לשלוף ארנב מהדואר / עידן ברנדלר
יולי 7, 2022
אין מקום יותר אפרורי בימינו מתיבת דואר, ומהדואר בכלל. מעולם שבו ניתן היה למצוא בין דפי מכתבים רגשות עוצמתיים – מאהבה וגעגועים ועד כעס ואפילו נקמה, נותרו רק מכתבי בירוקרטיה והודעות על משלוחים של מוצרים מיותרים. אך למרות אפרוריותה של תיבת הדואר במציאות, דווקא ספרות הילדים מצאה אותה כאלמנט מזמין ומלהיב.
הפיקצ’רבוק של עומר הופמן, “הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר“, הוא דוגמה לספר ילדים מהתקופה האחרונה שמשתמש במשלוחים ודואר כדי לבטא חוויה רגשית. ניתן להזכיר גם את “דואר דרקונים” של אמה יארלט, המתקיים כחלופת מכתבים, ומנסה להפיח רוח בתחום זה, ואת סיפורה של רוזלינדה מאת איריס ארגמן, שכל כולו שיר הלל לתקשורת הנעלמת הזאת.
תוספת חדשה היא הפיקצ’רבוק “לילי הביישנית” מאת המאיירת, האנימטורית והסופרת קאט מין, שתורגם על ידי לי עברון. על פניו הוא לא עוסק באופן ישיר בדואר, אך האופן בו תיבת הדואר הנטושה משמשת כביתה של גיבורת הסיפור – לילי, מציג את אותה עמדה שרואה בדואר תחום אפרורי מדשדש ומנסה להפיח בו חיים בדרך אחרת.

כריכת הספר (יח”צ)
הספר מספר על לילי, ארנבת שמעדיפה “להיות בבית שלה, שהוא נעים חמים ושקט”, מאשר להיות בחוץ. עד שיום אחד, מכתב המיועד ל”גברת ירח היקרה”, מושחל לתוך התיבה וגורם ללילי לצאת מ”האזור הבטוח” שלה למסע שישנה את חייה, שכן עליה לעבור דרך מרתקת כדי לעמוד במשימה שלקחה על עצמה ולהגיע אל גברת ירח לצורך מסירת המכתב; דרך שתחייב אותה לפעול במגוון אופנים דרמטיים.
כיאה לפיקצ’רבוק, קאט מין משמיטה מהטקסט את אחד הפרטים המרכזיים בסיפור – יומן האיורים שמנהלת לילי, שעשוי להדהד לחוברות הקומיקס שמין מעידה על שנהגה להכין בהיותה ילדה ביישנית. יומן זה מלווה את לילי בתוך ילקוטה האדום לאורך הספר, והקרבתו בשלב מסוים היא שתסייע ללילי להשלים את משימתה.
בפורזץ של הספר יוכלו הקוראים לקבל הצצה אל היומן. כך למשל אפשר לראות בפורזץ הקדמי מקבץ איורים בשחור-לבן, המתאר אפיזודות ותובנות קטנות, כמו איור של מכוניות בגשם עם הכיתוב: “הגשם עושה המון רעש (והמכוניות גם)”, או ציור של נחש עם הכיתוב “ראיתי נחש בחוץ – לא כדאי לצאת מהבית בימים הקרובים”. הטעימות האותנטיות ומלאות ההומור הללו מאפשרות לקורא לצלול אל תוך עולמה של הארנבת המתבודדת ולהזדהות איתה. בפורזץ האחורי של הספר שנה הצצה דומה, אך אופטימית יותר, בעקבות התהליך שאותו עברה לילי. ניתן לראות זאת קודם כל מעצם היותו צבעוני ולא שחור-לבן, ושנית בהארות החיוביות הקטנות כמו: “הכי אוהבת קפה עם עוגיות (שוקו צ’יפ) ו”תאו לימד אותי קיפולי אוריגמי”.
האיורים של הספר מאופיינים בצבעוניות רבה, וניכרת בהם עבודת השכבות של מין. ניתן לחוש בעפרונות, בצבעי המים ובכלים הדיגיטליים שמעניקים את הגימור האחרון. היבט איורי נוסף הוא הבחירה של מין לא פעם לחלק את העמוד לתיבות, ממש כמו בקומיקס, מה שעשוי להעניק תחושה שאולי הספר עצמו הוא אחד מיומניה של לילי הארנבת. אחת החלוקות המעניינות לתיבות היא בכפולה בה לילי מטפסת לעץ גבוה ומתחבאת בתוך קן גוזלים. בכפולה זו בוחרת מין לאייר על כל הכפולה בצבעוניות רבה את העץ ולהוסיף שתי תיבות איור בעלות רקע לבן ואופי מינימליסטי, המתארות את ההתחבאות והקפיצה. הבחירה הזו יוצרת קצב השתלשלויות של האירועים בתוך הכפולה, והניגודיות מוסיפה הומור עדין.
בחירה אמנותית נוספת שיכולה להכיל גם משמעויות סיפוריות נוספות היא אפיון דמותה של לילי בקו מתאר אדום, בו היא תוחמת את לילי לאורך כל הספר, ובעזרתו היא מנכיחה את הגבול שבין לילי לבין החוץ והחשש שלה ממנו. העובדה שגם הילקוט בו היא שומרת את יומנה הוא אדום, יכולה לשמש כמעין מטאפורה ויזואלית ללילי עצמה. במטאפורה זו מתפקד היומן כלילי, ואילו התיק האדום הינו קו המתאר השומר עליה מפני החוץ. פעולת ההקרבה של היומן בשביל יצירת הבלון שייקח את לילי לגברת ירח והוצאתו מהילקוט האדום, יכולה לייצג לא רק את ההקרבה של חפץ קרוב לליבה של לילי כי אם את ההקרבה של לילי עצמה.
ההוצאה של היומן מהתיק האדום מתפקדת כהוצאת לילי עצמה מגבולותיה וההתמודדות שלה עם הפחד. הקריעה של היומן וחיבורו מחדש כבלון נראים כמעין קריעת התודעה הישנה של לילי, ומתוכה מתקיימת לידת תודעה חדשה ויצירתית שמביאה אותה לא רק להצלחה במשימה, כי אם לשמחה הנובעת מהיכרות עם חברים חדשים – גברת ירח, תיאו ואימו.
אז על מה הספר הזה בעצם? האם הוא עוסק בערך של הקרבה למען האחר? או שמדובר בערך של לומר כן להזדמנויות חדשות ובכך לזכות בשינוי עבור העצמי? ואולי בכלל מדובר בערכים של חברות, ועד כמה יצירת קשרים עם הזולת היא חשובה ומשמחת? למעשה, הספר מכיל את כל האפשרויות הללו בזכות המרחב הפרשני הפתוח שהוא מאפשר בחוויית הקריאה. ואין ספק שלאחר קריאת הספר, בפעם הבאה שתעברו ליד תיבת דואר תרצו להציץ פנימה; אולי תמצאו שם את הסיפור שלכם.
“לילי הביישנית”, מאת קאט מין. תרגום: לי עברון. הוצאת “עם עובד”, 2022
עידן ברנדלר – כותב. סטודנט במכללת “ספיר”.
הארת לי הרבה דברים, תודה 🙂