1 כללי

תערוכה מקוונת – פרשנויות איוריות לשירים מאת נתן זך (חלק ב’)

תערוכת איורים מקוונת לשירים מאת נתן זך (חלק ב')

ינואר 14, 2021  

במסגרת יוזמה של מרית בן-ישראל והבלוג “עיר-האושר”, השקנו ב”הפנקס” פרויקט חגיגי לאיור שירים של נתן זך המיועדים למבוגרים אך שניתן למצוא בהם אלמנטים של שירה המופנית דווקא לילדים ולילדות. חלקו השני של הפרויקט הוא תערוכה מקוונת לחמישה שירים של נתן זך שאיירו מאיירים ומאיירות שונים.

בחלק זה משתתפות ומשתתפים ליאורה גרוסמן, עמית טריינין, ענת ורשבסקי, סילביה כביב ועובדיה בנישו. המאיירות והמאיירים קיבלו שיר של נתן זך ויצרו פרשנות ויזואלית המתכתבת עם עולם האיור לילדים. בכך העמיקו את האפשרות לחוות יצירה טקסטואלית שלא נכתבה במקור לילדים דרך פרספקטיבה נוספת ומקורית. ובשולי התערוכה, טקסט של מרית בן-ישראל.

תודתינו נתונה להוצאת “הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים” על שיתוף הפעולה ובמיוחד לד”ר גדעון טיקוצקי, לשרה אביטל על אישור מימוש הפרויקט.

חלקו הראשון של הפרויקט הוא תערוכה מקוונת המבוססת על קול קורא שפרסמנו, אשר בו הזמנו את הקהל הרחב לשלוח פרשנות איורית לשיר “חוני המעגל” מאת נתן זך.

איך זה שכוכב / מאת נתן זך, איור: ליאורה גרוסמן

אֵיךְ זֶה שֶׁכּוֹכָב אֶחָד

לְבַד מֵעֵז. אֵיךְ הוּא מֵעֵז, לְמַעַן הַשֵּׁם.

כּוֹכָב אֶחָד לְבַד.

אֲנִי לֹא הָיִיתִי

מֵעֵז. וַאֲנִי, בְּעֶצֶם,

לֹא לְבַד.

 

אני כלב / מאת נתן זך, איור: ענת ורשבסקי

אֲנִי כֶּלֶב, אֲנִי חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ לְבַד.

אֲנִי עוֹבֵר בְּמַעֲבַר חֲצִיָּה אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר,

הַכֹּל לְפִי הַצְּרָכִים וְהַחֵשֶׁק. אֲנִי לֹא יָכוֹל

לִקְנוֹת בַּחֲנוּת, לֹא מְנַגֵּן אָקוֹרְדְיוֹן, לֹא

מֵבִין בְּמוּסִיקָה, נוֹבֵחַ, קָשׁוּר לַאֲנָשִׁים בִּרְצוּעָה.

זֶה לֹא תָּמִיד קַל. הָעוֹלָם קָשֶׁה,

לֹא כֻּלָּם מִתְחַשְּׁבִים בְּכֶלֶב וְיֵשׁ גַּם

שֶׁפּוֹחֲדִים. יֵשׁ כְּלָבִים טוֹרְפִים כְּמוֹ

אֲנָשִׁים.

 

אֲנִי כֶּלֶב וְיֵשׁ לִי צַוָּארוֹן לָבָן עַל הַצַּוָּאר.

הַפַּרְוָה שֶׁלִּי מְחַמֶּמֶת אוֹתִי בַּחֹרֶף, שֶׁלֹּא יִהְיֶה

לִי קַר. מַפְרִיעָה קְצָת בַּקַּיִץ.

אֲנִי חָשׂוּף לְכָל קַרְצִיָּה וּפַרְעוֹשׁ. הֵם מוֹצְצִים אֶת דָּמִי.

הֵם מַכְאִיבִים לִי. כְּשֶׁאֲנִי מִתְגָּרֵד

אֲנָשִׁים מוֹצִיאִים אוֹתִי מֵהַבַּיִת.

 

אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה, כְּבָר אָמַרְתִּי, אֲבָל שׁוֹמֵעַ

טוֹב מְאֹד כְּשֶׁקּוֹרְאִים לִי וְאָז אֲנִי בָּא.

שׁוֹמֵעַ אֶת הַלַּיְלָה, כָּל קוֹל יֵשׁ לוֹ הַקּוֹל שֶׁלּוֹ. מְזַהֶה

אֶת הַמָּנוֹעַ שֶׁל אֲדוֹנִי. מַה שְּׁלוֹם כְּבוֹדוֹ?

זְנָבִי כְּבָר מְכַשְׁכֵּשׁ. הַרְבֵּה זְמַן כִּמְעַט לֹא הִשְׁגִּיחַ

בִּי, גַּם לוֹ יֵשׁ צָרוֹת, מָה אֲנִי יוֹדֵעַ, אוּלַי חָסֵר לוֹ לִטּוּף.

אֶת הַשֵּׁרוּת לָמַדְתִּי מֵהוֹרַי שֶׁלָּמְדוּ מֵהוֹרֵיהֶם, זֶה אֶצְלֵנוּ

בַּמִּשְׁפָּחָה. הַמָּסֹרֶת מְסַפֶּרֶת שֶׁבִּתְקוּפָה עַתִּיקָה

הָיִינוּ זְאֵבִים לְכָל דָּבָר אֲבָל אֲנִי לֹא זוֹכֵר.

 

אֲנִי כֶּלֶב קָטָן, אוּלַי לֹא כְּדַאי לִטְרֹחַ הַרְבֵּה בִּגְלָלִי.

מִי אֲנִי וּמָה הָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַזֶּה הַמָּלֵא בְּעָלִים.

