תענוג להזכר ב”צ’יבי” ספר זה היה שייך לאחותי הגדולה, קראתי בו שוב ושוב ואהבתי להביט באיורים –
באותה מידה של חיבור ואהבה לאיוריו של וולטר טרייר לספרי אריך קסטנר.
הקו, התמציתיות וההבעה – אלף בית למאיירים.
ועוד דבר מה שסיפרתי בשבוע שעבר ואציין אותו גם כאן: שניהם, גם טריר וגם סקורא, היו מאיירים צ’כים הקשורים ליהדות. שטריר היה יהודי ואילו סקורא התחתן בפעם השנייה עם אישה ממוצא יהודי ו”סבל” מכך קשות במהלך מלחמת העולם השנייה.
צחי – תודה על המידע – על טרייר וסוקורא, מה שידוע לי על וולטר טרייר שעזב בזמן לבריטניה והוציא שם הרבה איורים לעיתונים ועלונים.
כמה מילים גם על הכתיבה של בלא סנש, אין לי את הספר לצערי, אבל מהזיכרון – התרגום היה מצויין והוא היטיב לתאר את הווי החיים והחינוך הקפדני אז, עם השובבות, איך לא של הנערים.
חוץ מזה ששפה עשירה ומעט ארכאית בתרגום של פעם זה אחד מהדברים החביבים שיש.
זכור לי פתיח של אחד הפרקים בו האדון המורה אומר כמעט בכניעה… 1:0 לטובת האביב.
שמשמעותו שבאמת, בתקופת האביב על כל המשתמע מכך – גם למורה בארנא ברור שהציפיה והדרישה שהילדים יהיו קשובים וממושמעים – אשלייה היא.
זהו – חייבת להשיג את הספר ביד שנייה.
התרגום אכן מעולה – אביגדור המאירי, הסופר והמשורר, הוא המתרגם.
יש בדברים הישנים והיפים הללו (שנכתבו ב”שפה עשירה ומעט ארכאית” כפי שאת אומרת) משהו מתחושה האמתית, שכן יהיה זה מעט מוזר שספר אשר נכתב בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ידבר בשפה בה אנו מדברים כיום… אולי גם לכן זה זורם, מתנגן, וקולח כל כך.
תודה. מאיר עינים!
תענוג להזכר ב”צ’יבי” ספר זה היה שייך לאחותי הגדולה, קראתי בו שוב ושוב ואהבתי להביט באיורים –
באותה מידה של חיבור ואהבה לאיוריו של וולטר טרייר לספרי אריך קסטנר.
הקו, התמציתיות וההבעה – אלף בית למאיירים.
נהניתי מאוד. לא הכרתי את רוב הספרים, ונראה לי שהם בהחלט ראויים שאכירם.
תודה למגיבות… ותודה מיוחדת לך, נירה בר.
אני מסכים עם כל דברייך כמובן.
ועוד דבר מה שסיפרתי בשבוע שעבר ואציין אותו גם כאן: שניהם, גם טריר וגם סקורא, היו מאיירים צ’כים הקשורים ליהדות. שטריר היה יהודי ואילו סקורא התחתן בפעם השנייה עם אישה ממוצא יהודי ו”סבל” מכך קשות במהלך מלחמת העולם השנייה.
צחי – תודה על המידע – על טרייר וסוקורא, מה שידוע לי על וולטר טרייר שעזב בזמן לבריטניה והוציא שם הרבה איורים לעיתונים ועלונים.
כמה מילים גם על הכתיבה של בלא סנש, אין לי את הספר לצערי, אבל מהזיכרון – התרגום היה מצויין והוא היטיב לתאר את הווי החיים והחינוך הקפדני אז, עם השובבות, איך לא של הנערים.
חוץ מזה ששפה עשירה ומעט ארכאית בתרגום של פעם זה אחד מהדברים החביבים שיש.
זכור לי פתיח של אחד הפרקים בו האדון המורה אומר כמעט בכניעה… 1:0 לטובת האביב.
שמשמעותו שבאמת, בתקופת האביב על כל המשתמע מכך – גם למורה בארנא ברור שהציפיה והדרישה שהילדים יהיו קשובים וממושמעים – אשלייה היא.
זהו – חייבת להשיג את הספר ביד שנייה.
שלום נירה,
התרגום אכן מעולה – אביגדור המאירי, הסופר והמשורר, הוא המתרגם.
יש בדברים הישנים והיפים הללו (שנכתבו ב”שפה עשירה ומעט ארכאית” כפי שאת אומרת) משהו מתחושה האמתית, שכן יהיה זה מעט מוזר שספר אשר נכתב בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ידבר בשפה בה אנו מדברים כיום… אולי גם לכן זה זורם, מתנגן, וקולח כל כך.
ובהחלט, ניתן להשיג אותו בחנויות לספרים יד שנייה.