על הטרגדיה שנעה מתחת לפני השטח / יותם שווימר
רשימת ביקורת על ספרה של נטשה פארנט, "אחרי אייריס"
אוקטובר 31, 2014
ככלל, הספר מצליח לסחוף אחריו את הקוראים בקלות משום העיצוב המשכנע של הדמויות – ולכך תורם התרגום המצוין של יעל אכמון את הספר. אלו דמויות עגולות, מתפתחות, מעניינות, שמעוררות הזדהות לא מתוך רחמים או מניפולציות רגשניות, אלא כיוון שקולן, תיאורן ותיעודן מהימן מאוד ומשכנע. הגיבורה היא כמובן הדמות הראשית, אבל הפסיפס האנושי שמרכיב את חייה ומתן ביטוי רחב לכל אחד מבני המשפחה יוצר תחושה של לכידות, כאילו כל הדמויות הללו הן דמויות ראשיות ולא דמויות משנה שמטרתן להאיר ולפתח את הדמות הראשית בלבד. יתרה מזאת, הלכידות מחזקת את המתח אל מול ההורים כמעין שני קווים מקבילים שנואשים להיפגש אך אינם יכולים, ותנועה זו משמרת את הדרמה לאורך הרומן כולו.
תיארת בצורה מאוד מדויקת את הסיבות לכך שכל כך נהניתי לתרגם את הספר הזה 🙂 הדמויות הנהדרות, והשילוב של המצחיק והנוגע ללב. מסכימה גם שהסוף גולש לדרמה קצת מופרזת, אבל אחרי הסוף הדרמטי יש עוד סוף, קטן ואינטימי, שבו הגעגועים וההיעדר מוצאים ביטוי פתאום, וזה מתוק ומפלח לב ומבחינתי זה הסוף הסופי באמת. אולי אפילו אפשר לומר שמה שמאפשר את השיחה גלויית הלב של הסוף הזה היא הדרמה שלפניו, בשקט שאחרי הסערה.