שעת הסיפור שנמצאת מחוץ לזמן / תום בייקין-אוחיון
על החשיבות בשעת הסיפור, והמאבק להחזירה לחיינו
אוקטובר 7, 2015
במקום הבטוח הזה שכל כולו השתתפות, אפשר לדבר על הדברים ממקום אחר, פחות שיפוטי ויותר משתף. אפשר ללמוד קצת על העולם של הילד, על מערכות יחסים שלו עם חבריו, על הדאגות שלו וההישגים שלו, ולנסות ביחד לגבש אסטרטגיה לקראת המחר. לכן מותר ואפילו כדאי שלא לקדש את הספר בשעת הסיפור. הספר הוא כלי בידנו, הוא לא המטרה.
היתה לנו בעיה: ילדי גדלו, אבל הם ואני רצינו להמשיך את מסורת הקריאה לפני השינה. ספרים לילדים קטנים לא עניינו אותם עוד, היו נחוצים לנו ספרים שהתוכן והמורכבות שלהם מתאימים לילדים גדולים יותר.
הפתרון שמצאנו: סדרת “קריאת כיף” של הוצאת הקיבוץ המאוחד. יש ספרים רבים בסדרה, כולם של סופרים ישראלים, התכנים מתכתבים עם עולמם של ילדים ישראלים, ומעניינים אותם. הסדרה מיועדת לילדים שקוראים בעצמם (כיתות ג’ – ו’), וגם מתאימים מאוד לקריאה באוזניהם של ילדים צעירים יותר. אנו קוראים להם בכל ערב פרק אחד, והם מחכים בסקרנות לשמוע את הפרק הבא למחרת.
[…] 18) תום בייקין אוחיון כתב מאמר ב"הפנקס" תחת הכותרת "… (עברית) […]
רשימה מומלצת מאוד. מעולה ומועילה. מסכימה עם כל מילה (בלי כוונה יצא לי חרוז, בחיי)
[…] נמסר הסיפור שמצליח לעניין לאורך זמן, ובמידה רבה מהווה אנטיתזה לחיים המהירים והדינמיים שכולנו מכירים […]