מה שהלב רוצה / יותם שווימר
מחשבות בעקבות הספר "אברה - המסע אל הציור" מאת שהם סמיט ואברהם פרדו
פברואר 23, 2017
הפרויקט החגיגי ויוצא הדופן הזה מעניין מבחינות רבות – אמנותיות, ספרותיות וחברתיות. לכן, יותר משנדרשת אליו התייחסות ברשימת ביקורת סטנדרטית, הוא מאפשר – ואפילו מעודד – הצפה של סוגיות שונות, שאת חלקן אבקש להציג בטקסט זה.
פשוט נפלא. צמרמורת של התרגשות אחזה בי כשקראתי את המילים וראיתי את הציורים. הפשטות שלהם, האותנטיות, התום והאמת הפנימית: “יפה זה למצוא את מה שהלב מחפש…ועכשיו הלב מצא את הציור.” אברה מגדיר את עצמו כ’זקן’ ‘כמעט בן מאה’, שאמנם לא יכול ללכת או לחרוש אך ראשו מלא תמונות והוא מצייר. לפיכך, הוא לא זקן. היכולת ליצור עושה אותו – אותנו צעירים. כמה מעודדת המחשבה הזאת וכמה מעודדת הידיעה שהספיק לזכות בהכרה עוד בחייו. תודה על הספר. תודה על הרשימה.
אתמול הייתי ב’מילתא’ אשר בעיר הולדתי רחובות, ורכשתי את הספר הזה. המפעים כל-כך, המרגש, הייחודי, האותנטי, המעורר הערכה וגם תקווה. התענגתי עליו ועל כל ציור ואיור שבו ואני מקווה שגם נכדיי יאהבו.