מחאת המלפפון / נורית ליברמן
על הדיאלוג בין טקסט ואיור בספר הילדים "יושקה" שכתב גרא גינזבורג ואיירה לוסי אלקיויטי
מאי 11, 2011
ספרות הילדים מקצה מקום נכבד לנושא האוכל. האוכל כצורך לגדול ולהתפתח, האוכל המנחם, האוכל כעונש ועוד כהנה וכהנה. בספר הנידון, יושקה משתמש בסירוב לאכול על ידי צמצום מגוון המזון למרכיב אחד – המלפפון.
מאמר מרתק, שמצביע על בחירות אמנותיות שלא הייתי מודעת להן. כל הכבוד!
נורית,
בחירה נפלאה של סיפור שהאיורים שבו מעבירים תחושה מאוד נעימה.
הערה קטנה- לא רק האמא תשמח לגלות שצלחת המאכלים התרוקנה אלא גם האבא. הגיע הזמן להורות שיוויונית ומכבדת לשני הצדדים, גם לאבות אכפת מהאוכל של ילדם. ובמקרים רבים האבות הם אלו שנכנסים היום למטבח ומפליאים בבישוליהם.
באיור האחרון הילד אוחז במלפפון כבמקל מנצחים ובכך מעביר תחושה שהאוכל היא תזמורת שיש לךנצח עליה כדי להגיע להרמוניה משביעה.
מצטרף לדעותייך, נורית
גרא
יפה כתבה נורית. נהניתי לעבוד על הספר, אוהבת את יושקה, הילד האסרטיבי הזה.
האיור היה חגיגה.
אהבתי מאד את הדף עם הכיתוב הקליגרפי. גם המינון שלו נכון בעיניי, כי ספר שלם הכתוב בכתב יד היה יכול להכביד על הקורא, אבל בכפולה אחת זה עובד נפלא.
אהבתי מה שכתבת. משמח וירקרק מרעננות. ממממ… עושה חשק למלפפון…. ולקרוא את הספר.
היום (לא כפי שהיה בעבר לאחר דור השואה) אפשר למצוא בספרות הילדים התייחסות לנושא האוכל. נושא חשוב שמותר לדבר עליו
עם הרבה הומור. נורית הצליחה להראות שלא כדאי להפוך את אחת ההנאות הגדולות בחיים לנושא של מאבקי כוח ושליטה בין
ההורה והילד.
בהחלט מסכים אתך טלי, ויותר מזה בעיניי, מעטים הם הדברים שכדאי להפוך אותם לנושא של מעבקי כוח ושליטה,
אני מכיר רק סיבה אחת לכך – כדי למנוע פגיעה קשה יותר, לפעמים מורכב, אבל בהחלט נדיר.
אהבתי
אני אוהבת ומסכימה למה שכתבה נורית,: בהמון השקעה, רצינות, עומק ואהבה, הן לסיפור והן לאיור.
שמחתי להיות שותפה ללידת הספר הקסום….
פלורנס
רחל, תודה. שיווי משקל זאת מלת קסם, או קללה…
היי נורית, סוף סוף הגעתי למאמר המרתק שלך, לסיפור היפהפה ולציורים הנפלאים המלווים את הספר. כל הכבוד