צריך שניים לטנגו? לא, צריך שלושה! / יחיעם פדן
ביקורת על הספר "שלושה לטנגו" מאת ג'סטין ריצ'רדסון ופיטר פרנל
פברואר 29, 2012
“ילדים והוריהם אינם המשפחות היחידות בגן החיות,” אומר הספר המצוין “שלושה לטנגו”: “גם לחיות משפחות משלהן.” הרעיון לשקף את המגוון האנושי באמצעות בעלי חיים אינו חדש, ובכל זאת כאשר מתחילים לקרוא יש הרגשה שיהיה חידוש בספר הזה – גם אם עדיין לא ברור מהו.
הספר סתמי, מאכיל בכפית את “המסר” הליברלי סובלני שלו. חסר עניין, דרמה או כל ערך סיפרותי אחר. זו פרופוגנדה, לא ספרות.
עדיין לא קראתי את הספר, אבל הרשימה הזאת עוררה
את סקרנותי. ריבוי האפשרויות לפרש את כוונת הכותבים דווקא
מעיד על עומק מסוים. מאחר שיחיעם פדן ידוע בהתנגדותו לתכנים “מחנכים”
בספרי ילדים, ברור שיש בספר יותר מסתם פרופגנדה חינוכית לקבלת האחר,
כמו שנכתב.
רשימה מצוינת של יחיעם פדן: מציגה מבט אחר על המסר הטמון בספר.
אתה תמיד יודע להאיר דברים בזווית מיוחדת. בגלל זה אני אוהבת את הכתיבה שלך. לא מתנחמד, לא רדוד (עד כאן השלילי ויש גם חיובי) מעורר מחשבה על החיים ועולם הספרות ותמיד תמיד עם קו דק של חוש הומור.
אגב, הספר עצמו נהדר, למרות הרעיו הדידקטי.
תודה על הכתבה, שמאירה את הספר מזוית חדשה ומסקרנת.
הספר עצמו חמוד, מאויר להפליא ובהחלט ראוי על אף ניחוח ברור של דידקטיות הנודף ממנו.
אתה כותב שתיאור הבית די יבש. לפחות בעברית, כל התיאורים בספר הזה די יבשים. בסופו של דבר יש כאן ניסיון להציג משפחה אחרת, וזה נחמד ואפילו נחוץ. בעיני האיפוק הזה הוא דרך יפה לומר שהספר די עצי באופן הסיפור שלו, קצת חסר שאר רוח.