מגדלי עיר הזמן פורחים באוויר / ציפור פרומקין

2 תגובות:

1. לי עברון הגיב:

   4 בספטמבר 2018 בשעה 19:48

   איזה מאמר נפלא ומעשיר, ומחייך :).
   וה”גם וגם” הזה הוא כל כך נהדר ומעורר מחשבה:
   “אבל גדולתה של דיאנה ווין-ג’ונס מתבטאת בזה שהיא אינה מתכחשת לרעיונות הפנטסטיים שלה. עיר הזמן ממשיכה להתקיים, כי מבחינתה אפשר גם וגם: גם לחיות מחוץ לזמן – הספרים שלה הם השביל הפלאי שמוביל לשם – וגם להיות נטועים בהווה, בהיסטוריה המתהווה כל רגע.”

2. ציפור הגיב:

   5 בספטמבר 2018 בשעה 9:11

   לי, תודה רבה!
   דיאנה ווין-ג’ונס היתה בעצמה אחת מהילדים שפונו מלונדון בזמן המלחמה, אולי בגלל זה ההיסטוריה פולשת הפעם לסיפור בצורה שלא קיימת באף ספר אחר (לפחות באלה שתורגמו לעברית…)
   אגב, יש עוד קווי דמיון בין הספר שלה ל”מסע העשרים”, ובעיקר העובדה ששניהם מלהטטים בעלילה בצורה מבריקה. אגב, גם “פיוצ’רמה”, שבעיני היא אחת הסדרות הכי מבריקות (ומצחיקות) שיש, מושפעת עמוקות מסטניסלב לם. דייויד כהן, אחד מהיוצרים, סיפר שאמא שלו היתה קוראת נלהבת של מדע בדיוני ושאת הספרים של לם הוא קרא בשקיקה בילדותו…