אֲבָל יֵשׁ לִי בַּיִת, אֲנִי מְחֻנָּךְ, רַק אַל תַּשְׁלִיכוּ אוֹתִי לַכְּלָבִים

לְעֵת זִקְנָה. לֹא נוֹלַדְתִּי לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ

שֶׁאֶסְתַּדֵּר.

אֲנִי מְקַוֶּה לְטוֹב.

אָנָּא, אַל תִּדְרְסוּ אוֹתִי.

 

אני יושב על שפת הרחוב / מאת נתן זך, איור: סילביה כביב

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הָרְחוֹב

וּמִסְתַּכֵּל בָּאֲנָשִׁים.

הֵם אֵינָם יוֹדְעִים

שֶׁאֲנִי בָּהֶם מִסְתַּכֵּל.

 

הַאִם כָּךְ מִסְתַּכֵּל בָּנוּ הָאֵל,

מִבְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ דָּבָר, מִבְּלִי שֶׁנָּבִין,

מִבְּלִי שֶׁנִּשָּׁאֵל?

 

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל.

לְפִי שָׁעָה

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הָרְחוֹב

וּמִסְתַּכֵּל.

 

 

ענק / מאת נתן זך, איור: עמית טריינין

אֲנִי עֲנָק וְרַק

אֲנִי עֲנָק. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵרִים

אֶת רֹאשִׁי, כּוֹכָבִים

נוֹגְעִים בְּרֹאשִׁי. כַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי מֵרִים,

אִישׁ אֵינֶנּוּ מֵשִׂים

אֶל לִבּוֹ, שֶׁאֵינֶנִּי מֵרִים.

 

מִזעוּר / מאת נתן זך, איור: עובדיה בנישו

תִּשְׁרֵיצִ’יק

חֶשְׁוָנְצִ’יק

כִּסְלֵוְצִ’יק

טֵבֵתְצִ’יק

שְׁבָטְצִ’יק

אֲדָרְצִ’יק

נִיסָנְצִ’יק

אִיָּרְצִ’יק

סִיוָנְצִ’יק

תַּמּוּזְצִ’יק

אָבְצִ’יק

אֱלוּלְצִ’יק

 

שָׁנָה טוֹבָה!

כמה מילים בשולי התערוכה מאת מרית בן-ישראל, כדי להגדיל את ההילה של האיורים המשמחים, בתקווה שאיזה מו”ל כבר ירים את הכפפה:

איך זה שכוכב – הקסם של השיר נובע מן החידה: מה הוא בעצם מעז? אני אישית תמיד חשבתי שהוא מעז להפוך למטאור, כלומר לקפוץ ממרומים (ולמלא משאלה), אבל יש מי שמייחס את התעוזה לכוכב מסוג זמר או שחקן אפילו. במקום לצמצם את השיר באמצעות האיור, ליאורה גרוסמן מרחיבה את החידה בסביבה החלומית שהיא יוצרת. האם הלילה הוא ציפור כחולה עם עין כוכב? מזל שאני לא לבד, אני יכול לטפס על אבותי ואימהותי (כמו על הר ראשמור) כדי לבדוק.

אני כלב – הכלב של ענת ורשבסקי נוגע ללב בפשטותו, בפגיעותו, בשמחתו הגמלונית. האיורים העדינים, החפים מרגשנות, משאירים את המלודרמה למילים.

אני יושב על שפת הרחוב – סילביה כביב מראה את הרחוב מנקודת מבטו של הילד. כלומר מלמטה, מה שמבליט את זעירותו ואת הפער הנוגע ללב בינו לבין האל שמשקיף עלינו מלמעלה. אבל מי אמר שמלמעלה רואים יותר טוב? “קפה מילר” הנפלא של פינה באוש מבוסס על זכרונותיה מגיל חמש, כשישבה מתחת לשולחן בבית הקפה של הוריה וקלטה את כל הבדידויות, הערגונות ושברונות הלב של המבוגרים. סילביה כביב ממשיכה את המסורת הזאת.

ענק – “זה אושר להיות חבוי ואסון לא להימצא”, אמר ויניקוט בחוכמתו, ועמית טריינין בוחר ברגע המשמח שבו הענק החבוי נמצא. ילדה מגלה אותו והוא מושיט לה כוכב. האיור הגבוה והחגיגי כמו הענק מלא צבעוניות וקסם. ובהמשך לכך – גם אני, שהוצאתי את שירי נתן זך מהארון של שירי המבוגרים, לא העליתי בדעתי עד כמה הם השתוקקו לצבע, ובאיזו שמחה הם יספגו אותו. זה נוכח פה בעיקר באיורים של ליאורה גרוסמן ושל עמית טריינין, אבל מדובר בגילוי; השירים הרזים האלה צמאים לצבע כמו ספר צביעה, מקבלים אותו כחסד, כמו קשת בענן.

ואחרון חביב, מזעור – סינקדוכה, מילה שנשמעת כמו אחותה של יבדוחה, האומנת מ”החצוצרה נתביישה” של ביאליק, והיא בעצם דימוי שבו החלק מייצג את השלם. ובהמשך לכך, עובדיה בנישו מצא דרך עוקפת אירוניה ועודף חמידות (שתיהן), כשהוא מציג את החודשים באמצעות אוסף אוצרות-מזכרות. ואף מוסיף כבונוס משחק ניחושים – איזה אוצר שייך לאיזה חודש.

 

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. […] צעד מבחינה מאגית. התוצאה מוצגת בשני פוסטים. באחד מהם הוספתי עכשיו כמה מילים על האיורים המקסימים (ניסיתי גם בשני, ובסוף הרמתי ידיים. היו המוני איורים […]

כתיבת תגובה