רב-שיח של עורכות ועורכים – ספרות ילדים
יוני 13, 2012
בתקופה האחרונה דובר רבות על מצבו של ענף הספרים בישראל. אולם מקומם של העורכים הספרותיים נפקד כמעט לגמרי מהשיח, על אף תפקידם המשמעותי. מתוך כוונה לחשוף את הקהל גם ל”מאחורי הקלעים” של היצירה הספרותית והאמנותית לילדים בישראל, ביקשנו מעורכות ועורכי ספרות הילדים והנוער במספר בתי הוצאה לאור, להשתתף ברב-שיח בלעדי וייחודי, שמטרתו להעמיק את ההיכרות עם פועלם ומשנתם של העוסקים במלאכה. השבוע מתפרסם החלק הראשון של רב-השיח בו משתתפות ומשתתפים עורכות ועורכי ספרות ילדים, ובשבוע הבא יתפרסם רב-שיח בדגש על ספרות נוער.
רשימות נוספות שעשויות לעניין אותך
מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה / אמי כהן
כן, זעירה, מומינאמא. זעירים המומינים, כולם. אולי מאי וסניף קטנים יותר, אבל חי זנבי, גם...
נרי אלומה, הזדהיתי עם כל מילה שלך לאורך הראיון. אני מודה לך ומעריכה את דברייך הכנים והגלויים המציגים את התמונה ללא כחל וסרק. בחרתי לצטט בנושא הכאוב:
“אין לנו ברירה אלא לעשות שיקולים מסחריים…לספרות מתורגמת יש יתרון על ספרות מקור…יש לנו אינדיקציה אם הספר הוכיח את עצמו מבחינה מסחרית…במקרה של קלסיקות אנחנו מניחים שספר הנושא את שמה של גולדברג, למשל, יש לו יתרון לא רק ספרותי אלא גם מסחרי, על פני ספר שכותבו הוא אנונימי…לשאלת השפעתו של העורך…עם כל הצער שבדבר העורך היום נאלץ להתאים את עצמו וללכת עם המגמות…שמושפעות ממה שקורה בחו”ל…וממה שקורה בענף הספרים בארץ, כשרוב ההוצאות נמצאות במצב הישרדותי…”
תודה רבה על רב שיח מרתק. מצאה חן בעיניי תשובתה של דלית לב: יצירה טובה היא יצירה שקשה להבין איך לא נכתבה קודם לכן.
חבל שההוצאות לאור צריכות לפעול “במצב הישרדותי” – במיוחד כשמדובר בספרות ילדים ונוער – תחום חשוב כל כך. צריך להבין שבדיוק כמו שידוע שיחס רגשי כלפי ילדים וטיפוח הנפש קובע עד כמה הוא יהיה מבוגר מאושר ומצליח, טיפול שיניים מכריע לגבי יופי החיוך העתידי שלו, ספורט ותזונה נכונה ישפיעו על הבריאות שלו כבוגר – כך גם ההיצע הספרותי קובע ומגבש טעם, תפיסת עולם, ראיה תרבותית, עומק ומה לא. לא חשוב לנו איך איזה מין ילד אנחנו מגדלים?
למה נכתב בגוף שלישי (‘ההוצאות לאור’) ולא בגוף ראשון ‘אנחנו’? האם ההוצאה שלך- ‘טל מאי’ אינה פועלת ‘במצב הישרדותי’ ואינה מעדיפה להוציא לאור על-פי שיקולים מסחריים במקום שיקולים ספרותיים?
גם ההוצאה לאור שלי פועל במצב הישרדותי וחבל שכך.
תודה על רשימה מרתקת. עבורי, העורכים בהוצאות הם סוג של אלוהים בזעיר-אנפין, חורצי גורלות 🙂 מעניין לקבל הצצה לתוך הראש שלהם ולהבין את השיקולים וההתלבטויות שמאחורי ההחלטות.
רב שיח מרתק המעיד על ההבדלים בתפיסת העורכים את תפקידם.
אכן, חלקם מתיימרים להיות כאלוהים:
“תפקידה של העורכת הספרותית הוא למלוך על יקום ספרות הילדים בהוצאה.”
או:
“עורך ספרים טוב מתקן ומעצים ולפעמים מציל את הספר מסכנות איומות…עורכים הם אלו…שאחראים למגמות הספרותיות.”
ואילו אחרים: (שימו-לב)
“אין לי יומרה לקבוע מגמות.”
או:
“נעים לי לחשוב שאני פייה שעושה קסמים…אבל כשהסיפור הוא טוב, הוא טוב בזכות עצמו.”
או:
“לעריכה טובה נדרשים כישורים רבים…קפדנות ויסודיות לצד מעוף וגמישות…בנוסף לאלה…נדרשת צניעות.”
ואם כבר יש מישהו המתקרב ל’אלוהות’ מבחינת יצירה-בריאת עולם, אלו הם הסופרים והמשוררים!
הכוונה, כמובן, ל’בריאת עולם’ בדיוני שהסופרים והמשוררים מסוגלים ‘לברוא’ בעזרת המילים. ודאי שבעזרת כישורים נוספים שנתברכו בהם כמו: דמיון, מעוף, העזה, תשוקה להבעה וכד’, כפי שיש לכל אמן יוצר.
התייחסות של ילד אל סיפור שונה מזו של מבוגר. הואיל והעולם ותכולתו נבראים לפעוט רק ברגע שהוא פוגש בהם לראשונה, הוא בוחן אותם ללא כל יידע מקדים. לרשותו עומדת הפנטסיה, שבה הוא ניחן מטבע בריאתו, והיא המוליכה אותו לבניית הקשרים שרק ראש של ילד יכול להרכיב. עדין יש לו אמון מלא בכל תופעה בלתי אפשרית בעיני מבוגר. על כן העורך של ספרות לילדים צריך להיות כזה שהדלת אל “הראש הילדי” שלו טרם ננעלה מאחוריו בדרכו להיות איש, והוא יכול לזהות בטקסט את הניצוצות שילד עשוי להפיק ממנו. עם זאת יש לו ראש של בוגר תבוני בעל יידע רחב בתחום, לשון עשירה, יכולת לברות את התבן מן הבר וכושר להנחות כותבים. מובן שעליו גם לדעת לנהל תהליכי הפקה.
בחירת חומרים בימינו כבר לא תמיד מסורה בידיו, לצערי. השוק רווי בספרים שלא עברו שום בקורת איכות, הן כאלה שהופקו באופן פרטי על חשבון הכותב, והן על ידי הוצאות ספרים שחוסכות בהשקעה. לעיתים קרובות הכותבים ה”פרטיים” (שאינם עוברים דרך מו”ל) מתעקשים שלא לקבל עצת עורך שמנחה אותם איך לחדד את המסרים של אמירתם הספרותית בהגיבם: “אבל ככה אני מדבר”. יש גם מו”לים שמנחים את העורך להפיק יצירות דלות לפי טעם השוק. זכור לטוב אוהד זמורה ז”ל שהוציא לאור את תרגומי ל”סוסון גבנונון” של יירשוב באומרו: “מעולה! אני יודע שזה לא יהיה רב מכר, אבל זה עושה כבוד להוצאה!”
מתאים לי, כמובן לראות את הכתבה שנה אחרי שהיא פורסמה, אך לאור כמה מהתגובות אני חיבת להגיב, גם אם באיחור רב. זכיתי לעבוד (די הרבה בעצם) עם שלוש עורכות שרואיינו פה – יעל גובר, נרי אלומה וכמובן דלית לב. עם עורכת רביעית חלקתי סטודיו, וחברות רבת שנים (שלום לך נעה סמלסון). אין לי מספיק מילים להדגיש עד כמה חשובה עבודתו של העורך המעולה ליצירת ספר הילדים. וכן – העורך – אם הוא לא “מלך” (ואני לא בטוחה שהוא לא) הרי שהוא בוודאי הקוסם הנסתר, הדאוס אקס מקינה, כמו שאמרה דלית, שמוציא מאיתנו את מה שאפילו אנחנו לא יודעים שיש לנו, סופרים ומאיירים כאחד. עם כל הכבוד לסופרים ולמשוררים – עוד לא נתקלתי באחד מהם (ואחרי למעלה מ200 ספרים אני חושבת שהרווחתי את הזכות להגיד זאת) שלא נזקק לעריכה רצינית כדי להביא את הספר למצבו הסופי. שלא לדבר על הרגישות הרבה שבה העורך טווה את חוטי השתי (הסופר לצורך העניין) בחוטי הערב (המאייר כמובן), כדי ליצור את האריג הקסום ממנו מורכב ספר הילדים. כל דבר שאני – כל מה שהפך אותי למאיירת שאני – אני חייבת בחלקו לעורכים שלי. אני לא שוכחת את זה.
שמחה לראות מקום של שיח אינטיליגנטי על כתיבהמועריכה. כאחת שכתבה 70 ספרים אני מודה מכל הלב לרחל אפק לנאווה צלר שגרמו לי לקרוא את ספריי וליהנות מהם שוב כאילו נשלחו משמיים. השילוב של סופר ועורך הוא כמו שילוב פעולה של שני כנפי המטוס שבעזרתם היצירה ממריאה לשחקים.