שש סיבות שבגללן אני אוהבת את “הסיפור שאינו נגמר” / מרית בן ישראל
מסע אל נבכי יצירתו של מיכאל אנדה
אפריל 10, 2015
העיקרון הזה שבו דברים לא קיימים עד שמגיעים אליהם, מתאר בלי משים את האופן הייחודי שבו צומח “הסיפור שאינו נגמר” (וגם את האופן שבו נכתב, מן הסתם, את האמון השלם של אנדה בכוח הסיפור, בלי ביטוחים ופיגומים). זה הופך את הקריאה הראשונה לחוויה פלאית ויחודית. ספוילרים יגזלו את הפלא הזה ולא יחזירו.
אחת הסיבות שאני אוהבת את הכתיבה של מרית ואת “הפנקס”, היא האפשרות לעצור ולהקדיש זמן ותשומת לב למשהו מאוד אהוב, לדבר, להקשיב ולחשוב על חוויות עשירות וחד-פעמיות, באופן שאפשר לשוב ולחוש בטעמן, לא כטעם לוואי, אלא כזכרון מוחשי. תודה!
קשה לבוא בטענה אל מרית בן ישראל שנדרשה לתרגום לאנגלית – נוכח הניסוח המגוחך של שמעון לוי ב”הדייג ודג הזהב” (ויש אצלו לא מעט מאלה), אבל אילו הלכה אצל תרגומיה של חנה לבנת, הייתה מגלה, 1. שם הסיפור הוא “על הדייג ואשתו”, ו-2. השיר נשמע אחרת לגמרי: מאנטיה, מאנטיה, טימפה טה,/ דג דגיגון שמנמן שוחה, / אשתי שלחה אותי אליך, / כי לא די לה במה שיש לה. (בתוך *הנזל וגרטל ועוד 31 אגדות אחרות*)
לילה, תודה רבה!
יחיעם, אתה מדבר כנראה על “האישה שרצתה להיות מלך”, הפוסט שלי על הדייג ואישתו (אני לא בטוחה שזה ברור, כשאתה מגיב לפוסט על הסיפור שאינו נגמר…)
באשר לתרגום של שמעון לוי, ברמת המילה והמשפט גם אני מעקמת את האף לפעמים (מצד העברית, בגרמנית אין לי מושג) אבל איכשהו ברמת הסיפור והספר, הקסם פשוט עובד. האוסף המלא של המעשיות הוא ספר שאני חוזרת אליו שוב ושוב באהבה גדולה.
את התרגום של חנה לבנת אני מכירה מ”זאב, נסיכה ושבעה גמדים” תריסר המעשיות שעפרה עמית איירה להפליא ולהכשיף (וגם כתבתי על זה http://wp.me/pSKif-iZT ) אבל “דג דגיגון שמנמן?” ככה זה במקור? (שאלה רטורית וגם אמיתית) זה נשמע לי חוסר כבוד לדג הפוט הגדול והפצוע שהוא גם נסיך מכושף, בכל התרגומים. ועוד מצד הדייג המפחד מכל צל של כוח וסמכות. בתרגום הנפלא לאנגלית (נפלא מבחינת יפי הלשון, את הגרמנית אין לי כאמור כלים לשפוט) אין זכר לדגיגון ולשמנמן. אם כן זו הבלחה קומית מלבבת, אולי מתוך פאניקה.
סיבות ונימוקים נפלאים.
[…] פרשנות שקראתי על הספר הסיפור שאינו נגמר. מרית בן ישראל, כתבה שהיא אוהבת את הספר בגלל העיקרון המוצג בו – […]