כללי

תערוכה מקוונת – פרשנויות איוריות לשירו של נתן זך “חוני המעגל”

תערוכת איורים מקוונת על בסיס קול קורא

ינואר 12, 2021  

במסגרת יוזמה של מרית בן-ישראל והבלוג “עיר-האושר”, השקנו ב”הפנקס” פרויקט חגיגי לאיור שירים של נתן זך המיועדים למבוגרים אך שניתן למצוא בהם אלמנטים של שירה המופנית דווקא לילדים ולילדות. חלקו הראשון של הפרויקט הוא תערוכה מקוונת המבוססת על קול קורא שפרסמנו, אשר בו הזמנו את הקהל הרחב לשלוח פרשנות איורית לשיר “חוני המעגל” מאת נתן זך.

הפרשנויות האיוריות מרתקות ממש – חלקן שואבות מן האיור לילדים, חלקן פונות יותר למבוגרים, וחלקן על התפר. כך או כך, פרשנויות אלו מאפשרות לנו להרחיב את אופן ההסתכלות על יצירה אמנותית וקהל היעד שלה, ולבחון את האופנים השונים בהם ניתן לפנות לילדים ולילדות, הן מבחינה ויזואלית הן טקסטואלית.

תודתינו נתונה להוצאת “הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים” על שיתוף הפעולה ובמיוחד לד”ר גדעון טיקוצקי, לשרה אביטל על אישור מימוש הפרויקט, ולכל היוצרות והיוצרים ששלחו את היצירות לתערוכה. זכויות היוצרים לעבודות הן של היוצרים והיוצרות.

בחלק השני של הפרויקט – תערוכה מקוונת לארבעה שירים של נתן זך שאיירו מאיירים ומאיירות שונים.

חוני המעגֵל / נתן זך

חוֹנִי הַמְעַגֵּל מוֹפִיעַ בָּאַגָּדָה. הוּא נִקְרָא

מְעַגֵּל מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עָג סְבִיב עַצְמוֹ עוּגָה, עִגּוּל. רֶגֶל אִישׁ

לֹא דָּרְכָה שָׁם מֵעוֹלָם בְּאוֹתוֹ עִגּוּל אַךְ כָּל יֶלֶד עָלוּל הָיָה

בְּנָקֵל לְהִקָּלַע אֶל תּוֹכוֹ. חוֹנִי הָיָה אָז בְּשֶׁקֶט וּבְנִימוּס

טוֹפֵחַ לוֹ עַל כְּתֵפוֹ. אוֹמֵר לוֹ “חָבֵר” אוֹ “יֶלֶד יֶלֶד,

תִּזָּהֵר.” זֶה הָיָה חוֹנִי וְכָזֶה הָיָה. אוֹמְרִים

שֶׁגַּם בִּימֵי חַמָּה יָדַע לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים, הוּא גַּם הָפַךְ

לֵב אֲנָשִׁים: מִלֶּב אֶבֶן לְלֵב שָׁבִיר, נִשְׁבָּר. חוֹנִי הָיָה

נוֹעֵץ עֵינָיו בָּאִישׁ בְּמַבָּט מְהֻרְהָר וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא:

הָאִישׁ כְּבָר הָיָה אַחֵר, שׁוֹנֶה. עֲדַיִן לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ

לְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו, לִרְחֹץ אֶת בְּשָׂרוֹ אַךְ

צְבָעִים אֲחֵרִים כְּבָר פָּרְחוּ בְּעֵינָיו, לַיְלָה טִפֵּס בִּגְרוֹנוֹ וְלָחַשׁ

בְּאָזְנָיו דְּבָרִים כְּמוּסִים, אֲפֵלִים, דְּבָרִים שֶׁאָדָם מַעְלִים

אֲפִלּוּ מִבְּנֵי בֵּיתוֹ. כִּי לֹא שָׁוְא שִׁבְתּוֹ

שֶׁל חוֹנִי בְּעִגּוּלוֹ.

הוּא כִּמְעַט לֹא הָיָה יְהוּדִי. הוּא לֹא שׁוֹטֵט,

הָלוֹךְ וָשׁוֹב, סְבִיב הָעִגּוּל וְלֹא הִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹת

כֵּיצַד נִרְאֶה עִגּוּלוֹ מִבַּחוּץ אוֹ לִבְדֹּק

אִם אָמְנָם אֵין עוֹד עִגּוּלִים כְּשֶׁלּוֹ בַּחוּץ. מִשּׁוּם כָּךְ גַּם זָכָה

בְּכָבוֹד גָּדוֹל: שְׁמוֹ נִקְרָא מְעַגֵּל. אוֹמְרִים שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים

הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל עוֹד עִגּוּלִים אֲחֵרִים. אֲבָל אִישׁ מִבַּעְלֵיהֶם לֹא זָכָה

שֶׁיִּהְיֶה שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל מְעַגֵּל עַל שֵׁם עִגּוּלוֹ. שֶׁכֵּן רַק

עִגּוּלוֹ שֶׁל חוֹנִי הָיָה בֶּאֱמֶת רַק שֶׁלּוֹ. בָּאֲחֵרִים יָשְׁבוּ בִּשְׁנַיִם

אוֹ בִּשְׁלֹשָה, אוֹ בַּהֲרָמַת יָדַיִם, אוֹ בִּגְנֵבָה, אוֹ יָשְׁבוּ

בִּיחִידוּת רַק לְמַרְאִית עַיִן.

לֹא כֵן חוֹנִי. מֵעִגּוּלוֹ לֹא יָצָא

בַּשָּׁנִים בָּהֶן עוֹד הִבִּיט וְרָאָה וּבַשָּׁנִים

בָּהֶן כְּבָר יָשַׁן וְחָלַם. כָּל זֹהַר הָעוֹלָם קָרַן

מִפָּנָיו. נַהֲרֵי נַחֲלֵי יַהֲלוֹם גָּלְשׁוּ מֵעֵינָיו, בְּאָפְלוֹ

הָיָה מֵאֹפֶל הַפֶּחָם, דְּבַר-מָה שֶׁלֹּא מֵהָכָא וְלֹא מֵהָתָם. עוֹבְרִים

וְשָׁבִים הָיוּ מְהַלְּכִים עַל בְּהוֹנוֹת בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ וְאָב

הָיָה פּוֹנֶה אֶל בְּנוֹ בִּלְחִישָׁה: זֶהוּ חוֹנִי, הוּא לֹא

כָּמוֹךָ אוֹ כָּמוֹנִי. הוּא מְעַגֵּל. וְהַבֵּן הָיָה מִסְתַּכֵּל וּמוֹסִיף:

וְעַכְשָׁו הוּא יָשֵׁן.

מרים לופו נובופלנסקי
אפרת צייזל
שלו גיל
יעל סנדלר
חדווה שרצר
דורית נחמיאס
זהר לי כץ
נועה ברוידא
יהודית איל
מריאנה גרינבלט
טליה דריגס
דאנה זמיר
שירה משולם חזקיה
נעמה פלדמן
שלהבת שמש
דלילה מסל גורדון
מירב שילה
שרה כץ
רות דגן
הדס בכר
כתיבת תגובה

כתיבת תגובה