לביבות הכרובית של סבתא חיה / מאת: יעל גובר, איור: כנרת גילדר
מיני תרגימא - מדור אוכל ילדות
מרץ 23, 2018
מיני תרגימא: מדור אוכל חדש ב”הפנקס”! המדור מבקש לחזור אל אחד מזיכרונות הילדות המשמעותיים והחושניים ביותר. במדור זה, אותו תלווה המאיירת כנרת גילדר באיורים משובבי לב וחך, ישתפו אותנו יוצרים ויוצרות לילדים בחוויה הקולינרית הזכורה להם ביותר מילדותם, שהרי אוכל הוא חלק מרכזי מתרבות. לצד זיכרון של מאכל אהוב, ביקשנו גם את המתכון, ואת המאכל האהוב ביותר מספר ילדים; כזה שגירה את בלוטות הטעם. המדור מלווה באיור של המאיירת כנרת גילדר.
המשתתפת השנייה במדור היא עורכת ספרי הילדים בהוצאת “כנרת זב”מ”, יעל גובר, שלאחרונה ראה אור ספר הביכורים שלה, “דוקטור אף וזנב“.
במרפסת קטנטנה ברחוב פומבדיתא, על שני דרגשי עץ קטנטנים, יושבות שתי ילדות זהובות שיער. הן יושבות זו מול זו, וביניהן, על דרגש עץ גדול יותר, שהוסב לשולחן, ניצבת צלחת מלאה לביבות זהובות כצבע השיער שלהן. אחת הילדות היא הבת שלי, והשנייה – בת דודתה. שתיהן בררניות גדולות באוכל. ובכל זאת הן זוללות וזוללות את הלביבות, ולא מפסיקות עד שהצלחת מתרוקנת.
אלו הן לביבות הכרובית המפורסמות של סבתא שלי, סבתא חיה, שאילו היתה חיה היום היתה חוגגת בפסח הקרוב יומולדת מאה! היא לא זכתה לזה, אבל בכל זאת חיה עד גיל מופלג וזכתה לנינים ולנינות שזוכרים אותה ואת הלביבות שלה ודורשים אותן בכל אירוע משפחתי חגיגי.
וזהו המתכון:
מְאדים את הכרובית עד שהיא מתרככת.
מועכים אותה ב״מועך פירה״ ומחכים שתתקרר.
מוסיפים פירורי לחם (כחצי כוס), מלח וביצה, יוצרים לביבות ומטגנים בשמן.
מאכל אהוב מספר ילדים:
אני לא זוכרת מאכל מיוחד, אבל זוכרת היטב זללן אחד שאכל בסעודה אחת אלף-אלָפים פילים, גמד אחד, עץ, הר ומדבר. הזללן הזה הוא החתול מהשיר “לא פילים ולא עץ” של מרים ילן-שטקליס, מתוך הקובץ “בחלומי”, שאני מכירה בו כל שיר ושיר.
והנה קטע מתוך הסעודה הגדולה:
“בא הערב, בא הליל,
בא חתול קטן, זולל,
אפרפר, ערום ולץ –
וקפץ! חטף העץ!
ופתח בסעודה:
בלא לומר לא הא, לא דא,
בלא לומר מילה רעה –
לא השאיר אף שערה!
ואכל את הפילים,
הקטנים על הגדולים,
ואכל את הגמד
שהחזיק העץ ביד,
ואכל את כל ההר,
ואכל את המדבר!…”
יום חמים ונעים
אשמח לקבל את המיל או טלפון של הסופרת יעל גובר בבקשה
תודה רונית 0507547959