צריך שניים לטנגו? לא, צריך שלושה! / יחיעם פדן

6 תגובות:

1. נגה הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 11:28

   הספר סתמי, מאכיל בכפית את “המסר” הליברלי סובלני שלו. חסר עניין, דרמה או כל ערך סיפרותי אחר. זו פרופוגנדה, לא ספרות.

2. נל הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 11:56

   עדיין לא קראתי את הספר, אבל הרשימה הזאת עוררה
   את סקרנותי. ריבוי האפשרויות לפרש את כוונת הכותבים דווקא
   מעיד על עומק מסוים. מאחר שיחיעם פדן ידוע בהתנגדותו לתכנים “מחנכים”
   בספרי ילדים, ברור שיש בספר יותר מסתם פרופגנדה חינוכית לקבלת האחר,
   כמו שנכתב.

3. שלומית הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 12:03

   רשימה מצוינת של יחיעם פדן: מציגה מבט אחר על המסר הטמון בספר.

4. מירב לשם הגיב:

   29 בפברואר 2012 בשעה 16:04

   אתה תמיד יודע להאיר דברים בזווית מיוחדת. בגלל זה אני אוהבת את הכתיבה שלך. לא מתנחמד, לא רדוד (עד כאן השלילי ויש גם חיובי) מעורר מחשבה על החיים ועולם הספרות ותמיד תמיד עם קו דק של חוש הומור.
   אגב, הספר עצמו נהדר, למרות הרעיו הדידקטי.

5. דינה הגיב:

   1 במרץ 2012 בשעה 9:51

   תודה על הכתבה, שמאירה את הספר מזוית חדשה ומסקרנת.
   הספר עצמו חמוד, מאויר להפליא ובהחלט ראוי על אף ניחוח ברור של דידקטיות הנודף ממנו.

6. חנה הגיב:

   6 במרץ 2012 בשעה 9:35

   אתה כותב שתיאור הבית די יבש. לפחות בעברית, כל התיאורים בספר הזה די יבשים. בסופו של דבר יש כאן ניסיון להציג משפחה אחרת, וזה נחמד ואפילו נחוץ. בעיני האיפוק הזה הוא דרך יפה לומר שהספר די עצי באופן הסיפור שלו, קצת חסר שאר רוח.