יצירה מקורית

• שירים

שִׂמְחַת הַדְּבָרִים הַבִּלְתִּי מֻסְבָּרִים / רוני כרם פז

סִיגָּלוֹן יָשַׁב בְּפִינַּת הָאוֹכֶל, מְרֻכָּז וּרְצִינִי
וּבָנָה מִגְדָּל בַּלֵּגוֹ שֶׁלּוֹ.
סְפִּירוּלִינָה הִשְׁתַּעַמְמָה.
אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָמְדָה עַל הָרֹאשׁ
וְהָלְכָה עַל הַיָּדַיִים,
הִיא חִפְּשָׂה מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר הַרְפַּתְקָנִי,
יוֹתֵר קָסוּם וְלֹא-נוֹדַע.
“מָה אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת?”
הִיא לֹא יָדְעָה.
חִפְּשָׂה בַּסָּלוֹן, בַּמִּטְבָּח, בְּחַדְרֵי הַשֵּׁינָה
וְלֹא מָצְאָה.

סִיגָּלוֹן סִידֵּר אֶת הַלֵּגוֹ בָּקֻפְסָא,
הִתְיַישֵּׁב עַל הַסַּפָּה
וְהִדְלִיק אֶת הַאַיְפֶּד, שֶׁהָיָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
הָיוּ שָׁם הַרְבֵּה מִשְׂחָקִים.
“רוֹצָה גַּם?” שָׁאַל אֶת סְפִּירוּלִינָה.
הִיא לֹא רָצְתָה.

פִּתְאוֹם הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְנִסְגְּרָה.
הָיְתָה זוֹ סְפִּירוּלִינָה, שיָצְאָה לְשׁוֹטֵט לְבַדָּהּ,
מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, בִּקְצֵה הַגִּינָּה,
בְּלִי לוֹמַר מִילָּה.
סִיגָּלוֹן
עָקַב אַחֲרֶיהָ מֵהַחַלּוֹן.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא הָיְתָה מְטַיֶּלֶת קְצָת וְחוֹזֶרֶת,
אֲבָל הַפַּעַם,
סְפִּירוּלִינָה צָעֲדָה בֵּין דְּשָׁאִים וְשִׂיחִים,
בֵּין עֵצִים וּסְלָעִים, עֲשָׂבִים וּפְרָחִים,
וּלְפֶתַע-
מֵאֲחוֹרֵי הַתּוּת הַבָּכוּת הַגָּדוֹל רָאֲתָה
שְׁבִיל,
שֶׁהוֹבִיל –
מִי יוֹדֵעַ לְאָן?

סִיגָּלוֹן רָאָה אֵיךְ הִיא נִבְלַעַת בֵּין הָעֲנָפִים,
וְאֵיךְ הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לִשְׁקוֹעַ.
חִישׁ-מַהֵר עָזַב אֶת הַחַלּוֹן,
לָקַח בַּקְבּוּק מַיִם
וְאָץ-רָץ בְּעִקְבוֹתֶיהָ,
בְּלֵב דֹּופֶק,
בַּשְּׁבִיל הַלֹּא נוֹדַע.

בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים
סְפִּירוּלִינָה הִגִּיעָה לְקָרַחַת-יַעַר
וּבָהּ בְּרֵכַת אֶבֶן סוֹדִית.
רֹאשָׁנֵי-אוֹר קְסוּמִים,
בְּקֹשִׁי נִרְאִים, בִּלְתִּי נִשְׁמָעִים,
שָׂחוּ צָלְלוּ שָׁם בְּמַיִם צְלוּלִים.

הִתְיַשְּׁבָה סְפִּירוּלִינָה עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה,
חָלְצָה נַעֲלַיִם, טַבְלָה כַּפּוֹת רַגְלַיִם,
וְחִיכְּתָה.
וְאָז קָרָה קֶסֶם-
הִתְאַסְּפוּ הִצְטוֹפְפוּ סְבִיבָה,
יְצוּרֵי אוֹר מְנַצְנְצִים
בִּלְתִּי מֻסְבָּרִים
בִּלְתִּי יְדוּעִים.
רָאשִׁים וּזְנָבוֹת וְקַרְנַיִם
זְרִיזִים מְהִירִים
כְּהֶרֶף עַיִן.

