1 איור

לפרק כדי לפרוח / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של מאיה שלייפר, "בית ענק"

אפריל 14, 2022  

שלייפר אינה נדרשת לקבע בנו מסר ברור כמו במשלים הקלאסים (או בספרות העכשווית הדידקטית). החוויה החיובית היא זו שיוצאת בעוצמה מן הדפים, כיוון שהיא מתכתבת בצורה חכמה עם המהלך הוויזואלי של הספר כולו.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מרית בן ישראל הגיב:

    לקח לי זמן להבין את ההסתייגות שלי מהספר הזה על איוריו שובי הלב ותחושת המסורת והחידוש, אבל הנה: כשבני הצעיר היה בן שנתיים ושלוש הוא היה פורץ בבכי בכל פעם שמישהו בכה בסביבתו. הגננת בפעוטון היתה אומרת לו, זה הסבל שלו, לא שלך, וזה לא מצא חן בעיני, לא נראה לי נכון להכחיד חמלה כשהיא מתעוררת. אז אמרתי, במקום לבכות תנחם אותו, וזו היתה טעות, זה היה גדול עליו באלף מספרים. ההזדהות שלו עם הסובל היתה מוחלטת. וזה מה שאני מרגישה כלפי ענק בספר: היה לו בית קטן, הוא היה זקוק לבית גדול יותר, והסיפור כאילו אמר לו, למה לך בית? תהיה אתה בית של אחרים. אבל זה לא מה שהוא ביקש. זה ההיגיון של מי שצופה בו מבחוץ. הענק (כמו הרבה ילדים ומבוגרים) היה זקוק למחסה, לבית, הסיפור לא שכנע אותי שהצורך הזה השתנה וההפי אנד נותר חשוד.
    (ואם תהיתם, בסוף מצאתי את הדבר הנכון לומר לבני: בוא נסתכל ונראה מי יבוא לנחם אותו. כי בדרך כלל כשפעוט בוכה, מגיע בריצה איזה מבוגר לנחם אותו, וזה עזר).

כתיבת תגובה