פרח נדיר בנוף המקומי – לזכרה של מרים ברטוב / אורנה גרנות
על סגנונה הייחודי ותרומתה של מרים ברטוב לאיור ספרות הילדים הישראלית
יולי 25, 2012
מרים ברטוב, ילידת 1914, עלתה לארץ בשנת 1936, והיתה אמנית רב-תחומית. היא עסקה בציור, תאטרון בובות, איור וכתיבה לילדים. בנוסף, התנסתה במגוון רחב של סגנונות איור כדוגמת מגזרות נייר, חיתוך עץ וציור על זכוכית. את ספרה הראשון והמפורסם ביותר, “עליקמא הקטן” (1949), כתב יהודה גבאי על פי הנחייתה. מספריה: כסופרת ומאיירת – “איפה רותי” (הוצאת סיני), “גמד הצבעונים” (הוצאת סיני), “טיפות הגשם” (הוצאת הקיבוץ המאוחד), “חנן מביט בענן” (הוצאת מסדה), “קפיץ וקפיצה” (ספרית פועלים), “מעשה בצמר פלא” (דני ספרים). כמאיירת – “ילדים וחגים בישראל”, שכתב אביגדור המאירי (הוצאת סיני), “שלושה ידידים קטנים” מאת רנה שני (ספרית פועלים), “רכבת החלומות” שכתב עודד בורלא (הוצאת עם עובד) ו”סיפור ומשחק האצבעות” של אוריאל אופק (ספרית פועלים).
להלן דבריה של מרים ברטוב מתוך “ספר המאיירים הגדול” (מוזיאון ישראל והוצאת עם עובד):
מדוע בחרתם להוציא לאור מהדורה מחודשת של הספר “עליקמא הקטן”? מהו ייחודו וחשיבותו מבחינת האיור הישראלי?
את הוצאת המהדורה המחודשת לא יזם מוזיאון ישראל. אני מניחה שההוצאה יזמה זאת לאחר הזכייה של מרים ברטוב בפרס על מפעל חיים כמאיירת ספרי ילדים בישראל. לשמחתי, ההוצאה בחרה גם להצמיד את המדליה לכריכה ואף הוסיפה את “ההערה” לגבי המילה כושון, וכן הקדשה בכתב ידה של מרים. כמי שמתבוננת על ספרי ילדים באופן חזותי, אני תמיד מתרשמת מההבדלים הקטנים בין מהדורות של ספרי ילדים, ומעניין לראות איך הערות “תמימות” לכאורה מספרות לפעמים סיפורים מרתקים על התרבות בה אנו חיים (דוגמא נוספת – ההערה לגבי המשחק בארגזים/קופסאות בספר “הבית של יעל” של מרים רות).
ל “עליקמא הקטן” יש חשיבות כפולה שנובעת מהפופולריות שלו ומן הדיוק האסתטי שלו. אין ספרים רבים שהם כל כך מוכרים ואהובים שיש להם איור שהוא בסופו של דבר די מינימליסטי: המגזרות עשויות שחור ואדום בלבד, ולמעשה הצבע השלישי הוא לבן. ועדיין, למרות אמצעי ההבעה המאופקים, הספר אהוב על גדולים וקטנים.
על אף זכייתה של ברטוב בפרס בן יצחק על מפעל חיים, נדמה כי היא אינה מוכרת דיה. מהן הסיבות לכך, ומהי תרומתה לאיור הישראלי?
לשמחתי, בשנים האחרונות יש קשר יותר הדוק בין זכיית ספרים/מאיירים בפרס לבין מידת ההיכרות של הקהל אתם. אולם לא תמיד היה הדבר כך, ובכלל, בכל העולם תמיד נשמעת ביקורת על כך שפרסים ניתנים לספרים “אמנותיים” מידי – לטוב ולרע. מרים מאוד מוכרת לבני דור מסוימים, ובעיקר שמרה על מקומה בקנון בשל העובדה כי היא עדיין מסופרת בקיבוצים/בהתיישבות העובדת.
מה שמבדיל אותה משאר הסיפורים הקנונים הוא “הייקיות” שלה – כלומר, הדיוק האמנותי הוא זה שהביא לזכייתה בפרס, שכן מאיירים רבים זוכרים את יצירתה ואת איכותה האסתטית ומציינים אותה כמשפיעה וחשובה ליצירתם שלהם. גם בעיניים עכשוויות ואופנתיות יותר יש במגזרות של מרים אלמנט משחקי ופשוט (שאינו פשטני) וגם ניקיון צורני בלתי רגיל. מינימליזם באיור לילדים הוא מבורך אך נדיר מאוד. המיתוס החזותי גורס “שילדים אוהבים איור עמוס בפרטים”, ולכן במיוחד במקרה הזה Less is more – maybe even much more.
