4 כללי

• פתוח לציבור

תמונת פרופיל – איתי בקין

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתו של המאייר, סגנונו ובחירותיו האמנותית

איתי בקין הוא מאייר, בוגרת “בצלאל”. לאחרונה ראה אור הספר הראשון שאייר, “ענק בישל מרק” מאת נתי בית (הוצאת “מודן”). בקין הוא המאייר העשרים ושלושה בפינת “תמונת פרופיל”, שמטרתה היכרות עם מאיירים מבטיחים ומקוריים שספר הביכורים שלהם ראה אור לאחרונה. אנו מקווים כי פינה זו תהווה פלטפורמה לחשיפה של המאיירים וסגנונם, ותאפשר הצצה לכישרונות חדשים בקרב המאיירים והמאיירות בארץ.

היי איתי, ספר קצת על עצמך. כיצד קיבלת את עבודת האיור הראשונה שלך?

אהלן! גדלתי בישוב קטן בשטח ההפקר, בין הגליל התחתון לעמק יזרעאל. כשהייתי ילד תמיד ציירתי, ובדרך כלל לציורים תמיד היה נרטיב כלשהו, גם אם לרוב הוא התקיים רק בתוך ראש שלי. היו לי המון ספרי סקיצות מלאים בציורים שיצרו כביכול מין עלילה לא ברורה, ותמיד השארתי מקום לטקסט בלתי נראה.

למדתי ב”בצלאל”, במחלקה לתקשורת חזותית, וסיימתי בשנת 2013. אחר כך עבדתי כמעצב גרפי בחברת מיתוג, וכרגע אני עצמאי ומקווה להתמקד יותר באיור מעתה ואילך. עבודת האיור הראשונה שלי היתה פרויקט נחמד של איור כריכות לשני קטלוגים לחברת “Monkey Business”. נדמה לי שהם פנו אליי בעקבות תערוכת הבוגרים ב”בצלאל”. 

האם גיבשת סגנון וטכניקה עמם אתה ניגש לעבודה?

אני מרגיש שאין לי ממש סגנון מובהק, וזה מקור ללא מעט… תסכולים, נקרא לזה בעדינות. 

לפני שאני ניגש לעבודה תמיד יש איזה עימות פנימי בין רצון לגבש סגנון שירגיש לי יותר מעניין, לבין החשש שברגע שאחשוב על זה יותר מדי או אנסה להנדס את זה, אני עלול לאבד אותנטיות מסוימת שמגיעה ממקום יותר אוטומטי. את איור הקו אני תמיד עושה בעט או בעיפרון. אני לא יודע אם יש לי קו מזוהה מאוד, אבל במידה וכן, הוא אולי נובע מהצורה המאוד משונה שבה אני מחזיק את כלי הכתיבה (הייתי מצרף צילום אבל מדובר במראות קשים). 

את הצביעה אני עושה במחשב, בעיקר משיקולים של זמן והיכולת להתלבט ולתקן. הייתי רוצה מאוד לנסות טכניקות אחרות של צבע בפרויקטים עתידיים.

אילו ספרים אהבת בילדותך, והאם היה ספר שהשפיע עליך או זכור לך במיוחד?

היו שני ספרי מיתולוגיה יוונית לילדים שמאוד אהבתי: “סוס הפלא המעופף” של נירה הראל

ו”איליאדה ואודיסאה” עם האיורים המהממים של אליס ומרטין פרובנסן.

אהבתי מאוד גם את “אורלנדו” של טומי אונגרר.

ספר שממש ממש חקוק לי בזיכרון הוא “לבד על המרבד” של בריאן ויילדסמית’. מעבר לזה שהאיורים מאוד יפים, יש לספר אווירה מעט עוכרת שלווה – החיות הלא ממש חמודות, המתח שהולך ונבנה ככל שהמצב מסלים, והמסר המעט מיזנתרופי של הסיפור  יוצרים משהו שעוד כפעוט מצאתי אותו מעניין. 

ספר על תהליך העבודה על הספר “ענק בישל מרק”.

הלו”ז של הספר היה די דחוק, מה שמנע יותר מדי התלבטות ולכן כל תהליך עיצוב הדמות והסטוריבורד היה זריז, וגם ציור הכפולות עצמן היה חייב להיות די אינטואיטיבי. דווקא נהניתי מזה, כי זה מנוגד לנטייתי הטבעית להתחבטות אינסופית. 

תהליך העבודה שלי הוא סקיצה בשלב הסטוריבורד 

ואז איור “מלוכלך”, מלא תיקונים, מחיקות, מריחות, ולעתים קרובות כתמים של קפה ו/או דמעות.

 

לאחר מכן אני מעתיק אותו בעזרת שולחן אור לדף נקי, וזה האיור הסופי שנסרק.

ובסוף נצבע בפוטושופ.

את הכפולה הזו הכי נהניתי לצייר. החלטתי שגם השכנים של הענק יהיו יצורים בכל מיני צורות וגדלים כי לא רציתי שהוא יהיה הפריק היחיד בשכונה. 

עוד כמה סקיצות וכפולות סופיות: 

כיצד בחרת לאפיין את דמותו של הענק, והאם היה לך קשה למצוא את האפיון של הדמות הראשית?

