ספרי לא לא / נעמה בנזימן

11 תגובות:

1. שחר קובר הגיב:

   31 במרץ 2010 בשעה 22:20

   מרתק, תודה.

2. עפרה הגיב:

   1 באפריל 2010 בשעה 15:02

   היי נעמה, מאוד מעניין – אני מכירה את הספרים ואף פעם לא חשבתי עליהם באופן הזה – תודה!

3. מיכל הגיב:

   3 באפריל 2010 בשעה 21:55

   מקסים

4. גילה רונאל הגיב:

   4 באפריל 2010 בשעה 10:08

   נעמה יקרה,
   כמה חכם, כמה יפה וכמה מעורר השראה. על הגלוי והנסתר, היש והאין בחכמת הזן:

   שלושים חישורים מתחברים לתותבת הגלגל;
   החלל הריק ביניהם יניע את הגלגל;
   מן החומר נוצר הכלי;
   ולפי החלל הריק בו – שימושו;
   פתחים ואשנבים נקרעים בכתלי הבית;
   מהיותר חלל ריק נוכל להישתמש בם.
   הוו אומר: מזה יועילנו היש ומזה – ישמשנו האין.
   טאו טה צ’ינג/ לאו טצה תרגום לעברית: ש. קאלו
   תודה על המאמר היפה.
   גילה

5. טלמונה הגיב:

   4 באפריל 2010 בשעה 11:09

   תודה לך (ולזוהר) על פתיחת זוית ראיה חדשה .נהניתי

6. טניה הגיב:

   4 באפריל 2010 בשעה 13:38

   יפה מאיד! תודה וחד שמח! טניה

7. יעל שמיר הגיב:

   6 באפריל 2010 בשעה 23:10

   תובנות מרתקות על הצרכים המניעים את עולמם של ילדים: לבעוט, ולהיות נאהבים.
   גם אלברט עשה את ה”לא” הנורא מכל (איבד את הכובע) ובכל זאת זכה בחיבוק מאמא (ובאיור שמבטא אמהות שלמה), וגם בחופש.
   שרק תמשיכו לקבל השראה זו מזו!

8. דרורית אמיתי-דרור הגיב:

   25 באפריל 2010 בשעה 4:41

   מברכת על הקמת האתר!
   אשמח לספר עליו לסטודנטים שלי במסלול לגיל הרך

9. טלי הגיב:

   23 במאי 2010 בשעה 17:27

   באמת מרתק!

   את הספר על אלונה לא הכרתי והוא מושך ומסקרן.

   “דני לא” הוא ספר שחשוב שהוא קיים, יש לו משמעות פסיכולוגית ורגשית חזקה לילדים ולהורים אבל אני מודה שאני לא אוהבת אותו. לא את ההקצנה של השלילה- שהמינימליזם הופך אותה למדי קשה, לטעמי, בניגוד, למשל, לשיר על “אל ואל ואל ואל מי המציא אותה בכלל?” של מרים ילן שטקליס (נכון לא טעיתי במשוררת? מקוה….), ב”דני לא” הכל מדי קשה, וגם האיורים קשים לי היעדר הפנים של האמא והשדוניות הזאת בפנים של דני, הספר הזה יוצר אצלי בעיקר תחושת דחיה מודה.

   אבל הניתוח של נעמה בנזימן דוקא עושה לי חשק לעוד…

10. גיא הגיב:

    27 באוקטובר 2010 בשעה 14:33

    רק עכשיו התוודעתי במקרה לאתר, כשחיפשתי באינטרנט תמונות מתוך ‘אלונה לא’ לצורך מתנה לבתי.
    בלוג מרתק!
    והפוסט הזה במיוחד – אכן לא שמתי לב עד עכשיו להיעדרה של האם מהסיפור על אלונה (או שאולי שמתי לב והדחקתי…)

    אבל מעניין לשמוע את דעתך – מה תפקידה של בובת החמור שמופיעה בכל האיורים בספר (וגם ב’לילה טוב אלונה’, הספר השני בסדרה)?

11. נעמה בנזימן הגיב:

    28 באוקטובר 2010 בשעה 11:12

    תודה על התגובה. הבובה של אלונה נמצאת בין אלונה ובין העולם, אולי מתאים לתאר אותה כ”שלוחה” של אלונה. ישנם ספרים מאויירים בהם הבובה הופכת לדמות בפני עצמה, אבל זה כנראה נושא למאמר אחר.