ככה זה כשמדלגים

יערה לא מוכנה ללכת לישון. “מחר בית ספר!” היא מתלוננת. “אני לא רוצה ללכת”.

אמא ואבא מחייכים. “חשוב ללכת לבית הספר.”

“נמאס לי,” מתייפחת יערה. “אני רוצה ללכת לעבוד, כמו אמא.”

“וכדי ללכת לעבודה,” אבא מתחיל ואומר, “את צריכה קודם לסיים כיתה ב’!” משלימה אמא .

“הלוואי ויכולתי לדלג על בית ספר,” רוטנת יערה. אמא ואבא מנשקים לילה טוב. מכבים את האור, סוגרים את הדלת, ויערה חושבת על העבודה אליה תלך.

בלילה, מתעוררת יערה. בתוך חדר השינה שלה אור כחול זוהר. האור מתגבר ומתגבר והופ! מן האור הכחול בוקעת פיה כחולת גלימה. “ש-לום יערה!” מברכת הפיה. “אני אילנית.”
יערה משפשפת עיניים. “שלום אילנית. מה את עושה פה בעצם? אין לי שיניים לתת לך.”

“אני לא פיית שיניים!” נעלבת אילנית. “אני פיית הרכבת”.

“רכבת?” מתבלבלת יערה .

הפיה מוציאה פנקס מהגלימה. “את לא יערה שגרה בשכונת סביון ורוצה לדלג על בית הספר ולהגיע ישר לעבודה?”

“כן! כן, בטח שזאת אני!” קופצת יערה מהמיטה.
“אז קדימה! הרכבת יוצאת ממש עכשיו!” הפיה מובילה את יערה לחלון חדר השינה, ואכן, שם מחכה רכבת עננים כחולה. יערה נכנסת אל הקרון הראשון. קולו של הכרוז מכריז: “תחנה ראשונה, כיתה ג’!” הרכבת מזנקת ממקומה וממהרת בין עננים וכוכבים. יערה רואה כיצד היא חולפת במהירות על פני התחנה. “תחנה שנייה, כיתה ד’!”
“נו, שתיסע מהר יותר!” יערה מתרגשת.

“תחנה עשירית, כיתה יב’!”

“כבר?” מתפלאת יערה .

“תחנה חמש-עשרית, יום הולדת של יערה!” הרכבת שועטת על פני התחנה.

“רגע,” מבקשת יערה.

“תחנה עשרים, חופשה משפחתית בטימבוקטו!”

“רגע-” מתחננת יערה.

“תחנה עשרים ושלוש, טיול במוזיאון האמנות הגדול.”

“רגע!” קוראת יערה.

“תחנה עשרים ושמונה, עבודה.” הרכבת עוצרת. יערה לא יורדת.

הפיה יוצאת מהקטר וניגשת אל יערה. “זו התחנה שלך.”

“אבל החמצנו כל-כך הרבה תחנות בדרך,” אומרת יערה.

אילנית מושכת בכתפיה. “ככה זה כשמדלגים.”

“אני רוצה לחזור,” מבקשת יערה . “אני מתחרטת. אני רוצה לחזור. בבקשה.”

אילנית מחייכת. רכבת העננים הכחולה משמיעה פצפוץ כחול, עושה סלטה לאחור, והנה חדר השינה של יערה.

” בטוחה שאת לא רוצה לדלג?” אילנית מחייכת, כנפיה הקטנות מנצנצות.

“כן.” יערה נכנסת למיטה, מתכרבלת בשמיכה, ומיד נרדמת.

בבוקר, אמא ואבא מתקשים להאמין. יערה השכימה קום, צחצחה שיניים, התלבשה והכינה את התיק לגמרי לבדה. אבא מתפלא, “חשבתי שאת רוצה לדלג על בית ספר וללכת עם אמא לעבודה!”

“מה פתאום אבא! אל תדבר שטויות!” נוזפת יערה . “יש כל-כך הרבה דברים חשובים שאני לא רוצה להחמיץ!”

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה