“לאייר זה לתקשר” – יאנה בוקלר מראיינת את חויאר זבלה
שיח מאיירים - יאנה בוקלר משוחחת עם המאייר הספרדי חויאר זבלה, לרגל הגעתו לישראל
דצמבר 12, 2012
היום (ד’, 12.12.12) מגיע לארץ המאייר הספרדי הנודע חויאר זבלה. זבלה יעביר סדנת איור ויביא עמו ארבעים וחמישה איורים שיוצגו בתערוכה שתפתח בגלריה במנשר ב-18 לדצמבר.
בסדנה יעבוד חויאר עם קבוצה של מאיירים מתחילים ופעילים, ויחד הם יעברו תהליך מעניין ומרתק. סדנאות כאלה הם עניין שבשגרה באירופה, ולכן החלטתי להביא את הסדנה לישראל. למזלי הרב, חויאר הוא קולגה וחבר, וכשהעליתי בפניו את ההצעה הוא הסכים מיד. אני מתרגשת מאוד, כי מזה שנים רציתי להשתתף בסדנה כזאת.
חויאר ואני נפגשנו לפני כעשר שנים ביריד הספרים בבולוניה, ומאז אנחנו נפגשים שם על בסיס קבוע מדי שנה. לא רק אנחנו נפגשים שם, אלא מאיירים נוספים. יצרנו לעצמנו קבוצה של מאיירים מכל העולם – קרואטיה, איטליה, ספרד, אירן ישראל – ובכל פעם מצטרפים עוד ועוד מאיירים. זהו מפגש מפרה מאוד: אנחנו מדברים על טכניקות, על האיור של היום, ובכלל – על אמנות ויצירה. כשאני חוזרת מבולוניה אני תמיד מלאה בחוויות ובעיקר בהשראה, ומתחילה לספור לאחור עד היריד של השנה הבאה.
חויאר מעביר את הסדנאות בכל אירופה, ובעצם בכל העולם, והפעם גם ישראל נכנסת לתמונה. הסדנה כבר מלאה ולא נותר מקום לנרשמים נוספים, אבל פתיחת התערוכה של עבודותיו יחד עם שיח גלריה תתקיים ב-18 לחודש, שם ניתן יהיה לפגוש את חויאר ולהתרשם מעבודותיו ומפילוסופיית החיים שלו. הפרויקט הזה התאפשר הודות לשגרירות ספרד ומכללת “מנשר”.
עבור מי שלא מכיר את חויאר זבלה (וגם עבור אלו שכן), ערכתי איתו ראיון קצר.
איך גילית את עולם האיור?
איור כמקצוע לא היה קיים כשהייתי קטן. כלומר, הוא היה קיים, אך נחבא מן העין ל”אנשים רגילים”. אני, בכל אופן, חשבתי תמיד שמישהו מסתורי אייר את האיורים שמצאתי בספרים… לאחר מכן, בספרד של שנות השמונים, התרחש ה”בום” של עולם הקומיקס. הרבה מאיירים מהדור שלי קפצו על ההזדמנות כדי להתקרב לעולם העיצוב, אבל אני זוכר טוב מאוד שאותי לא עניינו הכתבות שבתוך ירחוני העיצוב אלא העטיפות שלהם והעמודים המאוירים שבפנים.
כשהייתי בן עשרים וחמש, התחלתי לעבוד על איורים לילדים כי באותה תקופה לא היו קיימים איורים בספרים למבוגרים, ובספרי ילדים היה יותר חופש הבעתי. החופש הזה נראה לי אז והיום חשוב מאוד.
עטיפת הספר “ÁRBOLES”
למה בחרת להיות מאייר?
שמעתי כבר מספר פעמים בעבר שבעצם זה לא אתה שבוחר לעסוק באיור, אלא בדיוק ההפך: האיור בוחר אותך. במקרה שלי זה קרה בדיוק כך; היה לי מעין דחף שלא יכולתי לעמוד בפניו. למעשה, הייתי אמור להיות וטרינר, אבל תמיד מצאתי את עצמי מאייר: על העיתונים של אבא שלי, על כל דף שהיה בהישג יד…
מה זה איור בשבילך?