האמת שלא היה קשה מאוד. מהסקיצה הראשונה כולם היו מרוצים מהלוק הכללי שלו, ועברנו שני סבבי סקיצות כדי לדייק ניואנסים.

ישנן כל מיני גישות לציור ענקים, ומלכתחילה ידעתי שאני לא רוצה שהוא יהיה מהסוג השמנמן, מאחר והטקסט עוסק באוכל ולא רציתי שזה יעורר סטיגמה מסוימת. מצד שני, גם לא התאים שהוא יהיה מהסוג המאורך בגלל הפורמט הריבועי של הספר. אז כנראה שבסוף הוא יצא קצת משני אלה. 

מההתחלה ידעתי שצריכה להיות בו חמימות אבהית ומידה של שלומיאליות. היה ניסיון לשייך אותו לעולם הפנטזיה והאגדות על ידי הוספת קרניים, אבל בסוף הוחלט לוותר עליהן ולהלביש אותו בכובע גרב כדי להעביר תחושה של חורף. לגרסה הסופית שלו התווסף גם סינר.

שתף אותנו בתהליך העבודה עם הסופר נתי בית.

כאמור, הספר נעשה תחת לו”ז דחוק, אז לא היה הרבה זמן לדו-שיח מעמיק. התקיים בינינו קשר לא ישיר דרך ההוצאה בשלב אפיון הדמות והסטוריבורד, לא נרשמו חילוקי דעות, ומעט ההערות/הארות שהיו לנתי היו מועילות מאוד.

עם אלו אתגרים התמודדת במהלך איור הספר?

האתגר העיקרי היה איך להדגיש את הגודל של הענק בהשוואה לדברים אחרים. למשל, באיזה גודל צריכים להיות הירקות וכלי המטבח ביחס אליו. רציתי שהם יהיו קטנים אבל לא מיניאטוריים כי זה היה מחייב קלוז אפים קיצוניים מדי. אז ניסיתי לחדד את ה”ענקיות” שלו בכמה דרכים:

הדמות של הענק תמיד ממלאת את הפורמט או נקטעת ממנו, ובכלל נראה שקצת צפוף לו שם – כל זה כדי להעביר תחושה שהוא “גדול על הספר”.  

באחד האיורים ניסיתי להדגיש את הגובה שלו על ידי נקודת מבט כלפי מעלה, והאיור שממול הוא מנקודת המבט שלו כלפי מטה.

וגם הרעיון של הוספת דמות ציפור שגרה לה בקן במרומי הראש שלו נבע מאותה סיבה. על הדרך היא מתפקדת כמעין סיידקיק שלו/סו-שף.

אלו מאיירים וספרים אתה אוהב מהתקופה האחרונה, מי משפיע עליך?

וואו, יש המון וקשה לבחור.

בזמן האחרון אני אוהב מאוד מאיירים שעובדים ידנית לגמרי. יש משהו חופשי מאוד ומשוחרר בטכניקה שלהם, ויחד עם זאת מאוד מדויק, כמו ברכט אוונס שהספרים שלו די עוצרי נשימה.

 

דומיניק גובלט, קירסטן סימס ואיזבל ארסנו. 

לאחרונה אני בוהה ארוכות באיורים של לורנצו מטוטי. בייחוד העיבוד שלו ושל ניל גיימן ל”הנזל וגרטל”. 

הרומן הגרפי “Here” של ריצ’רד מגווייר שיצא לפני מספר שנים אבל רכשתי רק השנה, הוא לא רק הספר האהוב עליי בתקופה האחרונה אלא ככל הנראה הדבר הכי טוב שאי פעם הודפס.

אני גם אוהב מאוד את ציורי הנוף של אייוינד ארל שיש בהם משהו מאוד איורי. 

עוד מאיירים אהובים עליי (רשימה חלקית בהחלט): 

מהנכר – וינזור מקיי

ראלף סטדמן, קרסון אליס,

אלני קלרקוטי

קית’ נגלי, אלנור דייויס

ליזי סטיוארט, ג׳ון מקנוט.

וממחוזותינו – מרב סלומון 

קרן כץ, לנה גוברמן, לירון כהן וכמובן, דוד פולונסקי.

האם אתה עובד על פרויקטים איוריים אחרים שברצונך לספר עליהם?

יש את ספר הילדים הראשון שאיירתי שהעבודה עליו נמשכה און-אנד-אוף יותר משנתיים, וכולי תקווה שייצא במהרה בימינו. בנוסף יש עוד ספר ילדים שהעבודה עליו אמורה להתחיל בקרוב. 

ואני גם עובד – או לפחות מנסה לעבוד – על פרויקט אישי שהתחלתי עוד ב”בצלאל”, ונמצא עדיין בשלבים עובריים. מקווה שאסיים בשנה הקרובה, או לפחות בגלגול הזה

מהו פרויקט החלומות שלך?

רומן גרפי מקורי או אוסף של נובלות גרפיות קצרות. ואם מישהו ממש יתעקש לעבד אותו אחר כך לסרט או סדרה – אני לא אעצור בעדו.