1 כללי

שבע בום! – רעיה קרס

שש טיוטות ואיור סופי אחד

ספטמבר 14, 2017  

“אולי יבוא סנאי” הוא שיתוף הפעולה השלישי של אותו צוות: אבירמה גולן, העורכת יעל גובר ואני. המעצבת אורית רובינשטיין עיצבה גם את הספר הקודם שלנו, “נעמי ואפרוח לא”. כך שבשלב הזה תהליך העבודה נוח וזורם, ויש הרבה שיתוף ואמון הדדי.
כשאבירמה שלחה לנו את הטקסט הראשוני – עוד לפני עריכה – התאהבתי מיד בהומור העדין שלו, ובדמות של אלה, שהתום והנחישות שמלווים את החיפוש שלה כבשו את ליבי.

1. לסיפור יש מבנה מובהק: כפולת הליכה, וכפולת מפגש. לכן בשלב הראשון, כאשר החלטנו פחות או יותר על פורמט, עשיתי פריסה של הסיפור (מעין סטוריבורד). בשלב הזה הדמויות עדיין לא מעוצבות באופן סופי, אבל נלקחות החלטות חשובות כמו מהלך ויזואלי של הסיפור, קצב, בחירות של קומפוזיציה ונקודות מבט, וכיו”ב. הסקיצות בפריסה הן לרוב בגודל של 2-3 ס”מ בערך, לא יותר, לכן לא תמיד פשוט לפענח (למי שהוא לא אני…) מה קורה בהן, אז אני מוסיפה תיאור בכתב. גם כשעולים לי תוך כדי הפריסה רעיונות, שבגודל הזה לא יהיו ברורים באיור, או שאני חוששת לשכוח אותם בהמשך, אני מוסיפה אותם בכתב.
בכל אופן, הסקיצות האלה עוברות רק לצוות המצומצם של הסופרת, העורכת והמעצבת. הנה כמה כפולות מהשלב הזה, ואפשר לראות כבר את ההחלטה שבכפולת ההליכה יהיה איור קטן בעמוד השמאלי וטקסט בימני, בזמן שבכפולת מפגש יהיה איור מלא, והטקסט יכול להיות בשני עמודי הכפולה.

01

2. השלב הבא הוא עיצוב הדמויות. גיבורת הספר היא אלה, ודמותה מבוססת על נכדתה של אבירמה. אבירמה שלחה לי תמונות של אלה שהיתה השראה נהדרת. במיוחד אהבתי את הקוקו הקטן והשובב שלה, שכמו מציץ מעליה כדי לראות מה קורה מלפנים… אלה גרה בלונדון, ובתמונות שלה היא לבושה כמה שכבות. זה גרם לי לחשוב על כל הטקסטורות של הבגדים שיכולים להיות לה, ומגוון האאוטפיטים שניתן להתאים לה. ברור שבכל יום היא תלבש משהו אחר מכף רגל ועד ראש!
02 a
זו סקיצה ראשונה לדמות, צועדת לה עם האגוז. חשבנו שיהיה נחמד אם אלה תיקח איתה עוד כל מיני פריטים שלא מצויינים בטקסט, ולא ממש קשורים לעלילה עצמה, כדי להראות שהיא ערוכה לכאורה לכל מצב. הפידבק היה שאלה נראית גדולה מדי לגילה. אז המשכתי לעיצוב הבא –

02 b
פה אלה צעירה יותר, ויש בה את התום והסקרנות שעולים מהטקסט. מכאן עשיתי שוב את מה שחשבתי שיהיה האיור הראשון בספר –

02 c
רשת הפרפרים שאהבתי נשמרה, אבל עשיתי בחירה – לא לגמרי מודעת בשלב הזה – שבדיעבד הינחתה את ההמשך: האגוז מוביל את הדרך.

3. אחרי שיש פריסה ועיצוב דמות, אפשר להמשיך לאיור הקו. איורי ההליכה כמעט ציירו את עצמם, אבל לגבי המפגש היו כל מיני התלבטויות: רואים את כל הגוף או לא? רואים את כל החיה או רק חלק? רואים את כל האוכל שוב? והאגוז, מה איתו בזמן המפגש?
ההכרעה לא היתה ברורה, אבל לקחנו החלטה מסוימת. לפעמים צריך להתקדם ולראות את הדברים, כדי להבין אותם.
03איירתי כבר את רוב כפולות המפגש, ולא הייתי מרוצה. היתה לי תחושה שמשהו בסיפור חומק ממני, שלא לגמרי “פיצחתי” אותו. ואז, אחרי שבועות רבים של חיפוש ושל מפגשים עם האיורים הלא נכונים, הייתה לי פתאום הארה, והרגשתי שהצלחתי סוף סוף לנסח מה אני אוהבת ומה אני רוצה להדגיש בטקסט! זה לא קל להיפרד מאיורים שעבדתי עליהם ושניקשרתי אליהם, אבל היה ברור לי שמה שעשיתי עד כה פשוט לא נכון לספר. כתבתי מייל ליעל ולאבירמה וביקשתי מהן לאפשר לי להתחיל מחדש את איור הספר בהתאם לפרשנות החדשה שפרשתי לפניהן במייל. לשמחתי התגובה הייתה לגמרי תומכת, חיובית ומלאת סבלנות (וזה לא מובן מאליו בכלל!).
כדי להמנע מפיתויים מיותרים, ביקשתי מהן גם לא להראות להן כלל את העבודה שעשיתי עד כה. כך שלמעשה, גם הן נחשפות לאיורים האלה כאן לראשונה.