סִיגָּלוֹן הִגִּיעַ לְקָרַחַת הַיַּעַר
מִתְנַשֵּׁף, סָמוּק וְשָׂמֵחַ-
“הִנֵּה אַתְּ, מָצָאתִי אוֹתָךְ!”
“יֹפִי לְךָ. דַּוְקָא רָצִיתִי לִהְיוֹת לְבַד.”
וְחָרְצָה לוֹ לָשׁוֹן.
“בּוֹאִי הַבַּיְתָה, נוּ”.
“לֹא, סִיגָּלוֹן.”
“לָמָּה?”
“מָצָאתִי אוֹצָר לֹא מֻסְבָּר.”

סִיגָּלוֹן לֹא הֵבִין מָה זֹאת אוֹמֶרֶת.
הוּא הִבִּיט אֶל מֵי הַבְּרֵכָה
וְלֹא רָאָה דָּבָר,
מִלְּבַד רִיצּוּדֵי אוֹר סְתָמִיִּים,
וּבָבוּאָה
שֶׁל יֶלֶד וְיַלְדָּה.
סְפִּירוּלִינָה רָכְנָה מָטָה,
הִנִּיחָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ עָמֹק בַּמַּיִם
וּמָשְׁתָה רֹאשָׁן אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדַיִם,
שֶׁקִּעֲרָה כִּקְעָרָה.
“תִּרְאֶה אֵיזֶה חָמוּד!” הִיא קָרְאָה.
סִיגָּלוֹן רַק הֵצִיץ.
“אֵין פֹּה כְּלוּם.” הוּא נָחַר.
“הַבֵּט טוֹב,” הִיא בִּקְּשָׁה.
“בּוֹאִי הַבַּיְתָה” צִוָוה. “מְאֻחָר.”

“עוֹד מְעַט.”
“לְמָה אַתְּ מְחַכָּה?”
“שֶׁתִּקַּח גַּם אַתָּה חַד קֶרֶן רֹאשָׁן שֶׁל בַּת-יָם.”
“מָה? סְפִּירוּלִינָה, זֶה מֻגְזָם.”
“אָז מָה? בּוֹא נֵלֵךְ לַתַּצְפִּית,
לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ צוֹלֶלֶת בַּיָּם.”
“אַתְּ לֹא רְצִינִית.”
הִיא מָשְׁכָה בַּכְּתֵפַיִם.
“וְאָז נֵלֵךְ הַבַּיְתָה?”
“כַּמּוּבָן.”
“מַבְטִיחָה?”
“מַבְטִיחָה.” הִיא חִיְּכָה.
“אָז בְּסֵדֶר.”

סִיגָּלוֹן פָּתַח אֶת הַבַּקְבּוּק,
טָבַל אוֹתוֹ בְּמֵי הַבְּרֵכָה
וְחִכָּה
נָשַׁם עָמֹק,
נֶאֱנַח אֲנָחָה
וְאָז זֶה קָרָה-
הוֹפִיעָה בּוּעָה, וְעוֹד בּוּעָה
וְנִצְנוּץ
רִאשֹׁנִית חַד קֶרֶן קְטַנָּה שֶׁל בַּת-יָם
קָפְצָה שָׂחֲתָה צָלְלָה
אֶל תּוֹךְ הַבַּקְבּוּק
וְשָׁם נִשְׁאֲרָה.

הָלְכוּ מִשָּׁם אֶל הַתַּצְפִּית
שְׁנֵי יְלָדִים נִפְעָמִים
עִם שְׁנֵי יְצוּרֵי אוֹר קְסוּמִים.
סְפִּירוּלִינָה וְרֹאשָׁן בֵּין כַּפּוֹת יָדֶיהָ
סִיגָּלוֹן וְרֹאשָׁנִית בְּבַקְבּוּק.

אַרְבַּע רַגְלַיִם פּוֹסְעוֹת בֵּין סְלָעִים
שְׁנֵי רֹאשָׁנִים שׂוֹחִים צוֹלְלִים
סוֹבְבִים סִיבּוּבִים
בְּחֶדְוַת הִבְהוּבִים.

הִגִּיעוּ הָאַרְבָּעָה לַתַּצְפִּית,
הִתְיַשְּׁבוּ עַל הַסַּפְסָל
וְהִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם נוּגוֹת
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
נִּפְרֶדֶת מֵהָעוֹלָם
וְאַט לְאַט צוֹלֶלֶת לַיָּם.

