אותי מטריף העניין הזה של ה”פוליטיקלי קורקט” בתוך הספר. ספר ילדים חמוד של לאה גולדברג, שבו מוזכרת ישות בדיונית בעליל בשם “שר החלומות” שנכנס בלילה לחדר של ילד, כדי להציץ לו בחלום. המאייר לא יכול פשוט לצייר את זה. הוא חייב לעשות שמיניות באויר, להשתמש במערכת היחסים הצבעונית בין זקן לשטיח – כדי שלא יהיה חלילה רמז ל”פדופיליה” (אגב, ספר מקסים, ניב. פשוט יפהפה). לא מזמן נתקלתי בספר שכתב שלמה סקולסקי – משורר ש”חטא” פה ושם בכתיבה לפעוטות. הוא השתמש (כדי שלא יקשרו אותו חלילה, עם ז’אנר נחות שכזה) בפסאודונים: “הדוד הטוב”. תארו לכם אם היה יוצא היום ספר תחת הכותרת “הדוד הטוב”. אי אפשר היה לצייר בעטיפה ילד אוכל סוכריה…
משגע!
תשבי הצלחת להעניק את מגע הקסם ה”גולדברגי”, כנראה גם בזכות החוכמה לצאת מאריה נבון. והצבעים – חלום.
אותי מטריף העניין הזה של ה”פוליטיקלי קורקט” בתוך הספר. ספר ילדים חמוד של לאה גולדברג, שבו מוזכרת ישות בדיונית בעליל בשם “שר החלומות” שנכנס בלילה לחדר של ילד, כדי להציץ לו בחלום. המאייר לא יכול פשוט לצייר את זה. הוא חייב לעשות שמיניות באויר, להשתמש במערכת היחסים הצבעונית בין זקן לשטיח – כדי שלא יהיה חלילה רמז ל”פדופיליה” (אגב, ספר מקסים, ניב. פשוט יפהפה). לא מזמן נתקלתי בספר שכתב שלמה סקולסקי – משורר ש”חטא” פה ושם בכתיבה לפעוטות. הוא השתמש (כדי שלא יקשרו אותו חלילה, עם ז’אנר נחות שכזה) בפסאודונים: “הדוד הטוב”. תארו לכם אם היה יוצא היום ספר תחת הכותרת “הדוד הטוב”. אי אפשר היה לצייר בעטיפה ילד אוכל סוכריה…