סיפור על השראה בטעם של פעם / מיה מיטב-מגן
רשימת ביקורת על ספרם של רינת פרימו ואבי עופר, "מכתב לביאליק"
יוני 14, 2015
“לילי לא היתה מרוצה בכלל.” הטון ה”לא חינוכי” הנודף ממשפט קצרצר זה, טומן בחובו הבטחה שהספר שלפנינו מיועד לילדים המבינים עניין (לא חינוכי לכאורה, כי כל הורה ו/או סופר/ת מתחילים יודעים שחשוב לאפשר לילדים להביע רגשות, והמלה הכתובה נותנת לגיטימציה גם לרגשות פחות נעימים וחיוביים).
שום דבר לא הגיוני בסיפור. הילדה לומדת את השיר בבית הספר, היא ק ו ר א ת בספר: “הס פן תעיר”, ולא “הספנתעיר”. מורות גם נוהגות לבאר שירים. המילה “הספנתעיר” היא אחת המילים הנפוצות שמזכירים כאשר מדובר בשירים שפעוטות שומעים ולא מבינים, ויש גם בדיחה כזו, ישנה מאוד (חפשו “הספנתעיר” בגוגל). יתכן שהספר בהשראת הבדיחה הזו. אולי ילדה קטנה, ששומעת את השיר מושר ולא מקבלת שום הסבר, עשויה לשמוע “ובכל ביצה הספתעיר” ולתהות מהו ההספנתעיר. חוץ מזה, כל ילד בבית הספר יודע שביאליק נפטר (התאריך כבר זכור לי בעל פה מרוב שחזרו עליו: 10 בטבת), ואילו הילדה כאילו הגיעה מכוכב אחר, לא יודעת שביאליק נפטר, וכותבת לו מכתב.
לטעמי, סיפור ילדים טוב נשען על כנפי הדמיון ולאו דוקא על מציאות והיגיון מובהקים.
“הספנתעיר”, הוא אחד משיבושי מילים נהדרים אחרים שילדים נוהגים ליצור (גם: חיים נחמד ביאליק), וזה חלק חשוב מתהליך התפתחות השפה, אפילו כאשר לומדים לקרוא…
מיה, הסכמתי עם כל מילה שכתבת. כשילד מתחיל לקרוא, המילים הבלתי מוכרות משלהבות את דמיונו. הכרתי לא מעט ילדים שהפנו שאלות לסופרים שמתו מזמן, והלוואי שהיו מקבלים תשובה כה מעודדת… יופי של ספר, רינת.
ספר נהדר, כתוב נפלא מאוייר בטוב טעם. עם הרבה אפשרויות לדמיון של הקורא לפרוץ ממנו. מומלץ בחום! ומזל שספרים רבים אינם נאמנים למציאות (כמו ארץ יצורי הפרא ועוד רבים וטובים).
תודה יחיעם 🙂
לא אשכח את ההלם של האחיין שלי כאשר גילה שמוצרט מת…