1 כללי

• פתוח לציבור

העצמה נשית ותרנגולת / אלעד בן אלול

על ספרות ילדים פמיניסטית וקריאת תיגר על תפקידים מגדריים בקרב ילדים בספר "עוצמה מעוץ" מאת פרנק ל. באום

“השליט החשוב של העולם התת-קרקעי היה גבר גוץ ושמן, לבוש בבגדים אפורים-חומים בדיוק כצבע הסלע שממנו גלף כס המלכות.”

התיאור המגחיך הזה של מלך הנומים הנורא ב”עוצמה מעוץ”, הספר השלישי בסדרת ספרי עוץ של פרנק ל. באום (במהדורה מיוחדת שתוגרמה על ידי גילי בר-הלל סמו), הוא למעשה הגחכה של הפטריארכיה והמונרכיה הגברית שהוא מסמל. זוהי גם האג’נדה הכללית שהיתה מיסודות הסיפור הראשון בסדרה, “הקוסם המופלא מארץ עוץ”, בו הקוסם בכבודו ובעצמו מתברר לבסוף כרמאי עלוב וחסר כוחות, שרק התחזה לקוסם ממניעים אנוכיים. עם זאת, כאשר הקורא נתקל שוב באותה טכניקה, בה המפחיד והנורא מתברר כעלוב ומגוחך, בה הגברי והחזק נחשף כפחדן ומזויף- הוא מתחיל לזהות כאן סוג של דפוס.

ב”עוצמה מעוץ” אנו פוגשים שוב בדורותי (שלא הופיעה בספר השני בסדרה, “ארץ עוץ המופלאה”) בעיצומה של הפלגה שהיא לוקחת עם דודה הנרי לאוסטרליה הרחוקה. סופה סוערת משליכה את דורותי מהסיפון והיא נסחפת לארץ עוץ על לול תרנגולות בחברת הסייד-קיק החדשה שלה, התרנגולת בילינה. הסיפור אינו מתרחש בארץ עוץ אלא בממלכה השכנה אב (Ev), ומתאר את מסעה של עוצמה, שליטת עוץ החדשה, במטרה להשיב את מלכת אב וילדיה לשלטון. הסיפור כתוב בשנינות ובהומור, והעלילה המרתקת משאירה מקום לאתנחתות קצרות ומבדרות בין הרפתקה להרפתקה.

מעבר לכך, הספר חוגג עוצמה, כח ותושיה נשיים באמצעות מיקומן של נשים בעמדות מפתח דיפלומטיות ובסיטואציות פוליטיות-צבאיות מורכבות. רבות נכתב על האלמנטים הפמיניסטיים בספר “הקוסם המופלא מארץ עוץ”, אבל “עוצמה מעוץ” לוקח את אותם מוטיבים לרמות חדשות וממצב את עצמו כספר פורץ דרך בעולם המצומצם (אך חיוני) של ספרות הילדים הפמיניסטית.1 באום, שהושפע עמוקות מאידיאולוגיות פמיניסטיות בעקבות הכירותו עם מתילדה ג’וסלין גייג’ (חמותו ואחת הפעילות החשובות בתנועת הסופרג’יזם), מוכיח את עצמו שוב כסופר ילדים נועז המשחרר את עולם האגדות מכבלי הפולקלור האירופאי לעבר “עולם חדש”‘, מודרני ומלא הומור.2 רשומה זו מתעמקת באותה אג’נדה פמיניסטית דרך קריאה ביקורתית של הדמויות הגבריות והנשיות בספר “עוצמה מעוץ” והמסר החברתי/מגדרי שמסתתר מאחורי סיפור ההצלה של מנהיגת ארץ עוץ את מנהיגת ממלכת אב השכנה לה.

 

הגברים של באום וההבדל בין כח לעוצמה

מלך הנומים הוא אולי הדמות הגברית הנלעגת ביותר בספר, אבל הוא ממש לא היחיד. מלך אב האכזר, לדוגמה, נהג “להכות את כל משרתיו למוות”, וברגע של זעם החליט למכור את אשתו הטובה ואת עשרת ילדיו היפים למלך הנומים תמורת “אריכות ימים”. אחר כך התחרט המלך על מעשיו, וכאשר לא הצליח לקבל את אשתו ואת ילדיו בחזרה, החליט לוותר על השלל והתאבד בקפיצה לים. באום משתמש בדמות זו של מלך אב, דמות “אוף סקרין” אימפולסיבית, אלימה וחלשת אופי, ככלי להעברת ביקורת על שליטים-גברים.

באום לא מעביר ביקורת רק על שליטים יחידים, כי אם גם על קבוצות כוחניות של גברים, באמצעות שתי חונטות – הגלברנשים וקציני הצבא של ממלכת עוץ. הגלברנשים, יצורים לא סימפטיים בעלי גלגלים במקום ידיים ורגליים, תוקפים את דורותי ואת התרנגולת בילינה בבריונות מבעיתה, אך ברגע שהם נתפסים על ידי תיקתק, נציגם מתייפח ומתחנן לרחמים. “גיליתם את הסוד שלנו”, הוא אומר כשהוא ממרר בבכי. “אנחנו חסרי אונים כל כך, שתקוותנו היחידה היא לגרום לאנשים לפחד מאתנו… עד כה הצלחנו להפחיד את כולם אבל עכשיו שגיליתם את חולשתנו, אויבנו יתנפלו עלינו ויהפכו את חיינו לסבל ועינוי”. כלומר שוב, הישות המאיימת, הגברית והבריונית ביותר מתגלה כמוגת-לב, אלגוריה שיש ביכולתה להעצים את הילדים והילדות שקוראים את הספר.

התיאור הקומי שמצמיד באום ל”משמר צבא עוץ” (חבורת הקצינים המלווה את המשלחת של עוצמה לממלכת אב) שואב השראה מימיו האומללים בפנימיה צבאית בגילים 12-14. באום סבל מאוד מהמשמעת הנוקשה באקדמיה הצבאית ורק לאחר שעבר התקף לב, שוחרר מהצבא. ביקורתו כלפי ההתעסקות הכפייתית של אנשי הצבא בדרגות, מעמד וכבוד, והפער של אלו עם אומץ וגבורה, מתבטאת כבר בפירוט ההיררכיה של צבא עוץ: שמונה אלופים, ששה תת-אלופים, שבעה אלופי משנה, חמשה סגני אלופים – וטוראי אחד, “כדי שיהיה להם על מי לפקד”.

מלאי חשיבות עצמית וגינונים, הקצינים מתבררים במהרה כמוגי לב כשהם נתקפים פיק ברכיים למראה פטיש אדיר החוסם את דרכם. “מלחמה זה דבר אחד, ומה שקורה כאן דבר אחר”, הם מתרצים. בהמשך הם מנסים לברוח באמצע המשימה וקופאים בעת קרב בשל חשש ל”בעיות לב”. הקצינים הפחדנים שולחים את הטוראי הצעיר לבצע את משימותיהם, כיאה למלחמות אמיתיות, בהן הדרג הגבוה נשאר במגדלי שן ושולח את הדרג הנמוך כבשר תותחים. כאשר מגלים הקצינים שאיש הפח, מפקדם הראשי, נעדר, הם נמלאים עצבות, אך לא בשל ערבות הדדית, אלא משום שהוא עוד לא שילם להם את המשכורת.

החלוקה של באום לדמויות גבריות ונשיות אינה מוחלטת. ישנן דמויות גבריות חיוביות, ומנגד גם דמויות נשיות שליליות (אם כי תמיד עוצמתיות). באופן מעניין הגברים שבאום משרטט כנאמנים, גיבורים או חכמים הם דווקא גברים שאינם מממשים את האידיאל הגברי הקלאסי אלא כאלה שהם “פגומים” בדרך כלשהי, כמו הדחליל, איש הפח והאריה, וב”עוצמה מעוץ” גם תיק-תק, אחד מהאנשים המכניים (רובוטים) הראשונים בספרות המודרנית.

לונאלה, אחת מבנות המלוכה האחרונות של ארץ אב, היא דוגמה מאלפת לדמות נשית בריונית ושלילית. כחובבת מושבעת של יופי ונעורים נוהגת הנסיכה לכרות ראשים של נשים יפות ולחבר אותם לצווארה לפי צו השעה. כאשר דורותי פונה אליה לעזרה היא מוצאת את עצמה במהרה נעולה במגדל הארמון לקראת עריפת ראשה כתוספת לאוסף המרשים. ברם, אפילו לונאלה חמת המזג מוכיחה עצמה ככנה ופרגמטית כאשר היא פוגשת את עוצמה מעוץ ונדרשת לשחרר את דורותי.

