סיימון לא ממש מחפש / לי עברון
רשימת ביקורת על ספרה של בקי אלברטלי, "סיימון מוצא את דרכו"
יולי 31, 2016
לפעמים נדמה שארונות והיציאה מהם הם מעצם מהותו של גיל שש-עשרה, בין שאתה הומו, סטרייט, גיבור-על, או פשוט מבולבל. אולי משום כך החומרים שמהם עשוי ספרה של בקי אלברטלי נשמעים מבטיחים כל כך.
“היא עיקרה את הנבל שבסיפור מכל זדון אמתי כדי לשמור את סיימון שלה בסביבה סטרילית וידידותית כמעט לגמרי” – איזו אבחנה מדויקת, יחד עם האבחנות הנהדרות האחרות. תודה 🙂
תודה לך… { }
תודה! הספר לא הגיע אלי, לפחות קראתי מה את חושבת עליו… והפסקתי להצטער. האם הוא דומה לספרם של ג’ורי ג’ון ומק ברנט, *הזוג הנורא*? או לספר של חן פינץ’,
*בילי בליינד*?
שלום יחיעם, את אלה לא קראתי, אולי יותם ידע להשיב על השאלה.
יחיעם, “סיימון מוצא את דרכו” שונה מהספרים שציינת. אני שותף לדעתה של לי לגבי הספר. הוא מושך לקריאה במובן זה שכיף לקרוא על הדמויות, אבל הוא לא מייצר תגובה רגשית משמעותית, ולאורך זמן. גם הבחירה בתרגום העברי לשם הספר והעטיפה החביבה והמעודנת, מוציאות את העוקץ שכן גלום בסיפור ברמה מסוימת.
יותם, אז במה הוא שונה? גם *הזוג הנורא* אינו מצליח לעורר תגובה וכו’. *בילי בליינד* שונה מבחינה זו, אבל רק מעט.
אה, אני התכוונתי מבחינת סגנון הכתיבה ועיצוב העלילה. נכון, אתה צודק, גם “הזוג הנורא” לא מצליח לעשות זאת. אני חושב שזה באמת נובע מאיזו שהיא השטחה והסתמכות על ביטוי בסיסי וישיר מאוד של רגש.
🙂