שלושה שירים / מאת: שלומית הרטמייר, איורים: רינת גלבוע
ינואר 11, 2015
שלומית הרטמייר – עובדת ברשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ”ה). למדה ספרות ולשון באוניברסיטת תל אביב, וגם תעודת הוראה. בעבר הייתה מורה להוראה מתקנת. אוהבת היסטוריה, מוזיקה, תאטרון- בובות וספרים “יד שנייה”.רינת גלבוע – מאיירת ומעצבת גרפית, בוגרת “בצלאל”, חיה ויוצרת בירושלים. עוסקת באיור ספרים, עיתונות, בולאות, משחקים, כרזות, מיתוג ועוד. מרצה לתקשורת חזותית במכינה הקדם-אקדמית ב”בצלאל”.
השירים טובים ומעניינים וגם האיורים יפים ומקוריים, אבל יש לי מילת ביקורת אחת: מדוע אתם מפרסמים שירים בנושאים שנותנים דוגמא לא- טובה לילדים? בשיר הראשון, ילד שחסר לו כסף והוא מוצא “פתרון” בגניבה, בשיר השני, ילד רעב (אין ילדים רעבים ללחם בישראל), ובשיר השלישי, דפוס התמודדות של בריחה לעולם של דמיון. לדעתי, לא יפה לכתוב על נושאים כאלה לילדים , זה לא חינוכי וגם עושה מצב-רוח רע.
שירים-סיפורים מעניינים ולא שגרתיים. גם האיורים טובים מאוד! אשמח לקרוא (ולראות) עוד!
שירים טובים לילדים “לא ” צריכים להיות חינוכיים. אלו בדרך כלל נעלמים מהר מאוד. שירים טובים לילדים הם שירים שגם מבוגרים יכולים להיהנות מהם לרוב בגלל ההומור או הדמיון הפרוע.
יש למשל את השירים של ” הספר הגרמני י”הושע הפרוע ” ו”מקס ומוריץ” ששמתארים ילדים שעושים מעשים שלא יעשו הם מהנים עד היום בגלל ההומור שבהם וגם מבוגרים נהנים מהם.
אגב כמה מהשירים הטובים ביותר שאני מכיר לילדים מופיעים בכרך של “אנציקלופדיה “החבר ” בהוצאת מסדה משנות השישים ותורגמו לעברית בידי יהושוע טן פי מאנגלית.מחלקם גם ימבוגרים יכולים להיהנות.
ובאף לא אחד מהם יש משהו “חינוכי”.
הרבה מאוד ספרים לילדים שנכתבים בישראל סובלים מ”חינוכיות-יתר”: הם דידקטיים וגם מתיילדים – וילדים קולטים זיוף הרבה יותר מהר מהמבוגרים. השירים של שלומית הרטמייר יפים דווקא ב”אי-חינוכיותם” – בכנותם הנוגעת ללב, בדימויים המפתיעים: מקרר רעב שזולל את האוכל (הסבר עשיר-בדמיון שמוצא ילד למקרר ריק), סבתא שמתעופפת לשמים. הם כאילו נכתבו מתוך ראשו של ילד, שמתמודד עם השאלות הגדולות, שצצות מתוך מצוקה: למה אין לנו כסף ואוכל, לאן הסבתא נעלמה (רעב, מוות) – ומוצא להן תשובות בלתי אמצעיות ואי-רציונליות מתוך דמיונו הפרוע, שעוד לא רוסן ועוּקר על ידי ה”פוליטיקלי קורקטיות”. שירים יפים ואמיתיים, שעושים צביטה בלב. ודווקא יש בארצנו ילדים רעבים!
שירים מרגשים, אהבתי. גם האיורים מקסימים. ובאשר לנושא – הרי שזה נושא שחשוב לעסוק בו ולכתוב עליו!
השירים טובים מאוד בתור שירים, אבל , לדעתי, יש תכנים/נושאים שלא צריך לכתוב עליהם בספרי ילדים.
ואלי אשד, הספר”יהושע הפרוע ” הוא ספר איום ונורא בעיניי מבחינת האכזרית שלו (האנשים קוצצים את אצבעות רגליו וידיו של הילד השובב), ולכן הוא גם נפסל לקריאה במדינות רבות, ובהחלט ל א מיועד לילדים קטנים!
השירים נפלאים, אמיצים ורכים על אף שמדברים על קושי. יש בלקחת נושאים כאובים ולהכניס אותם לשירת ילדים שליחות גדולה. ילדים חווים דברים קשים. לא לכולם ילדות מרופדת. ילדים חווים בדידות ושירת ילדים מהסוג שהביאה שלומית יכולה להפר את הבדידות הזאת. אז יופי שלומית ותודה שכתבת ויופי לפנקס שפרסמו ויופי גם לרינת גלבוע שזכתה לאייר ככ יפה את השירים הנהדרים האלה.
שירים טובים וחשובים. מסכימה לחלוטין שלא צריך לכתוב ולפרסם רק מה ש”נכון” ו”צריך”. אלה שירים שלבטח יעוררו דיון ושיח וכו וכו. תפקיד המתווך המבוגר לעשות זאת. לא המשורר.
תודה רבה לאיריס ולכל הכותבים! שמחתי שקראתם את השירים והגבתם עליהם. תודה, שלומית.