כְּשֶׁרַכֶּבֶת מִתְעַכֶּבֶת

עֵת שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר נִשְׁקֶפֶת,
עוֹמֶדֶת רַקֶּפֶת בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת,
בְּהָמוֹן אֲנָשִׁים הִיא מֻקֶּפֶת.

סַבְלָנוּת אֵין לָהּ.
הִיא דּוֹהֶרֶת בְּעַצְמָהּ
כְּמוֹ רַכֶּבֶת קְטַנְטַנָּה.

קְצָת דּוֹחֶפֶת, קְצָת נִדְחֶפֶת,
וְאֶת כָּל הַתּוֹר עוֹקֶפֶת.
כַּרְטִיס הִיא מְתַקֶּפֶת,
וְעַל פְּנֵי כֻּלָּם חוֹלֶפֶת.

רַקֶּפֶת לָרַכֶּבֶת מַמְתִּינָה עַל הָרְצִיף,
אַךְ הַקַּטָּר פָּנָיו הֶחְצִיף.

וְהַקְּרוֹנוֹת? זֶה לֹא נָעִים,
גַּם הַקְּרוֹנוֹת אֵינָם נָעִים.

הָרַכֶּבֶת מִתְעַכֶּבֶת,
אֶת רַקֶּפֶת מְעַכֶּבֶת.

הֵחֵלָּה אָז רַקֶּפֶת
מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת,
בְּמַטְּחֵי מִלִּים תּוֹקֶפֶת,
בְּנִתְזֵי גִּצִּים זוֹעֶפֶת.

***

שְׁמַנְמַנָּה שֶׁנִּמְנְמָה,
בְּבֶהָלָה הִתְעוֹרְרָה.
“אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ, נַעֲרָה?”
שָׁאֲלָה בְּקוֹל מֵטִיל מוֹרָא
וּבְנִימָה שֶׁל גְּעָרָה.

“רַקֶּפֶת”, עָנְתָה רַקֶּפֶת,
וְהִרְגִּישָׁה קְצָת מֻתְקֶפֶת.
עוֹד שְׁנִיָּה אוֹתִי הִיא מְכַּפְכֶּפֶת…

“הֲיָדַעְתְּ אֶת פֵּשֶׁר שְׁמֵךְ?”,
לָחֲשָׁה הַזְּקֵנָה בְּפֶה רַךְ,
“רַקֶּפֶת אֶת נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַפֶּרַח!

הָרַקֶּפֶת מִתְכּוֹפֶפֶת בֵּין סַלְעֵי הָרִים,
וּמִתּוֹךְ כָּךְ מִתְעַטֶּרֶת הִיא בְּכֶתֶר הַכְּתָרִים.

כְּשֶׁרַכֶּבֶת מִתְעַכֶּבֶת,
לֹא מַכִּים בָּהּ בְּמַּקֶּבֶת.
מִתְאַזְּרִים בְּסַבְלָנוּת.

הַמְתָּנָה הִיא מַתָּנָה,
וְסַבְלָנוּת – כֵּן קוֹנִים,
בַּחֲנוּת שֶׁל הַחַיִּים”.

חוֹשֶׁבֶת קְצָת רַקֶּפֶת,
מְהַרְהֶרֶת בַּדְּבָרִים,
אַךְ לְפֶתַע הָרַכֶּבֶת מַגִּיעָה.
הִיא נִמְצֵאת כְּבָר בְּמֶרְחָק שֶׁל נְגִיעָה.

הַזְּקֵנָה אָז מִזְדַּקֶּפֶת,
גַּם רַקֶּפֶת מִצְטָרֶפֶת,
הִיא תְּבַלֶּה בְּחֶבְרָתָהּ אֶת הַנְּסִיעָה.