9 ספרות

מי באמת בוחר את ספרי הילדים שאנו מכניסים הביתה / ליאת סגול-קורנפלד

על אשליית הבחירה החופשית של ההורים ברכישת ספרי ילדים

מרץ 24, 2010  

מי באמת בוחר את ספרי הילדים שאנו מכניסים הביתה? לכאורה, ההורים, ה”גדולים”, המתווכים העיקריים שיודעים יותר טוב, יותר נכון, מה מתאים לילדים שלהם. כעת חיזרו לתחילת המשפט ולמילה הראשונה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. ליאת:

    את מעלה נושא מאד חשוב.
    מאד התחברתי לפסקה האחרונה ולמסר שלה: להפוך את ההורה למתווך ולא רק לקונה שפועל מתוך שיקולים כלכליים
    ופרסומיים ולא מתוך שיקולים חינוכיים והתאמה נכונה של הספר על פי קריטריונים של איכות הספר (גם בתוכן וגם באיורים)
    ושל אוכלוסיית היעד, ובמקרה זה, הילדים שעבורם אנו רוכשים את הספר.
    כספרנית, ארחיב שגם בספריות, עלינו הספרניות מוטל להיות יד מכוונת גם עבור הילדים וגם עבור הוריהם.

    חג שמח!
    פנינה פלמן

  2. דבי הגיב:

    קודם כל, תודה ליאת, על המאמר החשוב.
    אני מהמכורות לספרי ילדים עוד מתקופת ילדותי שלי.
    כשבגרתי מצאתי תמיד תירוצים לרכוש ספרי ילדים (“לאחי הקטנים” או “שיהיו בבית אם יבואו אורחים עם ילדים”) וגם כיום כשאני אמא בעצמי, רכישת ספרי ילדים זו תמיד הנאה גדולה עבורי.

    נכון שיש מבצעים מפתים, אבל אם אני לא אוהבת את הספרים שבמבצע הם לא יחזרו איתי הביתה, ואני אעדיף ספר אחד שאני אוהבת במחיר מלא על שלושה “ספרי זבל” שאיזו הוצאת ספרים מנסה לדחוף לי.

    אם אני קונה ספר במהירות זה בד”כ אם אני מכירה אותו הכרות מוקדמת או על סמך המלצה של מוכרות שאני סומכת על טעמן בעיניים עצומות בנוגע לספרות ילדים (ויש שתים כאלו – הראשונה, זו את (: והשניה היא נילי מ”דברי סופרים” בנהריה, שגם היא לוקה בחידק הזה שנקרא ספרות ילדים ואמא ותיקה בעצמה). במידה ואף אחד משני התנאים הנ”ל מתקיימים אני אשרוץ בחנות ואקרא ספר אחרי ספר עד שאתאהב. אם לא התאהבתי אני אצא בידים ריקות. אני מאלו שמסרבים להתפשר.

    ספר ילדים טוב הוא חבר לכל החיים, וכמו שאני בררנית מאוד בבחירת החברים שאני מזמינה הביתה, אני מקפידה גם על הספרים.

    לא אחת מצאתי את עצמי מחליפה ספרים שקיבלתי במתנה לבתי, או תורמת אותם לנזקקים באם הספר הגיע בלי פתקית החלפה (ואז נצבט לי הלב על אותם קבצנים שאינם יכולים להיות בררנים ויאלצו להסתפק בספר ילדים בינוני ומטה).

    חברה שעובדת בחנות ספרים של אחת מהרשתות סיפרה לי על הדילמה המוסרית שלה כאוהבת ספרים, כשמאלצים אותה לדחוף ללקוחות ספרים מסויימים שהיא יודעת שהם אינם איכותיים או אינם מתאימים ללקוח.

    מקווה שכולנו נלמד לעמוד מול הוצאות הספרים ומערכת השיווק המשומנת שלהם ולהתעקש לקבל איכות ולא רק כמות.

    בברכת חג שמח!

    דבי

  3. אורנה גרנות הגיב:

    כמו שציינת, רבים חושבים על ספר כעל מוצר שהוא כמעט “רוחני” בעוד שהרשימה שלך מזכירה לנו את היותו נתון לכוחות “חומריים” רבי עוצמה. אני חושבת שעל רקע זה החשיבות של חנויות עצמאיות כמו שלך הולכת וגדלה כי מעצם הגדרתן חנויות הספרים העצמאיות, והספריות הציבוריות מאפשרות בחירה מגוונת ועצמאית שלא מונעת משיקול של תאגיד/רשת.
    חשוב שצרכני הספרים יבינו שבטווח הקצר, מחיר הספר ברשתות אולי נמוך אבל המחיר של החופש התרבותי/אמנותי שנשלם, אם לא יהיו מקומות כמו שלך, גבוה מאוד.
    ומצד שני חשוב לזכור שמי שיחליט בסופו של דבר אילו ספרים ישרדו לדור הבא הם הילדים… כמו באוכל, ילד שאוכל רק ג’אנק פוד ירצה רק את זה, וילד שנחשף לסוגים רבים של ספרים, יגדל להיות קורא סקרן שאוהב לצרוך מגוון של ספרים.

