“לכתוב את האמת שלי” – ראיון עם מינה ג’בהרבין
יוני 13, 2023
“מאמאן בוזורג” (סבתא בפרסית) הוא ספרה הראשון של מינה ג’בהרבין המתורגם לעברית (הוצאת “צלטנר”, תרגום: דנה כספי). הספר מספר על זיכרון מיוחד בין סבתא לנכדתה ושל שרשרת נשית בינדורית, המתקיימת בין בנות דתות שונות. הספר רואה אור בשפה העברית והערבית, ולכבוד המאורע שוחחנו עם הסופרת, ג’בהרבין, על כוחה של הספרות לחבר ולהעצים את הקשרים הבינאישיים.
שלום מינה, ספרך שואב השראה ממקורות אישיים. ספרי לנו בבקשה על המוטיבציה לכתיבת הסיפור ועל האופן שבו הוא משקף את חוויותייך האישיות.
סבתא שלי, אמא של אבא שלי, גרה איתנו כשהייתי קטנה מאוד. הערצנו זו את זו. הייתי רק נערה כשחלה המהפכה באירן ונאלצתי לעבור לגור הרחק מסבתי. היא הייתה אהבת חיי. בזמן שהייתי מהגרת בארצות הברית סבתי נפטרה. לא הייתה לי הזדמנות להיות איתה כשהיא הייתה צריכה אותי ולהיפרד ממנה. אני מתגעגעת אליה כל יום ויום מחיי. הספר הזה הוא שיר הלל לסבתי ולאהבה הענקית שקיימת בי כל עוד אני חיה.
אנו נמצאים בעידן שבו ספרות הילדים נוקטת עמדה בנושאים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. כיצד את – כסופרת – תופסת את המגמה הזו, ובאיזה אופן לדעתך ספרות הילדים עשויה להשפיע לטובה על הילדים הקוראים אותה מתוך הקשר זה?
כל הספרים שלי נוגעים בנושא הזה. לפני מעל לעשור, כאשר “!Goal” (מטרה!) יצא לאור סוף-סוף באמצעות העורכים הנהדרים ובעלי החזון של CWP, המאמץ הנועז והכן שלי להתייחס לצדק חברתי בתוך הסיפור שלי קיבל שבחים מארכיבישופ דזמונד טוטו! בשבילי, להביע עמדה לגבי צדק חברתי זה חלק ממי שאני והסיבה שאני כותבת. חלק מספריי, כמו “כוכב כדורגל” (Soccer Star) ו”מטרה!” מתארים באופן ישיר נושאים של צדק חברתי ששייכים לילדים. ספרים אחרים כמו “ההודעה הסודית” (Secret Message) ו”פיל בחשכה” (Elephant in the Dark), פונים לעניינים אלו בצורה יותר מטאפורית. אני חושבת שידע על אתגרי העולם ועובדות, טובות או רעות, מהווים השראה לפותרי הבעיות של המחר.
בהמשך לשאלה הקודמת, פעמים רבות ספרים המבקשים לעסוק בנושאים של שותפות הומניסטית, ערכים אוניברסאליים וקבלת והיכרות עם “האחר”, עלולים ליפול למלכודת הדידקטיות ולהיקרא כמוכווני מטרה חינוכית. כיצד כסופרת את מתמודדת עם האתגר הזה ושומרת הן על העברת ערכים והן על נימה ספרותית?
זהו ציטוט שהמצאתי כשהייתי בבית ספר לאדריכלות ואני משתמשת בו הרבה: הסיפור הכי אישי הוא הכי אוניברסלי. כשאנחנו יוצרים או כותבים מהלב היצירות שלנו פורשות כנפיים ומתמקמות בלב. מלכודות דידקטיות מתפרקות ויצירת האמנות, במקרה זה, הספר שלי, זורמת כמו נהר שהקוראים עורכים פיקניק על גדותיו.
ספרך מספק חוויה מרחיבת לב בין השאר בזכות עבודת האיור המוצלחת. מה חשוב לך שהאיור יהווה במכלול שהוא היצירה הספרותית?
הייתי ברת מזל משום שהמוציא לאור שלי תמיד מציג בפניי אפשרויות למאיירים. אחרי שהספר נמכר לפרסום, אנחנו דנים בכמה מאיירים שהם חושבים עליהם. בשבילי, הקול של האמנות צריך להיות בהתאמה לסיפור שלי. לסיפור שלי יש קצב בראש שלי, וכשאני מרגישה את אותו תדר של קצב בעבודת האמן, אני יודעת שזו התאמה.
אנא שתפי אותנו בזיכרון או בחוויה משמעותיים שקרו לך עם הספר לאחר פרסומו.
קיבלתי מכתבים רבים מכל הדתות והרקעים לגבי איך שסבתא שלי מזכירה להם את הסבתא שלהם בארקנזס, ארגון, מונטראול, מקסיקו סיטי וריו דה ז’נרו! זה מדהים ובהחלט משמעותי בשבילי להיות עדה לכך שהאישי ביותר הוא למעשה הכי אוניברסלי!
ספרך מציג בצורה מתוחכמת מאוד יחסים הרמוניים בין דתות שונות. את מספרת את הסיפור דרך השתקעות בתודעה ילדית, אך במרכז נמצאות דמויות בוגרות המהוות מודל לחיקוי. זוהי נקודה מעניינת שכן אינך מניחה את האחריות ל”תיקון העולם” אצל הילדים, אלא מראה שרשרת בינדורית של הכלה ושותפות. אנא ספרי לנו על מהלך זה, הקושר בין הדורות השונים מתוך הפריזמה הזו.
כדי לכתוב את הספר הזה התחברתי לחלק מעולמי וחשפתי אותו לעיניי העולם. המחשבות והרגשות שלנו הן אכן מתוחכמות אבל באותו הזמן ניתן להזדהות איתן. כשהייתי ילדה נחשפתי להרבה דתות וצורות חיים והייתה לי ההזדמנות לנסוע לחלקים רבים של העולם. ההורים שלי היו חילונים. סבתא שלי הייתה מוסלמית. העיר שממנה מגיעים אבי וסבתי באירן היא יישוב גדול של יהודים מתקופתו של כורש, וכדי להפוך את העניין ליותר מעניין, נשלחתי לבית ספר קתולי. ההורים שלי אהבו את תכנית הלימודים המתקדמת שלהם בשפה האנגלית!
במהלך שנותיי התיידדתי עם אנשים בעלי אמונות שונות. המצב הזה לא רק לימד אותי, אלא גם יצר הרבה שאלות. האם יש אלוהים? אם יש אלוהים שיצר אותנו ואוהב את כולנו, אז למה יש דתות שחושבות שרק המאמינים שלהם יגיעו לגן עדן? ועוד שאלות רבות. עדיין מקננות בי אותן שאלות שקיננו בי כשהייתי ילדה. בבגרותי למדתי לכבד את דרכם של כולם לעבוד את האל שלהם או לאו. אני מאמינה שכל עוד יש לנו לב וראש פתוחים ואנחנו מסוגלים לאהוב האחד את רעהו, אנחנו נהיה בסדר. לגבי הקשר הבין דורי – או כל קשר אחר, אני מרגישה שאנחנו צריכים להחליט אם אנחנו רוצים להיות צודקים או שתהיה לנו מערכת יחסים ולהחיות את השיח. לכתוב את האמת שלי זה התהליך היחידי שלי.
בהמשך לכך, העניין הנשי הוא דומיננטי מאוד בסיפור. האם לפי תפיסתך ישנה עמדה פמיניסטית בסיפור, בכל הנוגע ליכולת של ילדות ונשים להתוות דרך ארץ וסובלנות?
הספר מציג חברות בין שתי סבתות שמאמינות בדתות שונות, את החברות בין הנכדות שלהם ואת מערכת היחסים שלי עם סבתי. לפי דעתי לכל מערכות היחסים האלה יש משהו במשותף: כבוד ואהבה. מצד שני לאנשים שבסיפור שלי יש תחומי עניין ותחומי פעילות במשותף שקשורים או לא קשורים לאמונה הדתית שלהם. אני חושבת שבני אדם מכל המגדרים יכולים להחליט שתהיה להם השקפת עולם רחבה ומקיפה.
ספרי ילדים רבים עוסקים בנושאים משפחתיים, ודומה שכיום במיוחד העיסוק ביחסים בינדוריים מקבל ביטוי נרחב. מדוע נושא זה מעניין אותך באופן ספציפי, ומה דעתך על המגמה ששמה במרכז את היחסים המשפחתיים בספרות הילדים העכשווית?
זה נהדר שנושאים בין דוריים מתקבלים היטב אצל הקוראים. הייתי רוצה לענות בצורה יותר מקיפה ואינטלקטואלית, אבל האמת היא שאני לא עומדת בקצב של מגמות ההוצאה לאור! אני יושבת בשולחן הכתיבה שלי וכותבת מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. העובדה שהספרים שלי מתפרסמים ומתקבלים היטב היא הפתעה נפלאה. אם היה לי מנהל או סוכן אולי הם היו מספרים לי על מגמות ודוחפים אותי להגיש ולכתוב על נושאים אופנתיים, אבל לרוע המזל אין לי נציג שיכוון אותי. אני רק כותבת מלבי, השאר הוא תעלומה עבורי.
ספר העוסק בדתות שונות – ודאי כשלא מדובר ביהדות, ועוד ספר הקשור למוצאך, אינו דבר של מה בכך במו”לות הישראלית. מה את חשה נוכח הפרסום המשמח של הספר בישראל, בעברית ובערבית?
אני אסירת תודה למצוא אנשים שמודעים לחשיבות של הכללה, בדומה לאב הפרסי שלי, כורש הגדול. להכיר בשפה, בחופש ובאוטונומי של אנשים זה מצג אולטימטיבי של כבוד. כמובן שצריך הקשבה מתחשבת והדיינות אבל זו דרך שכורש הותיר לפרסים בהיסטוריה. ניתן להתעלם מההיסטוריה, לא ללמוד ממנה או לשכוח אותה, אבל אי אפשר למחוק אותה. עם זאת, השכחה עלתה לאומות שונות הרבה. זה כבוד לפגוש ולהתחבר עם אנשים שעובדים על ליצור חיבורים, שלום ואור.
לכבוד שבוע הספר בישראל – מה את מבקשת לאחל לילדים ולילדות בהקשר של קריאה?
לקרוא הכל. תקראו מה שאתם אוהבים. אבל לפעמים תקראו ספר שלא נראה מעניין! הספר הספציפי הזה יכול להיות זה שיפתח לכם נקודת מבט חדשה על העולם. ככל שאני קוראת יותר, אני מגלה יותר ויותר שהדימון והנקודות המשיקות שלנו עולות על ההבדלים בינינו. חוויות אוניברסליות כמו אוכל, צחוק, עזרה לזולת ולמידה על הסיפור של האחר מקרבות אותנו. כשאנחנו מכבדים אחד את השני אנחנו מאוחדים, ואנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר בקלות יותר. תחושה של ביחד והכללה מעצימה בני אדם ואני חושבת שלקרוא סיפורים אחד של השני יכול להוביל בסופו של דבר לקבלה.
“מאמאן בוזורג” מאת מינה ג’בהרבין, איורים: לינזי ינקי. תרגום: דנה כספי. הוצאת “צלטנר”, 2023
נפלא ומעורר השראה. הזדהיתי עם דבריה של הסופרת- מינה ג’בהברין, ולא רק מעצם היותי סבתא לשישה. גם האיורים ייחודיים ומספרים סיפור. כן ירבו ספרים חשובים ויפים כאלה.