אבקש להתייחס לייחוד של המגזרות בעיני, וההתאמה שלהם לקהל הילדי: מגזרות יוצרות תחושה של משחקיות ודינמיות. כאשר אתה מתבונן במגזרת נייר יש תחושה של כמעט דינאמיות ו/או תזוזה קלה של הדימויים. יתכן שהדבר נובע מכך שלמעשה זו טכניקה שמגשרת בין דו ממד לתלת ממד. גם פיקאסו ידע זאת וגם מרים ברטוב.
אלו מקורות השראה ניתן למצוא ביצירתה של ברטוב, והאם ישנם הדהודים ליצירתה אצל מאיירים מאוחרים יותר?
מבחינת תולדות האמנות אני רואה קשר חזק לזרמים מן האמנות המודרנית כמו האקספרסיוניסטים הגרמניים, אבל גם קוביזם ומינימליזם. השפעה של אמנים כמו אמיל נולדה, ארנסט קירכנר, וכן קתה קולביץ’. מבחינת ההשפעה על מאיירים יותר מאוחרים אני רואה קשר לאורה איל בספר “בוקר בא” (1975), לרינת הופר, במיוחד ל”ציידת הנמשים” (1995). במידה מסוימת אפשר לראות קשר גם לכמה ספרים של אורה איתן כמו “אבא שלנו היה”, אבל בעיני, בכל הנוגע לאיור, “השפעה” זה דבר מאוד נזיל כי המאיירים הטובים (כמו המאיירות שציינתי כאן) משנים סגנון ומתאימים אותו לטקסט נתון, והדבר היפה אצל אמנים חזותיים הוא שישנן מחוות נקודתיות, לא מילוליות ומאוד אישיות (ואולי לא בהכרח מודעות- וטוב שכך).
יופי של פוסט. מאד אוהבת את העבודות של מרים ברטוב. יש לי עותק של אליקמא מפעם… פייבוריט. אם אני לא טועה גם “שמשיה עם מטריה” של רינה שני מלווה בעבודותיה? כשאגיע לביתי אוודה שאכן זה כך. תודה
רשימה המאפשרת להתרפק על נוסטלגיה ספרותית-ילדית יפה ותמימה.
ספרים נוספים של מרים ברטוב (חלקם שמורים עימי ):
כמאיירת – הספרים: ‘כושיה עם שמשיה’ (שנכתב בשיתוף עם רנה שני), ו’בואו לאכול’ (שנכתב בשיתוף עם אביגדור המאירי)
כמאיירת וסופרת – הספרים: ‘מוקי הקוף’, ‘ציפור קטנה סיפרה לי’, ‘ילד המאדים בתל-אביב’, ‘אלף בית’.
מעניין שמוטיב ‘הכושי’ חוזר בכמה מספריה:
כפי שנאמר ברשימה, ב’עליקמא הקטן’. עליקמא עליז ושמח, למה? “ראשית הוא כושון ושנית-שחרחרון שלישית הוא יודע לרכב על פילון.”
ב’מוקי הקוף’ שלא פחד מהליצן. מדוע? “כי גוקי הליצן הוא כושי ומוקי אוהב מאוד את הכושים! נראה שהכושים באפריקה התנהגו אתו יפה…”
וכן בספר ‘כושיה עם שמשיה’.
נהנתי לקרוא את המאמר על המאיירת והסופרת מרים ברטוב ז”ל ולהכיר מקרוב יותר ,{דרך ההסבר } את ספריה ודרכי עבודתה .
בדיוק לפני כמה ימים מצאתי במדף הספרים למסירה ביישוב שבו אני גרה את הספר הנפלא “כושייה עם שמשייה”, ספר שמעולם לא ראיתי לפני כן. הסיפור והאיורים נהדרים. השפה העשירה והחריזה הפנימית העדינה הרשימו אותי מאוד. גם הגיבורה מקסימה!
[…] שלא הרגישה שהשליטה שלה בעברית מספקת. מרים ברטוב (מאמר יפה המסכם את פועלה תוכלו לקרוא באתר "הפנקס" לספרות […]
[…] ומוכרים כמו אלי אשד, ד"ר יעל דר, מרית בן ישראל, אורנה גרנות ושהם סמיט, "הפנקס" נתן במה לקולות חדשים בתחום […]
הפרס בו זכתה אמי מרים ברטוב היה פרס נשיא המדינה על שם יצחק בן צבי ולא “בן יצחק”
תודה, שינינו!
תודה, אך יש ציטוט נוסף הדורש תיקון:
“על אף זכייתה של ברטוב בפרס בן יצחק…”
בתודה מראש
[…] אהבתי להסתכל בו, וגם את "עליקמא הקטן", של מרים ברטוב […]