קריאה? – לא, תודה! / יסמין אלעד

6 תגובות:

1. ורד - תיאטרון בובות טוליק הגיב:

   7 באוגוסט 2016 בשעה 17:16

   כל כך חבל שלא היית הספרנית שלי כשהייתי ילדה. ילדה שאוהבת לקרוא, מכורה ממש, לא היה דבר שאהבתי יותר (טוב, אולי חתולים)…הייתי הולכת לספרייה וגברת ק. היתה חוקרת אותי כמו הייתי עבריינית והיא השוטר הרע , כדי להבין אם אכן סיימתי את הספר כי איך זה יכול להיות שרק אתמול שאלתי אותו וכבר היום החזרתי ואולי אני סתם ממציאה. גברת ק. הממורמת עצבנית ושונאת ילדים לא סיפרה לי על האפשרות החלומית לשלם עוד חמש לירות ולקחת שני ספרים בכל פעם, כי זה היה יוצר לה יותר עבודה. גברת ק. לא הרשתה לי חס ושלום לבוא לספרייה פעמיים באותו היום. הייתם מאמינים? גמרתי את הספר מהר ורצתי מהר מהר לפני שהספרייה נסגרת, והיא אמרה שאסור! אסור לבוא פעמיים באותו היום!. הו, גברת ק. תנוחי בשלום על משכבך, היום המאושר בחיי היה היום שהספרייה העירונית החדשה נפתחה, ואני עברתי לשם ויכלתי לקחת כמה ספרים שרציתי אפילו פעמיים ביום. ולא, מעולם לא התגעגעתי אליה למרות שמכיתה א’ עד ו’ ראיתי אותה חמישה ימים בשבוע. (בימי שישי הספרייה לצערי היתה סגורה). מסכנה כשכמותה,סוף סוף היה לה קצת שקט.

2. יחיעם פדן הגיב:

   8 באוגוסט 2016 בשעה 9:09

   איזה יופי של מאמר! זה נכון היום יותר מאי פעם. כמי שגדל בתור מטילדה, לא היה לי מושג שסרבנות הקריאה יכולה להתפשט ולגעת ברבים כל כך. אם יסמין אלעד וחדורי אמונה כמותה יצליחו להרחיב את מעגל הקוראים המושבעים מעשרה לעשרים אחוזים, ולהוסיף אליהם את הקוראים המזדמנים, נרוויח כולנו.

3. אביטל הגיב:

   13 באוגוסט 2016 בשעה 22:40

   תודה ספרנית אחות. גם אני ספרנית, בבית ספר יסודי, וגם אני נתקלת בכל התגובות שנמנו בכתבה זו. גם אני וחברותי מחפשות דרך ללב הילדים, ושמחתי לקרוא את “שיטותיה” של יסמין ולמצוא בהן מקבילות לשיטות שגם אנו נוקטות. כל ילד שמגיע לספריה בשמחה, ויוצא ממנה בשמחה הוא עוד פרח בזר הספריה שלנו.

   בהצלחה לכול ספרניות הילדים באשר הן

4. עופרה - מילת הגיב:

   14 באוגוסט 2016 בשעה 10:43

   אני מאד מאמינה בבחירה האישית של הילד ובהעצמת חווית הקריאה. מטילדה נמצאת אצלי תלויה מעל הראש עם כל הספרים שלה, מרגישה כ”כ כמוה זה חדר העבודה הפנימי שלי.
   עם זאת כאימא לשלושה שני הבוגרים שלי מאד מחוברים לכתבים ולקריאה ודווקא השלישי לא ממש התחבר. יש גם בחירה כזו וכרגע אני מכבדת אותה למרות שנראה לי שיש כאן פספוס.

5. אלעד הגיב:

   18 באוגוסט 2016 בשעה 14:13

   מעניין ורלוונטי. תודה!
   (והערה: לטעמי, הפופולריות של ספרי השיאים של גינס אינה קשורה כמעט ל”עובדות” שבהם, אלא דווקא לקטגוריה הבאה ברשימה שלך – של “ריגושים”, שהרי הם משופעים בתמונות מפחידות ומגעילות)

6. י.ק הגיב:

   27 בנובמבר 2016 בשעה 13:04

   תודה, מעניין ומהנה.