15 כללי

רוצה הרפתקאות, גברים עם קוקיות / תמר הוכשטטר

על הקשר בין צרכנות ומגדר, והאם בנות יהיו מהנדסות אם רק יתנו להן את צעצוע ההרכבה הנכון

ינואר 11, 2013  

כל מבקר בחנות צעצועים יבחין בכך בקלות: ההפרדה בין אזור הבנים לאזור הבנות. הצבעים, השמות והתכנים שונים לחלוטין בין המחלקות, גם כאשר מדובר בצעצועים לפעוטות בני יומם. למה בנות מתבקשות לשחק בנסיכות וורדרדות, בעוד בנים מצופים לשחק בטירות וגיבורי-על?
על כך תוהה גם הילדה ריילי בסרטון פופולרי ביוטיוב:

סביב גיל שלוש הילד מתחיל להבחין בהבדל המגדרי וביחס השונה של הסביבה לבנים ולבנות. בנות נוטות להתאפיין בשיער ארוך, קוקיות, שמלות וגרביונים בצבעי ורוד, סגול ולבן (אגב, שמתם לב לחולצה של ריילי?). בנים, לעומתן, מתאפיינים בשיער קצר ומולבשים במכנסיים ובצבעי ירוק, שחור, כחול וצהוב.

כדי להסב את תשומת לבם, לדבר איתם או להעניש אותם, גננות והורים נוקטים בגישה פיזית יותר כלפי הבנים, ומילולית יותר כלפי הבנות. הבנים מורשים להשתולל ולהרים את קולם, ואילו מהבנות מצופה להיות מנומסות ורגועות, ואם אפשר חייכניות (“למה את לא מחייכת?” אמרו לי לא פעם עוברי אורח זכריים ברחוב). מבחינת היכולות הפיזיות אין הבדל בין בנים ובנות עד גיל שתיים-עשרה, אך בנים מצופים להיות יותר ספורטיביים ופעלתניים מבנות.

לא יהיה נכון להדגיש רק את הבנות כמופלות מהמצב הזה, כאשר על כל מוסכמה או סטראוטיפ נשי קיים הסטראוטיפ הגברי ההפוך. אם בנות מצופות לאהוב ורוד, בנים מצופים להדיר את הצבע הזה מהפלטה שלהם וכך גם לגבי בובות רכות, עיסוקים כמו בישול, יצירה וטיפול. דווקא בנות זוכות בחופש גדול יותר בבחירת העדפותיהן והן משחקות בקלות רבה יותר במשחקים של בנים, כמו גם לובשות מכנסיים או קוראות ספרים שהגיבורים שלהם זכריים.

פילוח הוא עסק משתלם. צרכנים הורים הרוצים לקנות מה ש”נכון” ו”מתאים” לילד שלהם, יקנו את המשחק שעליו מתנוסס הגיל הנכון, שהוא בצבע הנכון מגדרית ושמומלץ לשחק בו לפני השינה (נניח). הבת תאלץ לקבל משחקים אחרים ולא למחזר את המשחקים של אחיה.

הנה כלי פשוט ומדויק שמבהיר היטב את הגישה האחרת הננקטת בחברות הצעצועים בין בנות ובנים. יש לגרור פרסומת המיועדת לבנים ופרסומת המיועדת לבנות על שני החלונות העליונים ואז ללחוץ mashup:

לחצו על התמונה למעבר ללינק הרצוי

האם האבחנות המגדריות הן תולדה של סקסיסטיות מושרשת או הבדלים ביולוגים? זו שאלה שמרבים להתעסק בה בחברת המבוגרים, והיא מקבלת פן נוסף כאשר מדובר בילדים. ההבניה החברתית מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בילדים, וזאת בשל חוסר עצמאותם לבחור ולקנות לעצמם בגדים וצעצועים.

