1 כללי

פרופיל אמנית – אילנה זפרן

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

יוני 27, 2018  

אילנה זפרן היא קומיקסאית, קריקטוריסטית ומאיירת. יוצרת מדור הקומיקס “פינת ליטוף” בעיתון “הארץ”. מספריה: “סיפור ורוד” (מפה הוצאה לאור), “רישומון” (פרדס) ושני אוספי “פינת ליטוף”. איירה את הספר “ג’ורג’י” מאת דקלה קידר, עליו זכו השתיים בעיטור “הפנקס” לספר נוער מצטיין לשנת 2016. לאחרונה ראה אור הספר “אלימיאו” שכתב יהונתן גפן וזפרן איירה (הוצאת כנרת זמורה ביתן). זפרן היא האמנית הארבעים ושבע בפרויקט “פרופיל אמן“, שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת כילדה?

האמת שמשום מה אני זוכרת יותר את הפחות מאוירים, אלה שקראתי מ”השביעייה הסודית”, “אורה הכפולה”, ואילך. אני לא יודעת אם זה בגלל שזה היה ממש מזמן או שפשוט לא הקריאו לי או לא קראתי הרבה בגילים ממש צעירים. אלה שאני כן זוכרת: ספרי ד”ר סוס, “דירה להשכיר”, “המפוזר מכפר אז”ר”, “הילד הזה הוא אני”. ואני אוסיף גם את “פו הדב” כי זה אחד הספרים האהובים עלי כבר עשרות שנים.

איור של ארנסט שפארד מתוך “פו הדוב”

אלו אמנים השפיעו ומשפיעים עלייך?

קשה לי למתוח קו ישיר בין העבודה שלי לעבודה של אמנים ספציפיים, אבל יש הרבה אמנים ויוצרים שאני אוהבת ושנותנים לי השראה. ביניהם: ארט שפיגלמן, מריה קלמן, טובה ינסן, של סילברשטיין, אליסון בכדל, מרג’אן סטראפי, אנה טיכו ואבנר כץ.

איור של טובה ינסן

איור של של סילברסטיין

מריה קלמן

נא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית.

אחרי שקיבלתי את הטקסט, עשיתי חלוקה גסה של הכפולות, וחשבתי על רעיון לאיור לכל אחת מהן. חלק מהאיורים תכננתי לאייר על כפולה וחלק על עמוד, בתוספת איורים קטנים בעמוד הצמוד. בשלב הזה גם ניסיתי לחשוב על דברים שיחברו את כל האיורים ליחידה אחת, למשל הצבעוניות. חשבתי להתחיל את הספר בשחור-לבן ולהפוך אותו ליותר ויותר צבעוני ככל שאליהו, גיבור הסיפור, הופך לפחות בודד וליותר חתול – רעיון שבסופו של דבר לא יצא לפועל. או למשל, הרעיון להוסיף בלוני דיבור בשפת מיאו לחתולים עם תרגום בצד של מה הם אומרים. אחרי שקצת “התבשלתי” עם זה, נפגשתי עם יהונתן גפן וסיפרתי לו על הרעיונות האלו והוא אהב אותם.

סקיצה

בעיפרון

איור סופי

בשלב הבא התבקשתי על ידי העורכת להכין סקיצה של איור, בעיקר כדי לראות איך הגיבור ייראה. כשניגשתי לאפיין את דמותו של אליהו, הסתכלתי על איורים של קוונטין בלייק לסיפוריו של רואלד דאל כי יש בהרבה מהסיפורים שלו דמויות של אנשים מבוגרים, וגם אני הייתי צריכה לאייר איש מבוגר ותהיתי איך לאייר אותו בצורה שילדים יוכלו להתחבר אליה.

סקיצה ראשונה של אפיון דמות

להפתעתי הרבה, הדמות של אליהו שציירתי בסקיצה התקבלה פה אחד על ידי כולם (יהונתן, עורכת הספר – עלמה כהן ורדי ועורכת ספרות הילדים הראשית של ההוצאה – יעל מולדצ’בסקי). איור הדמות של אביב בספר הקודם שאיירתי (“ג’ורג’י” של דקלה קידר) עבר כמה גלגולים עד שהיה מקובל על כל העוסקות במלאכה, והפעם זה היה יותר פשוט.

סקיצה

בעיפרון

איור סופי

בשלב הבא עשיתי סטוריבורד של הכפולות עם הטקסט הרלוונטי לכל כפולה וסקיצה גסה של האיור. חלק מהכפולות התקבלו כמו שהן וחלק העורכת הראשית רצתה לשנות, אבל החלוקה של הטקסט נשארה כמו שהצעתי, כולל כפולה בלי טקסט בכלל. יהונתן חשב שאולי אפשר לקחת את הספר לכיוון של קומיקס, אז הכנתי גם סטוריבורד קומיקסי יותר, אבל ירדנו מזה בסופו של דבר.

אחרי עוד סבב תיקונים של הסטוריבורד, התחלתי את העבודה על האיורים. לא עשיתי איור אחד מתחילתו עד סופו, אלא עבדתי על הקו (בעיפרון) של כמה איורים במקביל. את הפרטים של פרוות החתולים, למשל, עשיתי רק אחרי שרב האיורים כבר היו בעבודה. וגם את הרקעים הוספתי במקביל בכל האיורים אחרי שהדמויות וההתרחשות כבר היו מצוירות.

סקיצה

בעיפרון

איור סופי

כששלב העיפרון היה מאחורי, סרקתי את האיורים וצבעתי אותם במחשב. שלחתי את האיורים להוצאה ויעל שלחה לי קצת תיקונים. התיקונים העיקריים היו לגבי הצבעים. הרעיון שלי להכניס צבע בצורה הדרגתית לא צלח והחלטנו שהצבעוניות תהיה שילוב של שחור-לבן עם נגיעות של צבע ושלא הכול יהיה צבוע.

נתבקשתי גם לעדן קצת את תהליך השיעור (מלשון שערות) של אליהו, אז הורדתי קווקווי צבע שהוספתי במחשב והשארתי את השערות שצוירו בעיפרון. חוץ מזה, היה גם איור קטן שוויתרנו עליו בסוף כי הוחלט שהוא מפחיד מדי.

האיור שלא פורסם

בשלב האחרון של העבודה הגענו לעטיפה. בשלב הזה היתה התלבטות בין שימוש באיור מתוך הספר לבין איור של הפנים של אליהו ושל החתולים על רקע לבן. עלמה ויהונתן העדיפו את האיור מתוך הספר (זה האיור האהוב על יהונתן), ויעל ואני העדפנו את האיור החדש. הוא נראה לנו יותר מתאים ונכון לעטיפה, ובסופו של דבר יהונתן ועלמה קיבלו את דעתנו והסכימו ללכת עם הבחירה שלנו.

סקיצה

אופציה לעטיפה של איור מתוך הספר

העטיפה הסופית

כמי שמזוהה מאוד כמאיירת של חתולים – האם את מרגישה שזה מהווה יתרון וייחוד, או שיש בזה משהו שתוחם מדי את מכלול יצירתך?

זו גם ברכה וגם קללה, עניין החתולים. כי מצד אחד, אם כשמגיע ספר חתולי, השם שלי עולה, יש בזה משהו נחמד. ואם זכיתי לאייר ספר של יהונתן גפן בזכות החיה הפרוותית (וזו חד משמעית הסיבה שנבחרתי לאייר את הספר), איך בדיוק אני יכולה להתלונן? זה לגמרי התגשמות של חלום בשבילי, לאייר ספר שלו. מצד שני, כשאני מקבלת עבודה בגלל החתולים, אני מרגישה שמצפים ממני לספק את הסחורה המוכרת שלי, ואני חושבת שזה יוצר אצלי איזשהו מחסום שמונע ממני לנסות דברים חדשים ואולי משאיר אותי באותו מקום.

מתוך “פינת ליטוף”

באילו טכניקות את עובדת, והאם הטכניקה משתנה בהתאם לספר?

בשני הספרים שאיירתי השתמשתי בקו הרגיל שלי עם עפרון (2B). ב”אלימיאו” שהוא צבעוני, צבעתי כהרגלי במחשב, אבל עם מכחולים שאני לא משתמשת בהם בקריקטורות ובקומיקס שלי, אז זה נראה טיפה אחרת, אני חושבת. היו סקיצות לספר אחר שלא צלחו בסופו של דבר שעשיתי בעפרון, אבל בקו שונה, הרבה יותר מקושקש, בגלל התוכן של הספר. אז אני חושבת שכן, אני מנסה להתאים את הטכניקה לספר. בתחילת דרכי בכלל איירתי עם גירי פסטל על קרטון ביצוע ולפעמים מתחשק לי לחזור לזה, אבל אולי אני באמת צריכה ספר בלתי חתולי בעליל כדי לעשות את זה.

בספר “אלימיאו” ישנו ממד אבסורדי של ריבוי חתולים בביתו של גיבור הסיפור. האבסורד מטבעו יוצר ריחוק והומור אבל גם תחושה מאיימת של גודש ומחנק. כיצד התמודדת עם עניין זה מבחינה איורית?

ניסיתי לשים את הדגש באיורים על ההומור, על הצדדים המצחיקים של האופי החתולי ושל הסיטואציות שריבוי החתולים יוצר, גם בגלל הגודש והמחנק וגם בגלל שאמנם יש בסיפור הזה רגעים מצחיקים, אבל יש בו גם לא מעט עצב ובדידות.

סקיצה

בעיפרון

איור סופי

כיצד את תופסת את היחסים בינך כמאיירת לסופר/ת במהלך עבודה על ספר?

כמאיירת אני משתדלת שחלקי בספר יוסיף עוד שכבות לטקסט וישלים אותו. בדיוק קראתי בפייסבוק תגובה של מאיירת (שהיא גם סופרת) שכתבה שהסופר והמאייר (והטקסט והאיורים) צריכים להיות שווי ערך מול העורך וההוצאה. אני לא בטוחה שזה נכון (אני לא מדברת על תגמול כספי. מהבחינה הזו ברור שצריך לשלם יותר למאייר ו/או לתת לו יותר תמלוגים ממה שנהוג היום בארץ). אני חושבת שאלא אם הם הגו את הרעיון ואת הסיפור עצמו ביחד, הספר תמיד יהיה טיפה יותר של הסופר מאשר של המאייר,  ושהאיור צריך לשרת את הטקסט ואת הסיפור לפני שהטקסט משרת את האיור. אבל אני כן חושבת שבמצב אידאלי, הסופר מפנה את הדרך ונותן למאייר להפוך את הספר לשלו בתקופה שהוא מאייר אותו. למזלי ככה הרגשתי שקרה גם עם דקלה קידר כשעבדתי על “ג’ורג’י” וגם עכשיו עם יהונתן גפן ו”אלימיאו”.

מתוך “ג’ורג’י”

כיוון שעיקר עבודתך היא ביצירות למבוגרים, מה צריך להיות בסיפור לילדים ש”יתפוס” אותך ויגרום לך לרצות לאייר אותו? מה חשוב לך במיוחד כמאיירת?

אני לא כל כך מפרידה בין ספרות ילדים למבוגרים. אני חושבת שאולי אפשר לראות את זה בבלוני המחשבה והדיבור שהוספתי לאיורים בשני הספרים ובעיקר ב”ג’ורג’י” – שם יש הרבה כאלו. הם לא מתיילדים ויכולים לגרום לחיוך או מחשבה גם אצל קורא מבוגר. אני מאוד-מאוד אוהבת ספרי ילדים, וכל ספר ילדים שאחשוב שהוא טוב וחכם, אשמח לאייר. חשוב לי שארגיש שהאיורים גורמים לקורא לרפרף הלוך ושוב בין הטקסט לאיור, אבל גם גורמים לו להתעכב על האיורים ואולי לראות אותם לרגע כיצירה בפני עצמה.

כאמנית קומיקס, האם את מרגישה שיש חוסר בקומיקס מקורי לילדים בארץ, והאם עבודות הקומיקס שלך יכולות דווקא להתאים לדעתך גם לקהל צעיר? 

אין מספיק קומיקס מקורי לילדים בארץ, אבל הכול יחסי. יחסית לספרי הקומיקס למבוגרים בארץ (רומנים גרפיים), המצב של הקומיקס לילדים לא רע.

אני חושבת שבגלל שהרבה מהקומיקס שלי הוא אוטוביוגרפי ומתייחס לאקטואליה, יצא שעיקר יצירותיי עד כה היו  למבוגרים, ויכול להיות ששם קל לי להיות ייחודית יותר. אבל אני חושבת שאני יכולה ליצור גם לקהל צעיר ויש לי די הרבה רעיונות שאני מקווה שיבשילו מתישהו בעתיד. בינתיים יצא לי לפרסם רק קומיקס אחד לילדים, במסגרת פרויקט “ריספקט” של מכון גתה, שזה פרויקט שמוציא לאור חוברות קומיקס קטנות לילדים בנושאים חברתיים ומתרגם אותם לשפות שונות. ואגב, הרבה ילדים מכירים ואוהבים את היצירות שלי, גם אם הם לא תמיד מבינים אותן עד הסוף. חתולים הם חוצי גילים.

מתוך פרויקט “ריספקט”

מהו פרויקט החלומות שלך?

אין לי פרויקט חלומות אחד, אבל החלום שלי הוא שלא יהיו לי דאגות פרנסה כדי שאוכל להקדיש את כל זמני לכתיבה ואיור של רומנים גרפיים, גם למבוגרים וגם לילדים.

 

 

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. […] חד-פעמית לילדים במוזיאון נחום גוטמן בהנחיית המאיירת אילנה זפרן (קישור […]

כתיבת תגובה