ננסי קלנסי בלשית-על / ג’יין או’קונור
אוקטובר 2, 2023
לננסי ולחברה הכי טובה שלה ברי יש כל מה שנחוץ כדי לפתוח סוכנות בילוש – ממעיל גשם ורוד ועד צופן סודי ביותר. אבל איפה ימצאו תעלומה? כשפריט יקר ערך נעלם משולחן התצוגה שבכיתה שלהן, הבלשיות פותחות מיד בחקירה, אבל עד מהרה מגלות שגם הראיות הברורות ביותר עשויות להטעות. האם יצליחו לעלות על עקבותיו של הגנב המסתורי?
סדרת “ננסי קלנסי”, שכתבה ג’יין או’קונור ואיירה רובין פרייס גלזר, תורגמה לאחרונה לעברית על ידי מיכל עמנואל (הוצאת “כתר”), והיא מוכרת גם בזכות העיבוד הטלוויזיוני המצליח שלה. לרגל הופעתה על מדפינו, אנו שמחים לפרסם את הפרק הראשון בספר הפותח את הסדרה.
כריכת הספר (יח”צ)
פֶּרֶק 1
לֹא מַמָּשׁ תַּעֲלוּמָה
נַנְסִי קְלַנְסי הָיְתָה מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לִפְתֹּר תַּעֲלוּמָה. הָיְתָה לָהּ זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת מְפֹאֶרֶת, מְשֻׁבֶּצֶת אַבְנֵי חֵן. הָיָה לָהּ פִּנְקָס וּפָנָס. הָיוּ לָהּ מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ, כּוֹבַע רְחַב שׁוּלַיִם וּמְעִיל גֶּשֶׁם וָרֹד. (בַּלָּשִׁים תָּמִיד לוֹבְשִׁים מְעִיל גֶּשֶׁם). הָיוּ לָהּ חוּשִׁים בַּלָּשִׁיִּים מְעֻלִּים: הִיא הָיְתָה חַטְטָנִית מִטִּבְעָהּ. הִיא הָיְתָה גַּם מַמָּשׁ טוֹבָה בְּרִחְרוּחַ (הַמִּלָּה הַמִּקְצוֹעִית לְרִחְרוּחַ הִיא חֲקִירָה).
בְּעֶצֶם, הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהָיָה חָסֵר לְנַנְסִי הָיָה תַּעֲלוּמָה.
“חֲבָל שֶׁלֹּא גָּרִים בָּאֵזוֹר שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר פּוֹשְׁעִים,” הִיא אָמְרָה לְאַבָּא שֶׁלָּהּ. הוּא יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח וְקָרָא אֶת עִתּוֹן הַסְּפּוֹרְט.
“מָה?” הוּא אָמַר בְּלִי לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ.
“אַף אֶחָד לֹא נֶחְטַף פֹּה אַף פַּעַם. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאַף פַּעַם אֲפִלּוּ לֹא סָחֲבוּ תַּכְשִׁיטִים.” וְנַנְסִי הוֹסִיפָה, לְמִקְרֶה שֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ לֹא יֵדַע, “זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא גָּנְבוּ תַּכְשִׁיטִים.”
נַנְסִי נֶאֶנְחָה. “חֲבָל שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא גָּרִים בְּמָקוֹם כְּמוֹ רִיבֶר הַייטְס.” נַנְסִי דְרוּ
גָּרָה שָׁם. נַנְסִי אָהֲבָה מְאוֹד אֶת סִפְרֵי נַנְסִי דְרוּ. הִיא קָרְאָה כְּבָר חֲמִשָּׁה מֵהֶם. “בְּרִיבֶר הַייטְס יֵשׁ פּוֹשְׁעִים בְּכָל פִּנָּה.”
“מְמְמְ. נִשְׁמָע כֵּיף,” מִלְמֵל אַבָּא שֶׁלָּהּ.
אִמָּא שֶׁל נַנְסִי נִכְנְסָה לַמִּטְבָּח. אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה שֶׁל נַנְסִי הִשְׂתָּרְכָה אַחֲרֶיהָ. הִיא נָעֲלָה סְנַפִּירֵי גּוּמִי כְּחֻלִּים שֶׁהִשְׁמִיעוּ קוֹלוֹת טְפִיחָה בִּזְמַן שֶׁהָלְכָה.
“מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אֶת מַסֵּכַת הַשְּׁנוֹרְקֶל שֶׁל ג’וֹג’וֹ?” שָׁאֲלָה אִמָּא שֶׁל נַנְסִי.
אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה שֶׁל נַנְסִי כִּמְעַט לֹא הוֹרִידָה אֶת הַשְּׁנוֹרְקֶל וְהַסְּנַפִּירִים שֶׁלָּהּ. ג’וֹג’וֹ וְחָבֵר שֶׁלָּהּ פְרֶדִי אָהֲבוּ לְדַמְיֵן שֶׁהֵם צוֹלְלָנִים שֶׁמְּחַפְּשִׂים אוֹצָר אָבוּד.
אִמָּא שֶׁל נַנְסִי מָזְגָה לְעַצְמָהּ קָפֶה. “חִפַּשְׂנוּ בְּכָל מָקוֹם. מַמָּשׁ תַּעֲלוּמָה.”
תַּעֲלוּמָה! נַנְסִי שָׁמְעָה אֶת מִלַּת הַקֶּסֶם. נָכוֹן, זֹאת לֹא תַּעֲלוּמָה גְּדוֹלָה. אֲבָל כָּל הַבַּלָּשִׁים הַגְּדוֹלִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַתְחִיל מִמַּשֶּׁהוּ. הִיא פָּרְשָׂה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ. “טֶה-דֶה! נַנְסִי קְלַנְסִי, בַּלָּשִׁית-עָל, לְשֵׁרוּתְךָ.”
“אוֹי, חֲמוּדָה,” אִמָּא שֶׁלָּהּ חִיְּכָה, “אַתְּ תְּחַפְּשִׂי אוֹתָהּ?”
“בֶּטַח. הַתַּעֲרִיף שֶׁלִּי מַמָּשׁ לֹא גָּבוֹהַּ.” נַנְסִי הִשְׁתַּתְּקָה לְרֶגַע. “אֲנִי צוֹחֶקֶת. אַתְּ
מֵהַמִּשְׁפָּחָה, אָז הַשֵּׁרוּת יִהְיֶה חִנָּם.”
נַנְסִי הָלְכָה לִלְבֹּשׁ אֶת מְעִיל הַגֶּשֶׁם הַוָּרֹד שֶׁלָּהּ. חָשׁוּב מְאוֹד לִהְיוֹת לְבוּשָׁה כְּמוֹ מִקְצוֹעָנִית. “ג’וֹג’וֹ, אֶצְטָרֵךְ לִשְׁאֹל אוֹתָךְ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת,” הִיא אָמְרָה, וְהוֹצִיאָה אֶת הַפִּנְקָס שֶׁלָּהּ מֵהַכִּיס. “תִּסְמְכִי עָלַי. נְפַעְנֵחַ אֶת זֶה.”
בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הוֹפִיעָה בְּרִי בַּדֶּלֶת. גַּם הִיא לָבְשָׁה מְעִיל גֶּשֶׁם. (שֶׁלָּהּ הָיָה סָגֹל).
“ג’וֹג’וֹ הִשְׁאִירָה אֶת זֶה אֶצְלֵנוּ.” בְּרִי הֶחְזִיקָה מַסֵּכַת שְׁנוֹרְקֶל.
“תּוֹדָה!” אִמָּא שֶׁל נַנְסִי אָמְרָה. הִיא פָּנְתָה לְנַנְסִי. “אֲנִי מִצְטַעֶרֶת, מֹתֶק.”
נַנְסִי זָעֲפָה. הַחֲקִירָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהּ נִגְמְרָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחִילָה.
“אֲנִי צְרִיכָה לָקַחַת סֵפֶר בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁלִּי. הוּא נִמְצָא בַּבַּיִת שֶׁל הַתְּאוֹמוֹת,” אָמְרָה בְּרִי לְנַנְסִי. “בּוֹאִי אִתִּי.”
