להגנה. והספרות מאפשרת גם חשיפה וגם הגנה – כי החשיפה נעשית במקום מוגן, במעבדה אנושית שהניסויים בה מתבצעים בסביבה מבוקרת.
תודה יעל על הרשימה המרתקת שעושה חשק לשמוע את ההרצאה.
כשקניתי את הספר בני הבכור היה בן 3.5 וחיכיתי שלוש שנים, עד שחזרנו אליו יחד. והיום בגיל 6.5 גילינו יחד את הדרך לספר אותו ולאהוב אותו.
מבחינתי, סצינת הסיום המאוירת היא זו שמקלה עלי להפוך את הסיפור שקראתי ב”געגועי לקיסנג’ר” לסיפור ילדים. היא זו שמעדנת אותו ופותחת שער כניסה אחורי לסיפור מרגש ומסקרן עוד יותר,
ועוד נקודה – התחלת את הרשימה בסקירת עטיפת הספר, נדמה לי שאיור הכריכה שמתחבא מתחת לעטיפה, כמעין “easter egg” מראה לנו את המנעד הרחב של הספר, בין סיפור מאיים וציני, לסיפור מרגש ואינטימי.
נהניתי לקרוא
תודה יעל על הרשימה . ועל כך שפתחת לי פתח לכתוב או להעלות נושא בספרות הילדים העכשווית שאני קוראת. יואבי כמו ילדים רבים ער לחולשות של המבוגרים אבל בניגוד לספרים אחרים שקראתי וגרמו לי ממש כאב יואבי הוא גיבור אמיתי. הוא ער והוא נאבק. הוא רואה, מרגיש ופועל. בעוד שבספרים אחרים שחושפים את חולשת ההורים אנו מוצאים גבורים קרבנות. “בגלל” ההורים הילד הופך להיות אלים, כועס, עם קשיים חברתיים , מתבודד וכו’. בכוונה איני מציינת שמות של ספרים אלא תופעה שמתארת : : הנה אנחנו יודעים את הסיבות להתנהגויות לא רצויות של ילדים. יש להם הורים “רעים”. ושוב תודה על הפתח שמצאתי דרך מאמרך אל הז’אנר הזה של ילדים קורבנות במקום ילדים גיבורים.
[…] זה, ניתן לקרוא גם את רשימתה של רונית חכם, ואת רשימתה של יעל מולצ'דסקי, המאירות – כל אחת בדרכה – את הנושא […]