דבי סטרלינג, מהנדסת צעירה, החליטה שנוכח המיעוט הבולט בחברות-בנות לספסל הלימודים, היא תעצב משחק הנדסי לבנות. זהו משחק שמפתח את החשיבה ההנדסית אך ורדרדיותו והגיבורה הבלונדינית שלו יהפכו אותו בקלות לסוס טרויאני על גבי מדפי הבנות.

לחצו על התמונה לצפייה בסרטון

לא תמיד המצב היה כה חד-גוני: בשנות השבעים חברת הענק “לגו” פנתה לבנים ולבנות גם יחד, והציגה אותם כשחקנים שווי ערך. לבני הבנייה היו צבעוניות ואפשר היה לבנות מהן טירות או בתי בובות, ללא הכוונה ברורה. כיום “לגו” פונים לבנים ולבנות בתכנים אחרים לגמרי – בנים בונים טירות או כלי טייס, אותם מפעילים אנשי הלגו הקלאסים, בעוד בנות משחקות באפיית עוגיות בעיר בנות סגולה בה פועלות דמויות נשיות עם חזה קטן ועיניים גדולות ומאופרות.

קחו לעצמכן שעה כדי לצפות בסקירה המאלפת הזאת של אניטה סרקיסאן, אשר בארבע שנים האחרונות חוקרת באופן עצמאי את הסקסיזם במשחקי מחשב ובתרבות פופולרית:

מימין: פרסומת למוצרי “לגו” המיועדים לבנות, 2011. משמאל: פרסומת ל”לגו”, 1981.

מלבד התאהבותי בילדה הג’ינג’ית משמאל, שבנתה איזה מין משהו בלתי ניתן להגדרה והיא מציגה אותו למצלמה בחיוך של גאווה, אני תוהה באמת, האם חווינו איזושהי תופעה חד-פעמית בשנות השבעים ותחילת השמונים, שלא תשוב עוד? מה קרה באותם ימים ומה השתנה מאז, שהקצין שוב את המותר ואסור לבנים ולבנות?

לפני כמה חודשים פתחה לראשונה רשת החנויות “הרודס” הבריטית מחלקת צעצועים א-מגדרית, בה מוצגים משאיות ובובות זו לצד זו, ובנים ובנות יכולים לשוטט ללא חשש בין המדפים הצבעוניים.

מחלקה נטולת מגדר, חנות הצעצועים הרודס

גם ללא מחלקה המיוחדת לחוסר הייחוד המגדרי ניתן למצוא כמה צעצועים שאינם מובהקים מגדרית. אך אפילו בהם – בעיקר אם הם מהדור שקדם לתקופת ה-PC המתישה – מתחוללים לא פעם פשעים מגדריים. כך למשל במשחק האהוב “נחש מי?” בו על השחקן לנחש מי הדמות המוצגת בלוח של יריבו על ידי שאלות תיאוריות על אודות צבע עיניים, שיער וכדומה. מתוך עשרים וארבע דמויות רק חמש הן של נשים, ולכן – ומי ששיחקה את המשחק יודעת – אם עלה לך בפור קלף של אישה – את בצרות.

ומה קורה בתחום הטלוויזיה? בנים כיכבו על המרקעים שלנו עוד בימי השחור-לבן. בסרטים המיועדים לכל המשפחה, לדוגמא, יש בת אחת על כל שלושה בנים. ברוב תוכניות הטלוויזיה מככבים בנים/זכרים/גברים בעוד שבמקרים הנדירים בהן עומדות ילדות/נשים/נקבות במרכז התוכנית, הן בדרך כלל מגיעות בחבורות ולא כגיבור בודד, או שהן יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, כמו דרדסית (הנוצרת על ידי גרגמל הרשע כאמצעי פיתוי) – הנקבה היחידה בין חבורת זכרים. בהקשרים אלו תמיד מוזכרת דורה, הגיבורה המקסיקנית, ששברה בהצלחה רבה כמה וכמה סטראוטיפים תוך הצלחה לא מבוטלת לעצבן כל מבוגר שנקרא בסביבתה.

השחקנית האמריקאית ג’ינה דייויס, ששיחקה את נשיאת ארה”ב בסדרה “גברתי הנשיא” (” Commander in Chief”), הקימה מכון מחקר לשינוי המצב הקיים במדיה המיועדת לילדות, ומטרתו להגדיל ולהעמיק את מספר הדמויות הנשיות המופיעות במדיה המיועדת לילדים:

תמר זנדברג, חברת מועצת עיריית תל-אביב יפו מטעם מרצ, יזמה השתלמויות על רגישות מגדרית לסייעות וגננות בת”א כדי להעלות למודעות את ההבדלים המגדריים הקיימים בגן הילדים. לרעיון היא הגיעה כאשר שמעה את ביתה שבה מהגן ומפזמת “האגודל הוא אבא, ראש המשפחה, האצבע היא האמא, קוראת לארוחה”.

האם נקבות וזכרים מתוכנתים גנטית לאהוב צבעים ותחומים אחרים, או שמא הכול הוא הבנייה חברתית אחת גדולה? לאחרונה פורסמו מחקרים שמראים שגם אצל קופי אדם מסוימים תוצפתה העדפה שונה בין משחקי בנות ובנים, כאשר השימפנזות הנקבות שיחקו באימהות בעוד הזכרים שיחקו במקלות כבנשק זה מול זה. זוהי נקודה משמעותית לטובת התומכים בגישה שרואה את העדפתן של בנות את הצבע הוורוד כנובעת מהורמונים נשיים ותו לא.

אך אולי הפולמוס האהוב הזה הוא לא החשוב ביותר, ועבור ילדי הביניים שלא הגיחו מהרחם מעוטרים בסרט סגול או במברג בין השיניים, וגם עבורנו, יש טעם בתרבות שאינה מפולחת, מצומצמת ושמרנית. כזו שיש בה ספקטרום של נושאים בכל גווני הקשת.

 תמר הוכשטטר – מאיירת ותלמידת התואר השני בחוג לתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. ספרה הראשון לילדים ראה אור בהוצאת “מטר”.

כותרת הרשימה לקוחה מתוך השיר “למה הלכת ממנו” של טיפקס ושרית חדד

כתיבת תגובה

15 תגובות:

  1. עינת הגיב:

    מעניין…

  2. עדנה הגיב:

    מעניין מאוד. כאמא לבת 3.5 שיש לה גם טרקטור, כלי עבודה ודינוזאורים בפינת המשחקים – ואלה נזנחים מהר מאוד לטובת בובות ועגלות – אני יכולה להעיד שאפשר ואף חובה להציע מגוון פעילויות, אבל הבחירה הסופית לא ממש בידינו.
    ההתעניינות המגדרית מגיעה גם מהקטנטנים עצמם, שמתחילים להצביע על העולם באמירות כמו “רק לבנות יש שיער ארוך” או “רק בנות לובשות שמלות”.

    ויותר מכל, זה הלינק המאלף שהייתי רוצה להציע:
    http://www.dailymail.co.uk/news/article-1311713/Colour-clash-Childrens-pink-blue-rooms-boys-girls-develop-gender-specific-preferences.html

  3. נעה סמלסון הגיב:

    מעניין וחשוב. אגב, בתחום ספרי התמונות לגיל הרך, דווקא הבנים מופלים לרעה, ויש הרבה יותר ספרים עם גיבורות בנות, שעוסקים בענייניהן. וכן, יש הבדלים בין בנים לבנות, גם אם כל העולם יהיה מלא ג’ינות דייוויסיות וחנויות צעצועים א-מגדריות. העניין הוא לאפשר חופש בחירה והכי חשוב: בבית. זה לא נורא אם שרים בגן “אגודל הוא אבא ראש המשפחה” בעיני זה לא כזה אסון (אם כי המנגינה הבלתי מוגדרת של השיר תמיד עצבנה אותי, והוא נועד ללמד את הילדים את שמות האצבעות) וההשפעה של זה על הילדים היא מזערית יחסית השפעה של ההורים, לטוב ולרע. אם ילד או ילדה יגדו בבית שבו יחסים שיוויוניים בין ההורים, הגננת יכולה להלביש את כל הבנות בחצאיות טוטו ורדרדות ולחלק לכל הבנים חרבות מדי בוקר, וזה לא יזיז להם. והעיקר, לא להגזים. אם ילדה מגלה חיבה לוורוד, אין שום סיבה להלביש אותה בירקרק א-מגדרי. ואם ילד מגלה חיבה לכדורגל, אין סיבה להכריח אותו לשחק בבובות. ושמעתי על משפחה מסוימת, שהבן שלה אהב ללבוש בגדי בנות ולהתאפר וההורים התעקשו לשלוח אותו לגן ככה והיו נורא גאים בעצמם, וצעקו על הגננת שהעירה להם בעדינות שאולי כדאי לשקול למתן קצת את ההליכה עם נטיותיו האופנתיות של הפעוט כי הילד סובל מהצקות בגן. אמו אף הוציאה אותו מתוך ארון הבלבול המגדרי שלו בבלוג מזעזע שהיא מפרסמת באתר בלוגים ידוע, בהיותו בתחילת גיל ההתבגרות, ואף ביקשה את רשותו לעשות זאת, פלורנס נייטינגייל הנאורה. אז לא צריך להגזים ולא צריך לדאוג. אם ילד יראה בבית יחסים לא שוויוניים הגן השוויוני בתבל לא יעזור ולהפך. זו דעתי, אבל כמובן, חשוב לדבר והאיר ולהציף את הנושא החשוב הזה. וגם אני מתה על הג’ינג’ית המגניבה. והגי’נג’ית המגניבה שלי בחרה בגיל שלוש מבין כל התחפושות בחנות תחפושת של סופר מן, גיבור הילדות של אביה הארגנטינאי, ולא היה מאושר ממנו וממנה וממני.

  4. גיא הגיב:

    מרתק.
    אגב המשחק הוורדרד למהנדסת הצעירה, זה בדיוק המקום להמליץ על המשחק הבא, שהפך ללהיט בביתנו, לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר:
    http://www.foxmind.co.il/game-h.php?n=84

  5. בן הגיב:

    בהחלט מרתק העניין הזה.
    לא רק שהג’ינג’ית מהפרסומת של לגו היא אדירה, גם הפרסומת עצמה אדירה! ממש עשתה לי חשק לבנות איתה משהו יפה ובלתי מוגדר (למרות נטייתי הזכרית לבנות דווקא משהו מוגדר במיוחד).

  6. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה לכולם על התגובות!
    אני מסכימה שהבחירה מורכבת מביולוגיה, חברה וקצת רצון חופשי.
    עדנה – תודה על הלינק, הפרויקט הצילומי הזה אכן מבהיר היטב גם את הפן המגדרי-חד-גוני וגם את השפע המחליא למדי שהילדים הזעירים שוחים בו.
    נועה – לגבי החרבות וחצאיות הטוטו, אני זוכרת את בן הדוד שלי, שהוריו אסרו עליו לשחק בצעצועי כלי נשק (מטעמים פציפיסטים) היה מגיע לביקור בהיותו בן 4 לכל היותר, הולך לסדנא של אבא שלי ותוך שניה וחצי מגיח משם עם חרב עץ עשויה שני מקלות מחוברים במסמר. לא היה מאושר ממנו. אכן, יש דברים שחזקים אפילו מהורים עם אג’נדה.
    גיא – תודה על ההמלצה! נראה מעולה ושיוויוני 🙂
    בן, אשמח לבנות איתך משהו לא מוגדר ובהזדמנות הראשונה…

  7. מישמיש הגיב:

    תודה על הרשימה המעניינת. אני רק חייבת להעיר הערה קצת אופ-טופיקית, על עניין משחקי כלי הנשק, כי הוא חשוב בעיני, גם בהקשר הזה.
    אני לא קונה צעצועי כלי נשק לילדי, וביקשתי מקרובים וחברים לא לקנות להם כאלה. עם זאת, אין לי שום בעיה שהילדים ימצאו בחצר פיסת עץ וישחקו כאילו שהיא חרב או רובה. בדמיון- מותר להם להשתולל ולפנטז ולדמיין משחק שהוא לטעמם, לקחת פיסת עץ ולחשוב שהיא טנק או להצטופף מתחת לשיח ולדמיין שזה בית או מערה. להבדיל אלף הבדלות מלתת לילדים דגם פלסטיק מדויק להפליא של רובה אם 16 ולומר להם- הנה צעצוע, עם זה משחקים. לך ותירה בחברים שלך. בדמיון- מותרים הרבה דברים, וזה היופי וגם ההקסמות של משחקי כאילו, בהם הילדים חופשיים למצוא משחק שראוי בעינהם. לעומת זאת, על ידי קנית כלי נשק מפלסטיק אני מעודדת אותם באופן מכוון לראות בכלי נשק משהו רצוי ומרתק. וזה פסול בעיני.

  8. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה, מסכימה עם ההערה. (אם 16 מפלסטיק, לכל הרוחות!).

  9. ערן שחר הגיב:

    מישמיש, אז נסכם על אם 16 שמורכב מאבני לגו ורודות? 🙂
    עשיתן לי חשק לכתוב רשימה על ייצוג אמצעי לחימה בספרות הילדים. ככל שאני חושב על זה, על הדוגמאות והתובנות זה נשמע לי יותר מעניין…
    תמר, בן הדוד שלך עורר אותי לאסוציאציה חופשית ונזכרתי בתטיס, אמו של אכילס שידעה שבנה לא ישרוד את מלחמת טרויה. היא הסתירה אותו כשהוא מחופש לנערה בארמון המלך ליקומדס. כשהחלו הגיוסים למלחמה, אודיסאוס, שהיה לו מידע מודיעיני אודות מקום המסתור של אכילס, הגיע לארמון ופרש בפני כל הנערות מתנות נשיים כגון שמלות ותכשיטים. בין המתנות היו גם חרב ושריון. כשהנערות נגשו למתנותיהן, אודיסאוס דאג שתישמע תרועת מלחמה. טבעו והטסטוסטרון של אכילס עשו את שלהם: הוא זינק לכלי הנשק, זהותו נחשפה, הוא גוייס והשאר היסטוריה יוונית…

  10. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה ערן, אינטרפטציה מוצלחת על סיפור משה הפעוט שמתבקש לבחור בין גחלים ויהלומים, רק ששם היה מלאך בלתי נראה שעשה את העבודה…

  11. […] ניסיתי כמה פעמים לכתוב על תרבות פופולרית בדגש הזה. כן. ברשימה הזאת למשל, ‫שהייתה בעיקר הצפה של דברים שמצאתי שקורים עכשיו […]

  12. עירית הגיב:

    מאמר מרתק על תופעה שכיחה, לצערנו.
    אנקדוטה קטנה: יש לי חברות רבות שילדו בנים, ואת כל אחת מהן שאלתי אם יסכימו להלביש את הרך הנולד בבגד ורוד. התשובה היתה שלילית בכל המקרים.

  13. אחת הגיב:

    כאמא לשני בנים, אני מודה שאני פחות מתחבטת בבעיות שהעלית כאן, למרות שכבת שפחות חיבבה צעצועים של “בנות” הבעיה הכאובה מוכרת לי היטב. אבל שמתי לב שבצעצועים העדכניים יש גם אפליה הפוכה בכל התחום של צעצועי יצירה ששמורים כמעט באופן בלעדי לבנות עם נושאים שנחשבים נשיים, צבעים נשיים והמחשות נשיות – ובעיני גם מוזילים את הערך שבעבודות יצירה למשהו קישוטי בלבד.

כתיבת תגובה