על יכולתו של האדם להפוך את גורלו / ד"ר שושנה-רוז מרזל

6 תגובות:

1. לי עברון-ועקנין הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 11:44

   תודה על מאמר מעניין ועשיר בתובנות (למשל על שמו של ז’אן ולז’אן, ועוד). את הספר, שקראתי בילדותי בשקיקה, לא הייתי מסוגלת כעת לצלוח; יכולתי לקרוא על סבל כזה בילדותי אבל מאז נהייתי לאם – לא…

2. עדה הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 11:58

   שמחתי מאוד לקרוא את התגובה התמציתית של ד”ר שושנה-רוז מרזל ובמיוחד מצא חן בעיני הדגש על הצפנת- המסרים שמתגלה בשמו של ז’אן ולז’אן. לדעתי ייתכן שגם בשם ז’אבר עשוי להיות מוצנע מסר שלפחות עשוי להזדקר לאוזניהם של מי ששומעים הדים מהעברית והערבית. ובתגובתי אסתפק בתיאור המתייחס לעברית: הצליל הראשון של השם ג’אבר/ז’אבר אומנם נשמע לכאורה כמרוחק מהעברית , אבל אם לא “תיאסרנה” הסרת התג של הז’ ושמיטתה של האות “אלף” ניוותר בעצם עם המילה “גבר” שתופסת כידוע “מקום של כבוד” ברבדים רבים של העברית. וז’אבר הינו מן הסתם , “גבר-גבר” : כמו…” בולדוג” וכמו הסוכנים הקולנועיים והטלביזיוניים של המאה העשרים הוא “ננעל” על ז’אן ולז’אן ומחכה מן הסתם לאותות הוקרה אישיים-“גבריים” על דבקותו במשימה.וגדולתו של ויקטור הוגו ניכרת בכך שכאשר “הגבר” מבין סופסוף את זוטרותה של המשימה שהציב לעצמו ואשר לה הקדיש את מרבית משאביו – הוא מאבד למעשה את הטעם להתנהלותו ופותח פתח מעניין לצורך לתת לקציני משטרה ,בני זמננו – וליתר בעלי הסמכות -הזדמנות להכיר היטב את חוכמת החיים שויקטור הוגו מייצג ושתמציתה היא להיות אדם, כלומר אדם חושב , בכל מחיר – ולא “גבר-גבר” , שהינו בעצם קריקטורה של אדם חושב.

3. דינה ארגוב הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 11:59

   תמיד שמחה לקרוא את מה שאת כותבת. פשוט, מעניין, נגיש ומעשיר בידע ופרטים. תודה לך, דינה

4. דוד הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 22:47

   קראתי את הספר הארוך והמפוטל הזה בזמן שהייתי בצבא ומאוד נהנתי. את רובו אני לא זוכר, מה שכן נחקק בזכרוני (זהירות, ספויילר!) זה המקרה בו ז’אן ולז’אן, אחרי שיצא מהכלא, נשאר ללון בביתו של הכומר ביאנבנו, שבכלל לא הכיר אותו, וגונב ממנו כלי כסף (אם אני זוכר נכון). הוא נתפס ע”י שוטרים בבוקר למחרת ומובא לביתו של הכומר כדי להוכיח שאכן גנב. הכומר בלי למצמץ מושיט לו פמוטים יקרים וזונף בו על כך ששכח לקחת גם אותם. מה שמשכנע את המשטרה לשחרר אותו. עד היום אני זוכר את זה

5. גלי מילר הגיב:

   20 באפריל 2015 בשעה 21:04

   בתור מי שלמדה ספרות צרפתית אני חייבת לציין שויקטור הוגו הוא אכן קלסיקה לכשלעצמו. אני מקריאה לבן שלי בן ה8 את הסיפור פנטין בגרסה שמתואמת לידים, ובספר עצמו לא ממש מרגישים את כל הדברים שאת כתבת. עכשיו אוכל להסביר לו במילים שלי וברמה שמתאימה לו את מה שבעצם את כתבת. מאוד ריגש אותי לראות שלמרות הכוונות הטובות של הוגו, ההיסטוריה עדיין זהה, אודה גברת רק בשינוי אדרת… ומה שמרגש זה התקווה לאנושות טובה וערכית יותר בזכות ספרי קלאסיקה כאלו. שלומית כתבת וניסחת מאוד יפה ברור וקליל. תודה!

6. יונתן הגיב:

   2 בנובמבר 2016 בשעה 13:29

   מחשבות על עלובי החיים. קריאה פילוסופית- קיומית בסיפור. על האדם החי תחת המסכה ובורח מ”צילו של האדם האחר”. אפשר לקרוא בקישור הבא:
   https://yonatanproisblog.wordpress.com/2016/10/29/%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA-%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA/