כללי

לגשר על המרחק בין עולם המבוגרים לעולם הילדים – ראיון עם חגית אבן פירסט

יוני 13, 2023  

בשנות ה-80 של המאה הקודמת בחרה פרופסור אבימה לומברג ז”ל מהאוניברסיטה העברית, יוצרת ומפתחת “תכנית האתג”ר”, לבנות את התכנית המיוחדת שייצרה על בסיס וסביב סיפורי ילדים. זוהי תכנית חינוכית השואפת לחזק את הקשר בין ילדים ומבוגרים, ולאחרונה גם החלה בשיתוף פעולה עם הוצאת “מאגנס” ובניהולו של יהונתן נדב, להפקת מהדורות חדשות של חלק מן הספרים שיופצו לחנויות הספרים עבור הקהל הרחב.

לכבוד המאורע ולרגל שבוע הספר, ביקשנו להעמיק את ההיכרות עם התכנית המיוחדת, ולשמוע ממנהלת התכנית הנוכחית, חגית אבן פירסט, על תפיסתה הערכית, האמנותית והרגשית בנוגע לספרות לילדים.

שלום חגית, אנא ספרי לנו בקצרה על הרעיון מאחורי תוכנית האתג”ר ובאיזו מסגרת היא פועלת.

שלום לכולם! שימחה גדולה להיות כאן. תכנית האתג”ר היא האחות הבכורה מבין חמש תכניות אחיות של יחידת התכניות לגיל הרך של בית הספר לחינוך על שם שלמה (סימור) פוקס באוניברסיטה העברית. כל חמש התכניות הן תוכניות הדרכה, ביתיות או קבוצתיות, להורים וילדיהם בגיל הרך (בגילאי שנה עד שש שנים). התכניות מסייעות להורים בפיתוח כישורי הורות ותורמות להתפתחות מיטבית של הילדים באמצעות הדרכה מקצועית לכל משפחה וערכות הפעלה ייחודיות המלוות את התוכנית.

הערכות מכילות משחקים, ספרים ודפי הדרכה להורים, הכוללים תכנים חינוכיים והתפתחותיים המותאמים לגיל הילדים ולקצב האישי של כל ילד וילדה. תכני הערכות בנויים כפעילויות משחקיות ועוסקים בקידום כל תחומי ההתפתחות של הילד/ה באמצעות ההורה. הפעילות המשותפת מקדמת את חיזוק הקשר בין ההורה לילדו בזכות בילוי זמן איכות המדגיש הנאה משותפת, טיפוח קשרי הגומלין ביניהם והתמקדות ביכולות כל אחד מהם.

בנוסף, ההדרכה האישית הניתנת במסגרת התוכניות מעצימה את ההורה תוך הדגשת יכולותיו, חוזקותיו ועידודו בפיתוח תפיסת משמעותו ותפקידו ההורי בהתפתחות ילדו, לצד פיתוח כישורי הורות, מתן ידע התפתחותי וחיזוק ביטחונו העצמי כמספק סביבה חינוכית, מעשירה וחווייתית לילדו.

במסגרת תכנית האתג”ר מקבלים המשתתפים בתכנית 24 סיפורים מקוריים (8 סיפורים בכל שנתון של התכנית) שנכתבו במיוחד עבור התכנית לפני כשלושים שנה על ידי מיטב סופרי וסופרות הילדים בישראל. שניים מתוך הסיפורים הללו, מהם נהנו עד היום רק הילדים וההורים המשתתפים בתכניות, נבחרו לספריית פיג’מה: הסיפור “מאה חדרים” מאת חיה שנהב ראה אור ב-2021 במסגרת ספריית פיג’מה עם איורים חדשים מאת ירמי פינקוס, וב-2022 יצא גם במהדורה מסחרית לחנויות הספרים; והסיפור “לפעמים גדול ולפעמים קטן” של המחברת והמאיירת אורה איתן שנבחר לאחרונה לספריית פיג’מה ויפורסם בשנת הלימודים הבאה במסגרת התכנית וכן יראה אור לאחר כשנה גם במהדורה מסחרית. כעת, יוכלו כל ילדי ישראל ליהנות לראשונה מהאוצרות הללו ובהמשך מסיפורים נוספים של “ספריית האתג”ר לגיל הרך”.

מניסיונך ועל פי תפיסתך, מהו התפקיד המהותי והייחודי של ספרות ילדים אל מול אמנויות אחרות המיועדות לקהל צעיר?