עוצמה מתחילה לחשוף בפנינו את כישוריה הדיפלומטיים כשהיא איננה נגררת לריב עם לונאלה הזועמת אלא מדברת אליה בביטחון, הגיון ונועם. לונאלה מודה במהרה שאינה מעוניינת לשלוט בארץ אב, ושתשמח אם עוצמה תצליח לשחרר את מלכת אב וילדיה כדי שתוכל לבלות את זמנה בהערצת “הראשים היפים” שלה. אנו שומעים רבות על מנהיגים או מנהיגות כושלים שלא התברכו בתכונות הנדרשות לתפקידם, אך מעטים מהם יודעים להודות בכך שאינם נועדו להנהגה; הנסיכה לונאלה אינה שיכורה מהכח שניתן לה ומחליטה לשתף פעולה עם עוצמה כדי להשיב את המלכה החוקית של אב.

ייצוג הגברים והנשים בספר, אם כך, למעשה מדגים את ההבדל בין כח שניתן לנצלו לרעה אך נחשף במערומיו ברגעי אמת, לבין עוצמה פנימית יציבה.

 

בילינה – הגרסה הפנימיסטית לטוטו

דמותה של בילינה התרנגולת מתפתחת רבות לאורך הסיפור ומתגלה כנבונה מעבר למצופה. בניגוד לטוטו (הפעם הוא נשאר בבית), שקידם את עלילת “הקוסם מארץ עוץ” בדרכו האילמת ועל דרך המקרה, בילינה היא דמות דעתנית, חריפה ופעלתנית; דמות נשית המציגה מודל נשיות שאינו סטריאוטיפי. מערכת היחסים שלה עם דורותי מורכבת ולעתים טעונה – אם בתחילת הסיפור דורותי נוזפת בתרנוגולת על התנהגותה המשונה, בהמשך בילינה  מנחה אותה ומייעצת לה.3 יותר מכך, היא חושפת בפני דורותי מודלים פמיניסטיים ואף פוסט-מגדריים.

בשיחתן הראשונה של דורותי ובילינה, למשל, דורותי מנסה ליצוק את בילינה לתבניות נשיות מוכרות כשהיא שואלת לשמה. “‘שמי ביל’ ענתה התרנגולת בקול מעט זועף, ‘ביל! אבל זה שם של בן’. ‘מה זה משנה?’ ‘את הרי תרנגולת גברת, לא?’ ‘כמובן. אבל כשרק בקעתי מהביצה איש עוד לא ידע אם אהיה תרנגול או תרנגולת…’ משפט זה מיד קורא תיגר על התיוג המגדרי שבשמות, ומעלה את האפשרות שאיננו נולדים למגדר מסוים כשם שאנו גדלים לתוכו. אך האג’נדה החתרנית של בלינה רק מערערת את דורותי: ‘אבל זה לא מתאים, את יודעת…אם לא אכפת לך, אקרא לך בילינה. כשמוסיפים בסוף – ינה, זה נהיה שם של בת, את מבינה’. ‘אה, זה ממש לא משנה לי… ולא אכפת לי מה תקראי לי כל עוד אני יודעת שאת מתכוונת אלי (הדגש במקור)'”.

בהמשך הסיפור, כאשר בילינה מעורבת בקטטה אלימה בתוך לול תרנגולים היא מכריזה: “נראה לך שאתן לרודן המפנפן הזה לתפס עלי כרבלת ולטעון שהוא קובע מה יהיה פה בלול, כל עוד אני מסוגלת לנקר ולשרט? אני אלחם או ששמי לא ביל!”. כלומר לא רק שבילינה כחנית ויודעת לעמוד על שלה, היא גם משתמשת בשמה ה”זכרי” ככלי להעצמה ומתגאה בתכונות שהוא מקנה לה.

התרנגולת הצהובה גם מערערת את תפיסתה של דורותי לגבי ה”אינסטינקט האמהי”: כאשר דורותי מציינת שהיא רעבה, בילינה ממהרת להציע לה את הביצה שהטילה. דורותי מגיבה בפליאה לנוכח העובדה שהתרנגולת לא מעוניינת לדגור על הביצה עד שתבקע, אך בילינה עונה לה “אין לי עניין שהביצים יבקעו כל עוד אין לי קן מוגן וחביב ופינה שקטה כלשהי…”. פליאתה של דורותי היא למעשה הרמת הגבה המסורתית של החברה כשמזדמנת לפתחה אישה שמחליטה לא להביא ילדים, או לא להביא ילדים עכשיו, או לעשות הפלה, או לבחור בקריירה קודם וכדומה. בילינה בוחרת ללא התנצלות באופציה הרציונלית, המחושבת יותר, שלעיתים נתפסת כקרה או אפילו “גברית”.

בילינה היא גם זו שבסופו של דבר מערימה על מלך הנומים ומצילה את כל החבורה מגורל אכזר. לא רק שהיא מרגלת ויוצאת למבצע בעקבות הידע שאספה, גם הביצים שלה מתבררות כנקודת התורפה המרכזית של מלך הנומים וצבאו. הביצה, שמסמלת פוריות ועוצמה נשית, אך גם מזוהה כחפץ שגרתי, נגיש ולא מזיק, מתבררת כמושא הפוביה המרכזי של המלך. טכניקה קומית זו של באום ננקטה גם בספר הראשון, כאשר המכשפה המרשעת מהמערב מובסת על ידי מים (ומפחדת מהחושך).4

 

עוצמה – שיעור מאלף בדיפלומטיה ומנהיגות

הדמות הנשית החשובה ביותר בסיפור היא כמובן עוצמה, שממשיכה את קריאת התיגר של בילינה על מגדר: עוצמה נולדה כבת, אך מכשפה רעה (ממבי) הפכה אותה לבן והיא גדלה במגדר שונה ללא ידיעה על עברה. רק כאשר מכשפה טובת-לב (גלינדה) “השיבה לה את צורתה הטבעית”, היא התגלתה כיורשת העצר של מלך עוץ. ניתן לפרש היסטוריה זו (שמסופרת לפרטים ב”ארץ עוץ המופלאה”) כחוויה טרנסקסואלית בה ילד גדל לתוך מגדר שאינו תואם את ה”אני הפנימי” שלו ומשיג הרמוניה רק לאחר שינוי מין. המעבר של טיפ (שמה הזכרי של עוצמה) מילד לילדה אינו קל אך בהחלט מהדהד ומטלטל. לאחר שהיא מגלה את המגדר “האמיתי” שלה, עוצמה מוכיחה עצמה כאישה עוצמתית, מנהיגה דגולה ודיפלומטית נבונה.

כשהיא עומדת בראש משלחת שלמה, היא נפגשת עם מלך הנומים הנורא ופותחת במשא ומתן על שחרור מלכת אב וילדיה. רק כאשר הוא מסרב לשחררם היא מציינת בתקיפות: “באתי עם חבריי ועם הצבא שלי, כדי שאוכל לכבש את ממלכתך ולהכריח אותך למלא את בקשותי”. עוצמה ניצבת פה מול אויב חזק ביותר אך היא לא מהססת להיות תקיפה ומלאת ביטחון. למעשה, היא פועלת בדרכי נועם ושיחה אך לעולם אינה מוותרת על מעמדה כשליטה מכובדת. כאשר מתברר שמלך הנומים יופיע בפני המשלחת רק אם יתחננו בפניו, למשל, היא מיד מסרבת (“שעוצמה מעוץ תשפיל את עצמה?”). דורותי, לעומתה, מציינת שאינה פוחדת להתחנן ומנמקת: “גם ככה יש לנו יותר מדי כבוד בבית”. ברגע זה, על אף השוני מעוצמה, דורותי מוכיחה עצמה גם היא כמנהיגה, שכן בניגוד לשליטים הפועלים מתוך אגו, היא מוכנה להתעלות על כבודה למען המטרה הנעלה יותר. תוך שיתוף פעולה מוצלח עם עוצמה השתיים מצליחות לשמור על כבודה של מלכת עוץ ולהשיג את מבוקשן בו בעת.

התעקשותה של עוצמה לשמור על מעמדה לא באה על חשבון תפקודה כמנהיגה אמיצה. כאשר מלך הנומים שואל אם היא מוכנה לסכן את עצמה למען אנשי אב, היא מיד משיבה בחיוב ואף מודה לו על ההזדמנות. זהו מפגן אלטרואיסטי בו ממלכה אינה דואגת רק לבטחונה הפרטי, אלא מתעקשת לבסס שלום גם בקרב שכנותיה ובכל מחיר. למרות שמגיעה עם צבא קטן ולמרות היותה רק ילדה, עוצמה מצליחה לגבור על מלך הנומים “הגוץ והפחדן”. תיאוריו של באום את עוצמה מוצבים כניגוד חד לתיאוריו את המנהיגים הגבריים שבספר. היא  מתניידת בכרכרה מלכותית ומתוארת כ”שליטת העל של ארץ עוץ”, “נבונה ויפה” ואהובה על ידי כל העם. בספרי ההמשך היא ממשיכה לשמור על הממלכה המאוחדת, מנהיגה רפורמות כלכליות שוויוניות ושומרת על דרכי פעולה פציפיסטים כנגד איומים חיצוניים.

למרות האוטופיה הנשית שזכתה דורותי לקחת בה חלק, גם בפעם זו היא מחליטה לחזור לביתה ולחיק משפחתה בסוף הסיפור. בילינה, לעומת זאת, מעדיפה להישאר בארץ עוץ. אין זה מקרי שבקנזס המסורתית, האפורה והפטריארכלית, התרנגולת אילמת ובפנטזיה של ארץ עוץ היא מקבלת קול. לאחר שזוכה בעיטורי כבוד בממלכת עוץ, בילינה לא מוצאת סיבה לשוב לאותה סביבה דכאנית ונפרדת לשלום מדורותי. היא אף מסיימת במשפט שעובר בראשם של רבים ממעריצי עוץ בזמן קריאת הספרים או צפייה בסרט הקלאסי: “אני מכרחה להגיד, דורותי יקירתי, שטיפשי מאוד מצדך לחזור לעולם המשעמם ההוא”.

 

“עוצמה מעוץ” מאת פרנק ל. באום, איורים: ג’ון ר. ניל. תרגום: גילי בר-הלל סמו, הוצאת עוץ, 2014.

 

אלעד בן אלול – אנתרופולוג החוקר באופן אקדמי ויישומי את ההשלכות התרבותיות של טכנולוגיות דיגיטליות. אלעד גם חובב מושבע של “הקוסם מארץ עוץ” ובמאמר זה החליט להשתמש בארגז הכלים הסוציולוגי לקריאת הטקסט של ל. פראנק באום.

1. ישנם כמה וכמה ספרי ילדים נוספים המעלים רעיונות פמיניסטים ומאתגרים את תפקידי המגדר המסורתיים כגון “בילבי בת גרב” של אסטריד לינדגרן אך פרנק באום יצר עולם שלם בו נשים (טובות ורעות) שולטות ומנהיגות וגברים מובלים. [↩]
2. חשוב לציין שבעוד שפראנק באום אימץ דעות פמיניסטיות המקדימות את זמנו ואינן אופייניות לגבר לבן, בתחומים אחרים הוא נחשד בבורות ואף גזענות. מאמריו החריפים אודות ילידי אמריקה (“אינדיאנים”) עוררו סערה ארוכת שנים והובילו לחשיפת ממצאים גזעניים בכתביו [↩]
3. גם דורותי תורמת לבילינה, כמורת דרך בארץ קסומה ומשונה. התרנגולת הסקפטית מתוודאת לקסמים של עוץ דרך אמונתה המוחלטת של הילדה. [↩]
4. על פי מייקל פטריק הרן, שכתב את הגרסה המוערת ל”קוסם המופלא מארץ עוץ” (גם בתרגומה של בר-הלל), צירוף פחדים ילדותיים לדמויות מפחידות מאפשר לילדים הקוראים את הסיפור להבין שגם האנשים הכי מאיימים הם למעשה ילדים מפונקים ופחדנים. [↩]