שבע בום! שחר קובר
שש טיוטות ואיור סופי אחד
יוני 4, 2017
לגבי הילדה – מאוד רציתי שהיא תרכיב משקפיים, פשוט כי אין הרבה דמויות בספרי ילדים שיש להן משקפיים בלי שום סיבה לכך. כלומר, בדרך כלל אם מרכיבים משקפיים לילד בספר ילדים זה אומר שהוא ״החכם״ או ה״חנון״ ובתור ממושקף מדופלם זה מעצבן אותי.
איזה יופי שחר!
שחר! אני הכי מסכימה איתך בעולם לגבי ההשטחה והילדים (ע”ע מיפי של דיק ברונה) נמאס כבר מכל הפרספקטיבה המציאותית הזאת. ההשטחה שלך עם בולי העץ ממש נוגעת ללב. מזל שבסוף לפחות הצמחים בכחול. יחי הממושקפים!
תודה שמעון ותמר.
תמר, אני חייב להודות שאני מאוד אוהב לעשות דברים עם פרספקטיבה, אבל לאחרונה אני מוצא שדווקא לספרים לילדים קטנים השטחה היא הרבה יותר הגיונית, פשוט מהסיבה שהם לא מבינים הגדרות של חלל כ״כ.
העניין הזה של ההשטחה – עשית את זה כבר באופן מקסים ב”בקצה הרחוב” של איריס ארגמן. זה הפך את המרחבים למין (או לפחות – גם) מפה, המצע הטבעי לסיפור המשוטט (עד כמה שאני זוכרת).
נכון מרית, זה קצת התחיל שם. עוד כמה חודשים יצא ספר אחר, בהוצאת ידיעות אחרונות, שם זה כבר יהיה הרבה פחות מרומז.
אני ממש אוהבת את הרגליים הקטנטנות של האבא!