על פי תפיסתנו בתכניות לגיל הרך, לסיפור איכותי יש תפקיד מהותי וייחודי בהתפתחות ילדים רכים. הקריאה המשותפת לילד ולמבוגר המשמעותי לו מזמנת חוויה אינטימית ומקרבת בין השניים המאפשרת קיומו של שיח אישי, רגשי ועמוק והכרות עם עולמם הפנימי של הילד והמבוגר – המוגן על ידי ההשלכה אל גיבורי הסיפור. המסע המשותף אל הדמיון – עולמם הטבעי של ילדי הגיל הרך, באמצעותו הם מבטאים עצמם, מעבדים את רגשותיהם ומשכללים את כישוריהם בכל תחומי ההתפתחות, מתאפשר בזכות המתח המובנה בספרות ילדים בין העלילות והאיורי, אשר מספרים בתמונות סיפור משלים, מקביל אך שונה.

כך מתאפשר לכל אחד לתפוס את הסיפור ולעבדו באופן ייחודי ולהיות שותף פעיל ביצירה הדמיונית הייחודית לו. התהליך המורכב, הרב חושי, המתרחש בעת הצתת הדמיון על ידי העלילה והאיורים מעורר את “הלמידה החמה” של הילדים ומבטיח התפתחות מיטבית של יכולות קוגניטבית ורגשיות רבות מספור.

אחת הסוגיות המשמעותיות בדיון סביב ספרות לילדים הוא הממד החינוכי שלה. אנו יודעים שספרות ילדים שימשה ועודנה משמשת גם כסוכנת חברות, כאמצעי להקניית ערכים ומסרים חינוכיים. כיצד תוכנית האתג”ר מתייחסת / מגיבה לסוגיה זו, והאם ניתן או רצוי להפריד בין המעשה האמנותי של ספרות הילדים למהלך חינוכי – בין אם הוא במסגרת הורית/משפחתית, ובין אם במסגרת לימודית של ממש?

זאת שאלה נפלאה. מצד אחד, נכון, ספרות ילדים יכולה להוות כלי יעיל להעברת מסרים תרבותיים, חברתיים וחינוכיים. מצד שני, אחד המאפיינים הכל כך מיוחדים ונפלאים של ספרות ככלל וספרות ילדים בפרט, היא האפשרות ל”אסקפיזם”, האפשרות לצאת למסע נקי מעול היומיום ולשגות בדמיונות אודות מציאות אחרת, אטרקטיבית יותר. בנוסף, היכולת לגעת בליבם של הקוראים וליצור שיח רגשי, כנה ובלתי אמצעי יכולה להיות מובטחת רק כאשר הילדים והמבוגרים חשים מוגנים ומובנים בתוך הסיפור ויכולים להזדהות עם מחשבות, רגשות ופעולות הגיבורים, גם הנחשקים פחות מביניהם, אותם אנחנו לא נוטים תמיד לשתף עם אחרים. המרחב הבטוח, החף משיפוט, שסיפור המעורר הזדהות מאפשר יכול להוות פתח למגע עם תכנים רגישים ומורכבים ועם המאוויים הכי כמוסים של כל אחד ואחת.

סיפורי תכנית האתג”ר עוסקים בנושאים ברומו של עולם הילדים, ומבקשים לעורר את סקרנותם של הקוראים הצעירים ורצונם להקשיב לסיפור שוב ושוב על מנת לחוות מחדש את חדוות הקריאה המשותפת. התימות של הסיפורים עוסקות בתכנים המעסיקים ילדים בגיל הרך, מעולמם, כמו הכרות עם עצמי, עם יכולותיי, רצונותיי ורגשותיי, יחסים עם ההורים, האחים והחברים, הכרות עם העולם שסביבי, גדילה, התפתחות והמתח שבין הרצון לגדול לרצון להישאר קטן. כך, שבמרחב שמייצרים הסיפורים שלנו בחרנו לקדש את המימד האומנותי שספרות הילדים מזמנת, על מנת לתת מקום לילדים ולהורים להביא עצמם לידי ביטוי בעזרתה של העלילה וגיבוריה.

והרי ספרות הילדים ייחודית בין השאר בכך שהיא מיועדת לקהל צעיר אך מתווכת על ידי מבוגרים שאף הוא מושפעים ממנה. 

כמו כל אמנות טובה המיועדת לילדים, גם ספרות ילדים איכותית שובה את לב המבוגרים, מעוררת בהם הזדהות ומבקשת לעודד את חשיבתם על הנושא הנידון בסיפור. הילד השוכן בכל מבוגר מתעורר לחיים בתגובה לסיפור הכתוב בניגון מיוחד או חרוזים ולאיורים המלאים חיים. הסיפור מאפשר למבוגר לגשר על המרחק בין עולם המבוגרים לעולם הילדים ולהיות נוכח עם הילד שלו בחוויה בה משתתף הילד שבו.

מעט חוויות כאלה מזדמנות בחיי היומיום מלבד קריאה משותפת של סיפור, בהן יש קרבה פיזית ורגשית המאפשרת למשתתפים זמן משותף בבועה נקייה מגירויים נוספים, בה נמצאים רק הם והסיפור המצחיק או המסעיר שלפניהם. על מנת שהמבוגר יוכל לחוות באופן אותנטי את חדוות הקריאה גם הוא חייב להיסחף אחר העלילה והאיורים.

בנימה אישית, אנא שתפי אותנו בזיכרון או בחוויה משמעותיים שיש לך כילדה או כבוגרת מספר ילדים.

הסיפור האהוב עלי כילדה, שכיום, כמבוגרת אהוב ומוערך על ידי אף יותר, היה “אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו” מאת אפרים סידון עם איורים של יוסי אבולעפיה. העלילה האבסורדית עם ניגון החריזה הגאוני של סידון והאיורים המופלאים של אבולעפיה הסעירו את ליבי כילדה. הייתי מחכה בציפייה שהסיפור ייבחר כסיפור הנקרא לכל הילדים לפני מנוחת הצהריים בגן, בקיבוץ בו גדלתי. אהבתי את כל ספריהם אך במיוחד אהבתי את “אוזו ומוזו”, וכשהיו מקריאים אותו הייתי שוקעת בעלילה ומתמסרת לחוויות האחים. כילדה לא הצלחתי להבין למה האחים לא מדברים פשוט, כמו שלימדנו אותנו לעשות בגן… כשבגרתי הבנתי שהמבוגרים נוטים לסבך את הכל יותר ממה שצריך ושכנראה שגם כאן היגיון ילדי יכול היה לעזור.

עוסקים רבות בנושא עידוד קריאה בקרב קהל של ילדים ונוער, בעידן שבו המבוגרים עצמם קוראים פחות. מה לתפיסתך עשוי לעודד קריאה? 

אני חושבת שככל שיהיו יותר סופרים ישראליים שיכתבו ספרות ילדים איכותית, מקורית, המדברת אל הילדים בגובה העיניים כך הדבר יקרה מעצמו; כמו שקרה עם “כראמל” של מאירה ברנע גולדברג. בראיון איתה קראתי שבעצם הילדים הבינו שיש פה משהו מעולה בעקבות הפגישות שלהם איתה, בהן סיפרה להם על העלילות שבסיפור, והם אלה ביקשו מההורים לרכוש את הספר כדי לקרוא אותו בעצמם! הדבר הזה מדהים וממחיש את חשיבות התרבות והאמנות בחיי חברה, ואיך כשהכתיבה והאיורים משתלבים יחד לכדי יצירה איכותית היא מצליחה לסחוף אחריה מתוך מוטיבציה פנימית של הילדים לקריאה. אני חושבת שחשוב שנלמד מכך שאנחנו חייבים כחברה להמשיך ולהשקיע ברוח, בתרבות ובאמנות, בישראל למען הדורות הבאים, ולא לתת לתחומים הללו לגווע עם המגמה המתחזקת של קידוש ההיי טק והמקצועות הטכנולוגיים.

אנא ספקי לנו הצצה לספר הבא של תוכנית האתג”ר.

כמו שציינתי מעלה, במסגרת שיתוף הפעולה ביצירת סדרת “סיפורי האתג”ר לגיל הרך” שאנחנו יוצרים בימים אלה עם הוצאת “מאגנס”, רואים אור חלק מהסיפורים של התכנית בהפקות מחודשות שמיועדות לראשונה לקהל הקוראים הרחב בישראל. הספר הבא שיראה אור הוא הסיפור המקסים, החכם, המתוק ומעורר החשיבה, “לפעמים גדול, לפעמים קטן”, מאת הסופרת והמאיירת המוכשרת כל כך אורה איתן.

מתוך “לפעמים גדול ולפעמים קטן” מאת אורה איתן

הסיפור מספר על ילד בן כמעט ארבע בשם דן, שלפעמים הוא גדול ולפעמים קטן.. דן מספר לקוראיו על קורותיו ועל יחסיות, מסרים כפולים ועל המתח הקשה להכלה בין הרצון לגדול לבין הרצון להישאר עוד קצת קטן. בהחלט יש למה לצפות!

מתוך “לפעמים גדול ולפעמים קטן” מאת אורה איתן

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה