כללי

• פתוח לציבור

“ענייני משפחה” – שלושה שירים והקדמה / שלומי נחמני

לאחרונה ראה אור ספר השירים לילדים, “ענייני משפחה” מאת שלומי נחמני (הוצאת “טנג’יר”). ביקשנו מהמחבר, שאף אייר את שירי הספר, לספר עלהבחירות האמנותיות והאישיות שבהן נקט בתהליך עבודת האיור. באדיבות ההוצאה מוצגים גם שלושה שירים מאוירים מתוכו.

 

האיורים לספר “ענייני משפחה” נולדו מכמה אילוצים ומגבלות, מה שעל פניו נשמע אולי כמו מתכון להתפשרויות כואבות, אבל למעשה, אין כמו מגבלות כדי להיות אפקטיבי.

את ספר השירים הראשון שלי לא רציתי לאייר בעצמי. אולי בגלל שבעבר איירתי מספר ספרי ילדים וחשבתי שסיימתי עם הפרק הזה בחיי, ואולי כי רציתי הפעם להיות במקום של יוצר שהוא אך ורק כותב, ולראות מה יקרה כשמישהו.י סוף-סוף יצטרך לייצג אותי חזותית, ולא להפך.

פניתי לשני מאיירים ומאיירת נהדרים, כל אחד מהם עשה “טסט” לאחד השירים. התוצאות כמובן היו יפות ומגניבות אבל מהר מאוד הבנתי שלא אצליח לגרום למאייר.ת לקלוע למה שחשבתי שיהיה נכון עבור הטקסט. לא רציתי להיות הלקוח הגרוע בעולם, אז לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לאייר בעצמי. האמת, מזל, כי השירים נולדו ממקום מאוד אינטימי, אז למה שהאיורים יהיו ממקור זר?

האילוץ השני שקבע עובדה בשטח היה התקציב. הכסף לספר גויס בתמיכת המונים, בעזרת “הד-סטארט”. מה שלא ידעתי, זה שברקע, מחירי הנייר וההדפסה עלו בעשרות אחוזים, אז למרות הגיוס המוצלח התקציב לא הספיק לכל התכנונים שלי. עמדו בפני שתי אפשרויות: להדפיס פחות עותקים, או למצוא פורמט לא סטנדרטי לספרי ילדים, שיהיה חסכוני יותר. החלטתי ללכת על פורמט של מחברת סטדנדרטית, חסכוני אבל גם, וחשוב לא פחות, נכון יותר לתוכן הספר שהוא משפחתי ואינטימי.

הפורמט הקטן הזכיר לי ספרי ילדים ישראליים משנות החמישים, שמאותם אילוצים תקציביים הודפסו בחיסכון בצבעים. מתוך התפיסה הזו החלטתי על פלטה של שני גוונים בלבד, החלטה שעזרה לי לבנות מהר שפה אחידה וסדרתית לכל האיורים. רעיונית, הפלטה הדו-אטונית עזרה לי לחלק את הקולות בספר: כחול דיו ל”ילד” ואדום חזק ל”ילדה” (קלישאה לייצוג המינים? כן!

אגב, ההשראה מספרי ילדים ותיקים גם הולידה את ההחלטות לעיצוב שעשתה זוגתי, אביגיל ריינר, החל מהעימוד וכלה בבחירת הפונטים.

בתהליך העבודה על האיור התייעצתי רבות עם גיבורי השירים, הילדים שלי. בכל פעם ש”נתקעתי” ולא ידעתי לאן להמשיך, הקראתי להם את השיר, שאותו הם כבר הכירו, ועשינו ביחד “סיעור מוחות”, דבר שהוליד לא פעם כיוונים חדשים ומפתיעים שלא הייתי מגיע אליהם בעצמי. ילדים יכולים להיות השותפים המושלמים לקריאייטיב!

נקודה אחרונה שהובילה אותי באפיון החזותי, היא נתינת מקום גדול יותר למילה הכתובה מאשר לאיור. אין ספק שאיור מלווה את השיר/הסיפור ולא להפך, אבל מרבית ספרי הילדים שאני מכיר ואוהב עשירים מאוד בצבע ובפרטים שלרוב נפרסים על כל הכפולה ומייצרים היררכיה חזותית בה האיור מוביל. מכיון שיש מימד קומי בשירים, היה טבעי שגם באיורים תהיה קריצה כלשהי כחלק מהרחבת תיאור הסיטואציה המתוארת בשיר, לכן ניסיתי להשיג איזון בין חשיבות הטקסט לחשיבות האיור.

בשורה התחתונה, אני חושב שהספר יצא מדויק בכוונותיו ואני מקווה שתאהבו אותו לפחות כמוני.