4. אלו היו התובנות החדשות בקשר לספר: הבנתי שבכפולת ההליכה, אלה תמיד הולכת עם האגוז מושט לפניה כי הוא מסמל את משאת הנפש, ובעקבותיו היא הולכת – בכל מקום היא מצפה לפגוש את הדבר המסתורי הזה שהיא מחפשת, סנאי.
בנוסף הבנתי שההצטברות של החפצים היא מיותרת, ונפרדתי בלב כבד מרשת הפרפרים… אולי ניפגש בספר הבא.
לעומת זאת החלטתי שבכל פעם יתווסף פריט עם תווית שעליה מצויירת בצורה ילדית החיה (גזר עם תגית של ארנבת, גבינה עם ציור קטן של עכבר וכו’) גם כעדות לתהליך ההכרות של אלה עם העולם, וגם מפני שאלה ילדה מאוד מסודרת והוגנת, והיא לא נותנת לחיה אוכל שלא מיועד לה!
04 a
בכל אופן, מפגש, כפי שאלה מגלה, הוא משהו שלא ממש ניתן להתכונן אליו – היא אף פעם לא פוגשת חיה שכבר הכירה, אלא בכל פעם חיה חדשה שהיא לא ערוכה אליה. לכן בכפולת המפגש אין צורך ביתר המאכלים או באגוז (בניגוד למה שחשבתי כשעשיתי את האיורים עד כה), וגם הסביבה יכולה להיות מאוד מרומזת (שוב, בניגוד למה שעשיתי בינתיים) כי היא לא העיקר. המפגש צריך להיות רק מה שקורה עכשיו, ההיכרות החדשה. לכן זו צריכה להיות כפולה מאוד תמציתית – קלוז-אפ של החיה ואלה.

04 b
המפגש מגיע מכיוונים שונים – לפעמים החיה קטנה, לפעמים מעט מאיימת – לכל מפגש אופי משלו.
נרגשת, עשיתי סקיצות זריזות שיחליפו את סקיצות הפריסה המקוריות, ויצאתי לדרך!

5. עכשיו כשהכל היה ברור, כל הכפולות צויירו מחדש. אני עובדת עם עיפרון, ולפעמים אני מוסיפה למקומות מסויימים הצללה או הדגשה בעיפרון כחול. סקיצות הקו הן לא בגודל הסופי של הכפולות, אלא בערך במחצית הגודל. כך קל לי יותר להשתלט על כל הפרטים שבקומפוזיציה. ממילא כשאני עוברת לשלב הצבע אני מציירת את הכל מחדש (כן, כן…)

05 a
את איורי הקו אני בודקת גם עם הטקסט, לפי מה ששלחה לי המעצבת – על מנת לוודא שיש מקום להכל, וכדי לדעת לתכנן נכון גם את הרקע.

05 bb

6. השלב הבא הוא שלב הצבע – בספר הזה בחרתי לעבוד עם צבעי מים וצבעי עיפרון. אני אוהבת את הקומבינציה הזו, כיוון שצבעי המים נותנים עומק כשעובדים מעליהם בצבעי עיפרון, והיכן שמשאירים רק עיפרון או רק צבעי מים מתקבלת אווריריות מסוימת ומרקם שונה.
בשלב הזה, כאמור, האיורים מצויירים מחדש, מעט יותר גדולים מגודל ההדפסה של הספר.

06 a

כמו שאולי שמתם לב, איירתי לאורך כל הדרך במקום אגוז – בלוט. איכשהו הפרט הזה חמק מתחת לרדאר של כולנו כמעט עד הרגע האחרון! אני לא זוכרת מי הייתה זו שהסבה לכך את תשומת ליבי כשכמעט הכל היה כבר מוכן, אבל ברגע האחרון תוקן הבלוט השובב (הוא עדיין מופיע בפורזאץ) והוחלף באגוז לוז.

06 b

7. בום, נראה לי 🙂

07 bb 07 a

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. […] להשתמש בהם נכונה. עם מעט עזרה מנתי בית, מחבר הספר, ורעיה קרס, המאיירת, הופכים אבא ואמא פשוטים לחיות מחמד, למכונות […]

כתיבת תגובה