יצירה מקורית

• שירים

שלושה שירים / אהוד אבישי

השולחן השתגע

 

השולחן קצת השתגע,

נמאס להיות כה מרובע,

לא רוצה להיות תקוע,

לעמוד סתם על ארבע.

 

הוא רקע הך ברגליים,

על המקום קפץ-קפץ.

כיסאות מחאו כפיים,

“הידד-הידד”, שולחן מעץ.

 

מה קרה לו לשןלחן,

שאחז בו שגעון?

כיסאות, חלון ודלת,

שואלים בתימהון.

 

זהו מין משב של רוח,

שחדר מהחלון.

השולחן נזכר בעצב,

בילדותו כעץ אלון.

 

לפני שנים, היה עץ יער.

שורשים הכה עמוק.

האדמה ינק בלהט,

כל גופו הפך ירוק.

 

ציפורים מצאו בו בית,

באו-באו מרחוק.

זיקיות בצבע זית,

בין עליו הרבו לצחוק.

 

הוא אהב את האוויר,

את השמש המאיר.

הוא אהב את הרוחות,

את האבק והסופות.

 

כעת חמה ליטפה ברוך

את רגליו של השולחן.

ציפורים על גב העץ

הקימו קן זרדים קטן.

 

גוזלים רכי פלומה

מצייצים במלוא גרון.

ובעציץ, הרקפות

מחייכות בתימהון.

 

השולחן לא השתגע.

לא יצא מדעתו.

השולחן מתגעגע

ליער הולדתו.

 

 

המדרגות

 

באפלולית חדר המדרגות

גרות המדרגות.

אף פעם לא עולות,

אף פעם לא יורדות.

רק ניצבות,

ומחכות –

שיצא הילד הקטן

וירד מהר לגן,

ומחכות –

שישוב ויעלה,

ומחכות –

גם כשהוא חולה,

ולא הולך לגן.

 

 

חתול ושמו אברם

 

חתול ושמו אברם

החליט לשחות בים.

לבש בגד ים ירוק,

ובלי חשש, שחה רחוק

שחה קצת גב

וקצת שחיית חתול,

לפתע, דג מוזר בא ממול.

 

“מיאו-מיאו,” פנה לדג,

“כה משונה אתה ומיוחד.

מין דג כל כך שטוח,

שנראה כמו דג מלוח.”

 

ענה הדג (בלי מיאו):

“אני חתול הים.”

והחתול אברם נדהם.

“אתה חתול!?” התחיל לצחוק,

“אתה בן-דוד רחוק!?”

 

“מיאו-מיאו,” צחק, צחק,

“מיאו,” צחק, כמעט נחנק.

ועוד המשיך לצחוק אברם,

התחיל לסעור בעוז הים.

 

“חה-חה, חה-חה,

חתול בלי ציפורן ופרווה?

חה-חה, חה-חה, חה…”

 

והופ, טבע.

 

אהוד אבישי – משורר וסופר, גר ופועל בתל אביב, יליד 1947. בעברו היה מעצב תקשורת חזותית. ב-2007 נטש את העיצוב למען הכתיבה, שתמיד הייתה חלק מחייו. חלק נכבד מכתיבתו ממוען לילדים – שירים, סיפורים ואגדות.

פרסם עד כה שני ספרי ילדים, אותם אייר, כמו כן, דיסק שירי ילדים פרי עטו, “הרחק הרחק בארץ כוש”, אותו יצר יחד עם בנו, יונתן אבישי, שהלחין והפיק מוזיקלית. הדיסק והמופע בעקבותיו עלו בארץ ובצרפת.

השירים המופיעים ב”הפנקס” עתידים לראות אור בספר שירה חדש.