עשר רשימות אהובות מעשור של “הפנקס”
אפריל 29, 2020
לרגל חגיגות העשור לכתב העת “הפנקס”, ולאור ההסתגרות ההמונית מטעמי וירוס הקורונה – החלטנו לצ’פר את קוראינו וקוראותינו ולפתוח עבורכם לקריאה חופשית עשר רשימות אהובות במיוחד מהעשור האחרון (לא קל לבחור מתוך כמעט 1500 רשימות). מוזמנות ומוזמנים לספר לנו בתגובות אלו אהובות עליכן. קריאה מהנה!
*
2010: על השהיית המבט / נעמה בנזימן
“אנחנו רגילים לבטוח בחושינו, ובכלל זה בחוש הראיה שלנו. כאשר מתברר לנו שחוש הראיה מסר לנו אינפורמציה חלקית, או שהדימוי שלפנינו מורכב ומתפענח בהדרגה, התודעה שלנו מאותגרת. ציורי גשטאלט מבוססים על הנטיה האנושית להתמקד בדימוי אחד בלבד. רק במבט שני מתגלה דימוי נוסף, כמו סוד שהוצפן ונחשף בהדרגה.”
2011: פרופיל אמנית – אורה איל
כמה שבועות לפני שנפטרה המאיירת וסופרת הילדים אורה איל, פנינו אליה בבקשה לערוך עבורה פרופיל אמנית. אורה נענתה מיד בחיוב ועל אף עיסוקיה הרבים, החלה לעבוד הפרופיל. “ניסיתי לצייר או לייצר לפחות מכשפה אחת […]. ציירתי מכשפות כמו שמקובל לצייר מכשפות, חיפשתי השראה בספרי ילדים, ואפילו ברישומים מימי הביניים – וכלום לא עזר. ואז יום אחד אמרה לי חברה: ‘אולי תציירי סתם נשים מצחיקות?’ תוך כמה סקיצות (שאינן עמנו היום) נולדה המכשפה הראשונה.”
2012: רב שיח של עורכים ועורכות ספרות ילדים
דובר רבות על מצבו של ענף הספרים בישראל. אולם מקומם של העורכים הספרותיים נפקד כמעט לגמרי מהשיח, על אף תפקידם המשמעותי. מתוך כוונה לחשוף את הקהל גם ל”מאחורי הקלעים” של היצירה הספרותית והאמנותית לילדים בישראל, ביקשנו מעורכות ועורכי ספרות הילדים והנוער במספר בתי הוצאה לאור, להשתתף ברב-שיח בלעדי וייחודי, שמטרתו להעמיק את ההיכרות עם פועלם ומשנתם של העוסקים במלאכה. זהו חלקו הראשון של רב-השיח בו השתתפו עורכות ועורכי ספרות ילדים, שלאחריו התפרסם רב-שיח בדגש על ספרות נוער.
2013: רוצה הרפתקאות, גברים עם קוקיות / תמר הוכשטטר
על הקשר בין צרכנות ומגדר, והאם בנות יהיו מהנדסות אם רק יתנו להן את צעצוע ההרכבה הנכון? “פילוח הוא עסק משתלם. צרכנים הורים הרוצים לקנות מה ש’נכון’ ו’מתאים’ לילד שלהם, יקנו את המשחק שעליו מתנוסס הגיל הנכון, שהוא בצבע הנכון מגדרית ושמומלץ לשחק בו לפני השינה (נניח). הבת תאלץ לקבל משחקים אחרים ולא למחזר את המשחקים של אחיה.”
2014: שלום, בלון אדום! – תערוכת איורים
בעקבות חגיגת 40 שנה לפרסומו של הספר הקלאסי “מעשה בחמישה בלונים” מאת מרים רות ואורה איל, פרסמנו קול קורא למאיירים ומאיירות לאייר סצנה עוקבת לסיום הספר. ביקשנו לבחון כיצד מאיירים ומאיירות מגיבים ליצירה, ומוסיפים לה לא רק את הסגנון הייחודי להם אלא גם את הפרשנות העכשווית להתרחשות דמיונית שמתקיימת בכאן ועכשיו. הסצנות שאיירו המאיירים והמאיירות נעות בין הפנטסטי והדמיוני לעיצוב שובבי ואפילו ביקורתי של המציאות העכשווית והשינויים שחלו מאז פרסום הספר בחוויית הקריאה וההיחשפות ליצירות אמנות.
2015: תשע הערות על הסרט שנעשה על פי הספר “הסיפור שאינו נגמר” / מיכאל אנדה
בעיזבונו של מיכאל אנדה נמצאו דברים שאמר על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הידוע, “הסיפור שאינו נגמר”. הערותיו של אנדה מאפשרות לבחון את היצירה הקולנועית באור חדש ומרתק משום הביקורת המעמיקה והנחרצת של אנדה. התמליל מוצג כאן בתרגום לעברית על ידי חנה לבנת, שגם תרגמה מחדש את הספר. “בגרסת התסריט לומד בסטיאן בפאנטסיה אך ורק: ‘אתה חשוב!’ והוא חוזר עם ביטחון עצמי מועצם (מה הוא עשה והשיג, בעצם?) אל עולם היומיום, והוא אומר לאביו: ‘חכה רגע’ וכן הלאה. החיפוש אחר משמעות החיים הפך לסיפור חסר ערך על ‘אורח-החיים-האמריקני’.”
2016: שלכת / איריס ארגמן, איור: כנרת גילדר
יצירה מקורית זו של סופרת הילדים איריס ארגמן חתמה שש שנים של שירה לילדים שפירסמה תחת טור הרחוב. בהקדמה לטור ארגמן כתבה: “אני מאוד אוהבת את הרחוב העירוני. יש בו משהו חמקמק ובלתי נתפס. המציאות כל הזמן משתברת לאלף מציאויות ברחוב אחד. שיטוט ברחוב הוא אחד הדברים האהובים עליי ביותר. סתם לשוטט, ללכת בלי לדעת לאן, ללכת לאיבוד. […] הרחוב הוא כמו קולאז’. הוא מעין צירוף של פיסות קטנות של חיים, עֶרֶב רב של דברים שונים – אנשים וחתולים, ספסלים ובניינים, מדרכות וחנויות. המון דברים בערבוביה גדולה, מסקרנת ומהפנטת.”
2017: כמו שתי צנצנות על המדף / גליה עוז
הרהור קצר של הסופרת על שניים שהופרדו בלידתם: יהודה אטלס ופו הדב, כפי שסופר באירוע לרגל יום הולדתו ה-80 של אטלס. “אהבתו של יהודה אטלס ל’פו הדב’ היא עניין ידוע. אטלס עצמו מצהיר בכל הזדמנות כי פו הדב הוא הדמות הספרותית האהובה עליו. מה שעדיין לא נבחן הוא הדימיון בין שתי הדמויות. ואין הכוונה להשוואה ספרותית בין אטלס לא. א. מילן, אלא להתבוננות קונקרטית בפו כגיבור חי ובועט לעומת הילד הכותב ב’הילד הזה הוא אני’, המזוהה לגמרי עם יהודה אטלס.”
2018: מה יקרה אם במקום לצנזר נלמד את הילדים שלנו לחשוב באופן ביקורתי? / עופרה רודנר
מבקרת ספרות הילדים והנוער חולקת מחשבות על הרקע החברתי תרבותי של הפוליטיקלי קורקט, ברשימה המבוססת על הרצאה שניתנה בכנס “הפנקס”. “הפוליטיקלי קורקט הוא פרויקט חינוכי כושל ולמעשה אנטי-חינוכי – גם כלפי מבוגרים וגם כלפי ילדים. מובן שהוא משגשג ביתר שאת בתרבות גידול הילדים ובכל הציוויליזציה סביב גידול הילדים. בהרבה מובנים, הפוליטיקלי קורקט ותרבות גידול הילדים העכשווית חולקים DNA משותף: המישטור הסמוי, הסינטתיזציה, מצג השווא של עולם מאורגן והגיוני למופת, ושל נורמליות דמוקרטית שפויה. ה’ילדות’ היא הפנטזיה האולטימטיבית של העידן הזה ונתפסת כאזור הרמטי, מפורז, טהור, לא נגוע – האותנטי הטבעי הלא מקולקל.”
2019: עד עצם היום הזה – איך התבגרו גיבורי ילדותנו? / מאיירים שונים
פרויקט מיוחד של “הפנקס”, בו ביקשנו ממאיירים שונים להציג פרשנויות להתבגרות והזדקנות של גיבורי ספרות ילדים ונוער – מסנופקין מ”המומינים” לכיפה אדומה, ממקס מ”ארץ יצורי הפרא” ועד למתילדה ו”תירס חם”.
רשימות נוספות שעשויות לעניין אותך
שלושה שירים: כרטיס לירח / שלומית כהן-אסיף, איורים: ענבל לייטנר
כְּשֶׁהַשֵּׁנָה בּוֹרַחַת וְהַחֲלוֹם בּוֹרֵחַ, אֲנִי יוֹשֵׁב לִי עַל הַסַּפְסָל שֶׁל הַיָּרֵחַ.