לאייר זה לתקשר. הכל נמצא שם: הטכניקה, הסגנון, הצורה, הטקסטורה, הקומפוזיציה, הצבעים, השורות, המקצב, הפואטיות, הדרמה… הכול צריך להיות שם, בשירות הנרטיב הגרפי והתקשורת.
על פי אנדרסן
למי אתה מאייר: לילדים, למבוגרים, לעצמך, להורים?
השאלה הזו חוזרת על עצמה הרבה מאוד בתקופה האחרונה פה באירופה, וגם בדרום אמריקה. שוק ההוצאה לאור השתנה מאוד בעשור האחרון. ניתן לתמצת זאת בכמה מילים, היום מוציאים לאור ספרי איכות לילדים מגיל שנה עד מאה, אז כמובן שבתוך השוק הזה נכנסים גם מבוגרים. הרבה מבוגרים באירופה של ימינו קונים ספרים מאוירים בשביל עצמם ולא בשביל הילדים שלהם. בנוסף, בשנים האחרונות מוציאים לאור בספרד למשל גם הרבה מאוד ספרים מאויירים למבוגרים. כל התחום הזה קצת התערבב והגבולות בין הספרים המאויירים למבוגרים ולילדים מאוד הטשטשו.
איך פיתחת את הטכניקה שלך? האם תראה לנו בסדנה עבודות קודמות שלך או את הדרך האמנותית שעשית?
בשנה שעברה הייתי צריך להכין תיק עבודות אחרי שנבחרתי למועמד הספרדי לפרס אנדרסן, כי חבר השופטים רצה לראות את הדרך האמנותית שעשיתי. כך קרה שכינסתי עבודות כמעט מכל תקופות היצירה שלי. אם תרצו, אוכל כמובן להראות לכם בתל אביב את הדרך שעשיתי. ובאמת, זה מאוד מעניין לראות איך משתנה הסגנון שלך, ובאותו זמן, איך דברים מסויימים נשארים זהים לאורך כל הדרך.
כמה זמן לוקח לך לאייר ספר?
זה מאוד משתנה. לפעמים אני מאייר ספר שלם בשבוע, ולפעמים זה לוקח שנה, שנתיים או אפילו ארבע שנים (האמת שכך זה ברוב המקרים…). שמונים אחוז מהזמן אני משקיע בהכנות, וההכנות האלה קורות רובן ככולן בראש שלי. כשיש לי תמונה ברורה של מה שאני רוצה לעשות, לוקח לי מעט מאוד זמן להכין את האיורים עצמם.
מתוך הספר “BARCELONA FÜR KINDER”
מהו הדבר החשוב ביותר עבורך באיור?
לאהוב את המקצוע שלך וליהנות כמה שאפשר בזמן שאתה עובד. בתוצאה – כלומר, בספר המוגמר – מרגישים אם נהנית או לא. מלבד זאת, אם מדברים על הספר עצמו – חשוב לי מאוד המקצב הגרפי.
איך אתה תופס את עתידו של הספר?
אנחנו עוברים תהליך מאוד מעניין של שינויים גדולים בתחום ההוצאה לאור. הספר הדיגיטלי הגיע אלינו והוא כאן כדי לחיות איתנו. אם כך, העתיד הוא דיגיטלי. אבל זה לא מבטל את הנייר, רק שעליו יודפסו מעט ספרים ובאיכות גבוהה. ובנוסף, לדעתי, יתפרסמו מהדורות מקסימות עם ערך משל עצמן, מעבר לטקסט או לאיור.
חדר העבודה
ספר לי קצת על סדנת האיור שאתה מעביר: מה אתה מחפש להשיג? איזה תהליך אתה מעוניין שיעברו התלמידים?
הסדנאות שאני מעביר תמיד שונות אחת מהשנייה, משום שאחד המרכיבים החשובים בסדנה הוא האנשים שמשתתפים בה. יש תמיד פידבק מאוד משמעותי בין התלמידים עצמם, וגם בינם לביני. כל זה מכתיב את סוג הסדנה שנחווה ביחד. בכל אופן, מה שחשוב לי זה שהמשתתפים יבינו שלכל אחד מאיתנו יש דרך מיוחדת ואישית לראות את העולם, ושהדרך הזו צריכה לבוא לידי ביטוי באיור, תוך חיפוש אישי. הדברים האלה שמייחדים כל אחד מאיתנו מהאחרים, שמגדירים אותנו מעבר למוסכמות החברתיות והרבדים שהחברה הנחילה בכל אחד מאיתנו.
זה יהיה קורס פרקטי אבל גם עם חלק תיאורטי, כדי לתת קצת מידע חשוב על הסגנונות ודרכי העבודה השונות שקיימות. לאחר מכן ננסה טכניקות גרפיות שונות, ננתח איורים שונים של מאיירים חשובים מן העבר, נלמד כיצד להתקרב לטקסט בעזרת “סטוריבורד”, טכניקות נרטיביות בגרפיקה, תוך חיפוש אחר המקצב הנכון ביותר עבור כל ספר, הניגודיות בין העמודים השונים, והקומפוזיציות הנכונות ביותר.
כמו שאמרתי קודם לכן, כל מרכיבי האיור צריכים להיות שם כך שיתאפשר לספר את הסיפור באופן הטוב ביותר. הם צריכים לשרת את הנרטיב, ולכן הבחירה הטכנית או הגרפית שלנו צריכה להיות תמיד מאוד קשורה אלינו, לדרך שבה אנו חווים את העולם. אם לא, לא נצליח לפתח סגנון, קריירה. אולי נעשה ספר אחד בסגנון שאנחנו אוהבים אבל לא יותר מזה. אנחנו צריכים למצוא שפה אישית על מנת להתחיל לצעוד בדרך הארוכה, שהיא אישית וייחודית לנו. אם נצליח לעשות זאת, נצעד בדרך בבטחה, אבל זה כבר סיפור אחר.
העברת סדנאות לאיור בהרבה מאוד מקומות בעולם. האם חווית הבדלים תרבותיים?
כן, ללא ספק. מרגישים בשוני הרבה פעמים, אבל לא תמיד. השוני מורגש בעיקר בארצות בהן קיימת מסורת אמנותית משמעותית. במקומות מסויימים לעומת זאת, יש קולוניזציה תרבותית חזקה – גם בארצות הברית וגם באירופה – והרבה פעמים אין הבדל גדול בין אמנים מקומיים ואמנים שגרים במרחק של עשרת אלפים קילומטר משם.
מה יהיה עבורך הטקסט המושלם לאיור?
יום אחד הגיע אלי לסטודיו מוציא לאור ושאל אותי, “חויאר, איזה ספר הכי תרצה לאייר? תגיד לי ונעשה אותו”. הייתי כל כך המום שלא ידעתי מה להגיד לו! הטקסט המושלם לאייר מבחינתי יהיה טקסט יחסית פתוח, שישאיר לי מקום להכניס אליו את העולם הפרטי שלי – הגרפי והאמנותי, נפשי או אינטלקטואלי. ובנוסף, אני חושב שטקסט ברמה גבוהה, שנכתב באופן עצמאי על ידי המאייר עצמו, היה עדיף. אבל לא תמיד למאייר יש את היכולת לכתוב טקסטים איכותיים. הרבה פעמים כן. בעצם, הספרים הטובים ביותר שאני מכיר נעשו מא’- ועד ת’ על ידי מאיירים, גם הטקסט וגם האיורים.
מתוך הספר “THE CLAM AND THE SNIPE”
יאנה בוקלר – מאיירת בארץ ובעולם. מספריה: “סיפורי טלפון” לג’יאני רודרי (אגם), “לוי הלויתן הקטן” ליחזקאל רחמים (אגם), “אין אריות בתל אביב” לתמר אדר (אגם), “להציל את כוכב הים” לשלמה אבס (עגור), “מעשה בחוסר מעשה או הסיפור על גרשון כלום” לאפרת שהם (קרן) ו”חגיגה מתחת לארון” לעדנה קרמר (הקיבוץ המאוחד).
ושוב נותר לי לקנא במאיירים. 🙂
גם אני מקנאה בהם. אבל הוא חייב לשנות את השם שלו.