    וחוצמזה- מה שטורף את הקלפים – והוא הקסם האמיתי בתחום של ספרות/תרבות הילדים בעיני- הוא שילדים מטיבעם הם חתרניים ואוהבים גם (לא רק) לעשות “דווקא” למבוגרים ולא לאהוב את הספרים שצריך או שמצפים מהם לאהוב.

  4. ביטון אורלי הגיב:

    תקופה ארוכה, שאני, כספרנית מתלבטת על איזה ספרים לשים את הדגש. פעמים רבות מצאתי את עצמי מאוכזבת מספרי ילדים “מומלצים”. אני רוצה לשתף אתכן בחוויה מדהימה שהיתה לי ולתלמידיי בחודש האחרון, חוויה אשר חיזקה אצלי את מה שידעתי ואולי פחדתי ליישם במלואו- דבר ראשון, לסמוך על בחירה אישית מתוך קריאת הטקסט והתעלמות מממליצים לא אובייקטיבים ודבר שני לסמוך על הילדים, שהם , לדעתי, קהל של קוראים חכמים, היודעים לזהות את הספר העונה לצרכיהם יותר מכל אחד אחר.בהיותי גם מחנכת, חיפשתי אחר משהו שיסכם לתלמידים בצורה חוויתית, את הערכים שנלמדו במחצית השנה בכיתה, במסגרת תכנית “מפתח הלב”, של משרד החינוך. התגלגל לידי, במקרה, ספר משגע הנקרא “אצל בולי בנגריה”, של הסופרת דינה נחמני אטיאס. הספר בעזרת דמותו המיוחדת של בולי הנגר, ובעזרת הדמויות המיוחדות של כלי העבודה, מצליח להעביר לילדים את המסרים החינוכיים והערכיים שיש בשונות, בשיתוף הפעולה, באחריות ובנתינה. התלמידים מיד התחברו לשלל הדמויות ומיותר לציין שרצו להשאיל אותו מהספריה.ביקשתי מהסופרת לבקר בבית הספר,המפגש עם הסופרת היה נהדר והילדים ידעו לספר לסופרת שהם מאוד אוהבים את בולי כי הוא לדבריהם, איש טוב, שעזר לכלים שלו להבין שכולם חשובים!
    באותו מפגש זכו הילדים להכיר את ספרה החדש “זה אני, סרנו הפלפל.” שגם הוא כקודמו, מעביר ללדים ערכים בדרך מיוחדת- והפעם לשמחתי, הוא התאים בדיוק כפתיחה לכנית הערכים של המחצית השניה שמתחילה בנושא של אחדות מול שונות וייחודיות.
    מיד בסיום המפגש רצו הילדים להשאיל את הספר מבספריה.

  5. עפרה הגיב:

    ליאת, מאמר מעולה, חשוב ומעורר מחשבה רבה. אולי גם כאן המעט שאפשר לעשות טמון בחינוך ובהעלאת המודעות – לשכלל את הכלים לדעת מהו ספר ילדים טוב באמת, ולהכיר בחשיבותו עבור הילד ועבור המבוגר שילד זה יהיה פעם. רק הערכה אמיתית לספר ילדים תביא לבחירה זהירה ורצינית יותר.

  6. יעל שגב הגיב:

    ליאת, תודה על ההזדמנות הנפלאה להבין כיצד הדברים עובדים באמת.
    אני מוצאת עצמי פעמים רבות עומדת ומשתאה לנוכח המבצעים אבל אף פעם לא התפתתי לקנות ספר רק בשל מחירו. מצד שני אני יודעת שאני במיעוט. מאמר זה ראוי לו להגיע לכמה שיותר אנשים שחסרים להם המיומנויות הנ”ל וברשותך הייתי רוצה להפיצו בקרב ההורים בבית הספר בו אני עובדת.

  7. רונית ש. דינצמן הגיב:

    אני כותבת שאינה סלבריטאית ואינה מוכֶּרת. ספר ילדים ראשון פרי עטי יצא לאור לפני כשנה וחצי בהוצאת “הקיבוץ המאוחד”. בזמן שעבר מאז יצא הספר לאור, למדתי שהדברים המשפיעים ביותר על כמות המכירות הם יחסי הציבור ומבצעים.

    יחסי הציבור חשובים ביותר, כי הם מייחדים ספר מסויים, וגורמים לו לבלוט מתוך ים הספרים שבחנות. כשמדובר בספרות ישראלית, למרבה הצער לאו דווקא הספרים הטובים הם אלה שזוכים לקבל יחסי ציבור בתקשורת הארצית. במקרים רבים זוכים לכך הספרים שכותביהם הם סלבריטאים, כי הציבור מתעניין בסלבריטאים. את הציבור לא מעניין לקרוא אודותי, לדוגמה.

    גם המבצעים בחנויות חשובים מאוד, כי כשמבוגר נכנס לחנות לרכוש ספר לילד, הוא נתקל בהמוני ספרים המונחים על שולחנות התצוגה. כולם יפים, כולם צבעוניים, כולם נראים ראויים. מדוע שיבחר דווקא את ספרי, שעולה 56 שקל, ולא ספר שנראה לא פחות איכותי, ועולה רק 30 שקל?

    בכל אופן, הספר שלי כלל לא הגיע לשולחנות התצוגה. הוא הגיע ישירות אל המדף.
    לכן אני מצטרפת לשאלתה של ליאת: ” בפעם הבאה שתיכנסו לחנויות ספרים, עצרו רגע וחשבו – מתי בפעם אחרונה שלפתם ספר מן המדף (ולא משולחן התצוגה ר.ד.)?” כדאי לזכור שעל המדפים מונחים ספרים שיצאו לאור בזכות איכותו של כתב היד, ולא בזכות סלבריטאיותו של הכותב. הם מונחים על המדף רק כי אינם במבצע, ולא כי אינם איכותיים.

    ועוד נקודה למחשבה: לסופר קשה הרבה יותר להוציא לאור את ספו הראשון מאשר את ספרו העשירי. הוצאה לאור מחליטה לפרסם ספר ראשון של כותב לא מוכר אך ורק בזכות איכות כתב היד. לכן כדאי להתעכב על ספרים של כותבים לא מוכרים.

  8. נטלי הגיב:

    ליאת,
    קודם כל תודה על המאמר המעולה.
    בתור אמא הכי דיבר אלי המשפט:
    “עיקר ההבדל בין ספר ילדים לספר למבוגרים טמון ביומרה; דרך ספרי הילדים הורים מבקשים לחנך, להנחיל, לתת את הטוב ביותר, הם רוצים לחשוב שהם “המבוגר האחראי”. בעוד למעשה, הם רק עוד חוליה בשרשרת”
    כי נכון, אני באמת רואה את הספרים כאחד האמצעים שיש לי “לחנך, להנחיל, לתת את הטוב ביותר”, והמאמר שלך הבהיר לי שאם אכן אני רוצה “להשתמש” בספרים בדרך זו, אני חייבת להיות מעורבת יותר, אחראית יותר, מפוכחת יותר ופחות נאיבית.
    אחרי המאמר שלך נראה לי שאף אמא שאכפת לה לא תיכנס לחנות ספרי ילדים באותה נאיביות שהייתה לה מקודם, ותודה על כך.

  9. אפרת הגיב:

    תודה.
    מצד אחד, מרגישה שבסוף לא נמאר כלום – הרי אנחנו לא באמת יודעים מה הם כל השיקולים הללו.
    ומצד שני, הדשת נהדר איך לנו כהורים יש את האפשרות להכריע על בסיס הנתונים החשובים ביותר.

    אני לא יוצאת מחנות עם ספר שלא קראתי במלואו.
    אלא במקרים בהם מדובר בספר שקראתי לפני כן, קלאסיקה, או שנתקלתי בו אצל חבירם.
    אחרת, אני אעמוד ואקרא ספרים שלמים. כולל ספרים שקיבלתי עליהם המלצה חמה.

    לפני שבוע הגעתי לחנות כדי להחליף ספר (קיבלנו ספר שכבר יש לנו), היו כמה ספרים שקיבלתי עליהם המלצות וחשבתי לרכוש אחד מהם. אבל, כשחיפשתי על המדף את אחד הספרים של יונה טפר שהיה ברשימת המומלצים שלי, נתלקתי בספר אחר שלה, שידעתי השהוא פשוט מושלם, ברגע זה בזמן, עבור בתי. לא המשכתי באיתור הספרים האחרים שחשבתי לקנות. מצאתי את הספר שמתאים בדיוק.
    הוא אכן הפך מיידית למועדף. היא רוצה לשמוע אותו כל יום, ומספרת אותו בעצמה.

    אישית רכישת ספרים היא אחד הדברים שאני אכן משקיעה בו זמן רב במיוחד. גם כי אישית אני מאוד אוהבת ספרים בכלל, וספרי ילדים בפרט, וגם כי הנושא חשוב בעיני. מעבר לכך, אני לא אהנה להקראי שוב ושוב, ספר שהוא אינו איכותי בעיני, או מעביר מסרים בעייתיים לתפיסתי. אני אעדיף ספר שטותניקי וחמוד, על פני ספר עם מסר “חינוכי” שאני לא אוהבת (את המסר, את איך שהו אמועבר, את הצגת הג’נדר בו ועוד).

כתיבת תגובה