סִיגָּלוֹן וּסְפִּירוּלִינָה
הָיוּ מְאֻשָּׁרִים
בְּחֶדְוַת הַדְּבָרִים
הַבִּלְתִּי נוֹדָעִים,
הַבִּלְתִּי מֻגְדָּרִים,
הַבִּלְתִּי מֻסְבָּרִים.

עֶרֶב יָרַד
וְחֹשֶׁךְ הִגִּיעַ
הַיָּדַיִים שֶׁל סְפִּירוּלִינָה
כַּבְדוּ מִשְּׂאֵת וְהַחְזֵק,
אַט לְאַט הִרְפּוּ
הִתְרוֹפְפוּ
וְהַמַּיִם טִפְטְפוּ.
“מָה נַעֲשָׂה עַכְשָׁו?”
שָׁאַל סִיגָּלוֹן, וְכִמְעַט בָּכָה
“אוּלַי נָרוּץ חֲזָרָה לַבְּרֵכָה?”

סְפִּירוּלִינָה אָמְרָה: “לֹא צָרִיךְ.
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁהֵבֵאתָ בַּקְבּוּק. שְׁנֵיהֶם יִהְיוּ יַחַד.”
וְכָךְ הָיָה.
שְׁנֵי דְּבָרִים סוֹדִיִּים, מְאִירִים,
בִּלְתִּי מֻגְדָּרִים, בִּלְתִּי מֻסְבָּרִים
שָׂחוּ בְּאַחְוָה בְּשַׁלְוַת יְקוּמִים,
בְּשִׂמְחַת הַדְּבָרִים הַקְּסוּמִים, הַכְּמוּסִים,
קַרְנֵיהֶם מְאִירוֹת כְּזוּג פָּנָסִים.

סִיגָּלוֹן וּסְפִּירוּלִינָה
הִגִּיעוּ חִישׁ קַל חֲזָרָה לַבְּרֵכָה
שָׁפְכוּ אֶת הַמַּיִם
יַחְדָּו עִם הַשְּׁנַיִם
אָמְרוּ “שָׁלוֹם”, “שָׂמַחְנוּ לְהַכִּיר”,
וְגַם “לְהִתְרָאוֹת בַּפְּעָמִים הַבָּאוֹת”.
הָרֹאשָׁנִים חִיְּכוּ,
הִבְהֲבוּ, נִצְנְצוּ,
וְצָלְלוּ לְמַעֲמַקֵּי הַבְּרֵכָה,
מַשְׁאִירִים אַחֲרֵיהֶם שׁוֹבַלִים שֶׁל בּוּעוֹת
עִגּוּלִים עַלִּיזִים שֶׁל אַדְווֹת מְרַצְּדוֹת.

“אֵיךְ נַחֲזוֹר הַבַּיְתָה בַּחֹשֶׁךְ?”
שָׁאַל סִיגָּלוֹן בּחֲשָׁשׁ.
“חֲבָל שֶׁלֹּא הֵבֵאנוּ פָּנָס” לָחַשׁ.
“אַל תִּדְאַג, הַקֶּסֶם לֹא פָּג.”
סְפִּירוּלִינָה הֵנִיפָה יָדַיִם לַשָּׁמַיִם, וְחִיכְּתָה.

שׁוּב קָרָה הַקֶּסֶם-
מִתּוֹךְ הַצַּמָּרוֹת יָצְאוּ בָּקְעוּ כְּלֶהָבוֹת
הֲמוֹן פֵיוֹת-חַד-קֶרֶן לֵילִיּוֹת,
רְכוּבוֹת עַל גַּחְלִילִיּוֹת,
הִתְאַסְּפוֹ הִצְטוֹפְפוּ סְבִיבָם
וְלִווֹ אוֹתָם עַד לְבֵיתָם.

רוני כרם-פז – מחברת הספר “עלמא”, גרה בכרמיאל עם משפחתה וחיות אחרות, מלמדת אמנות וכתיבה יוצרת, מלווה יוצרים, יוצרת בעצמה, רצה במקום ושוחה למרחקים. שמחה מאוד בשמחת הדברים הבלתי מוסברים.