10 כללי

• פתוח לציבור

תערוכה מתוך סטודיו איור ספרים, בהנחיית רותו מודן – חלק א’

תערוכה מקוונת מעבודותיהם של סטודנטים במסלול איור ב"בצלאל"

קורס איור ספרים בהנחיית רותו מודן, במסגרת המחלקה לתקשורת חזותית שנה ג’ בבצלאל, נלמד לראשונה במתכונת סטודיו של שש שעות של עבודה מעשית בכיתה. הקורס נבנה כך שכל סטודנט מתקדם לפי הקצב האישי שלו במטרה להגיע לסוף הסמסטר עם ספר גמור וכרוך. יש מי שבחר להגיע לשיעור עם אקריליק, דיו או וואקום ולעבוד על הכפולות שלו בכיתה, ויש מי שבחר לבנות על הדף קומפוזציות בעיפרון, ולצבוע בבית. כל הדרכים כשרות. אבי בוחבוט, מעצב גרפי-טיפוגרפי שסיים בשנת 2010 את לימודיו בבצלאל, סייע לסטודנטים בהיבט הגרפי – לייאאוט כללי של הספר, טיפוגרפיה ועימוד.

אנו שמחים להציג לפניכם מבחר מהעבודות שנעשו במסגרת הקורס, אשר יתפרסמו בשני חלקים ב”הפנקס”. תודתנו נתונה לנדב וייסמן על היוזמה ואיסוף החומרים.

“משהו על לויתנים” מאת: אבא קובנר / איירה מחדש: נגה פרידמן

מדוע בחרת בטקסט זה?

בחרתי בטקסט “משהו על לויתנים” שכתב אבא קובנר, משתי סיבות עיקריות. הראשונה, הפשוטה יותר, היא שרציתי לצייר לויתנים ואוקיינוס. השנייה בגלל האתגר בהפיכת הנושא הענק והמורכב של זיכרון השואה לסיפור שיכול להתאים לילדים. הרגשתי שהטקסט שכתב קובנר ענה היטב לאתגר, אולם האיורים החלישו אותו. כמו כן, רציתי לתת לטקסט שאהבתי חיים חדשים.

מה את חושבת על האיורים המקוריים?

האיורים המקוריים לא נשאו חן רב בעיני, מה שהקל מאד על העבודה. לא הייתה לי “תחרות”, מושג מאד לא אהוב עליי. הרגשתי שהם לא התייחסו באופן עמוק לטקסט, וגם מבחינה סגנונית הם לא היו “כוס התה שלי”.

מה הוביל אותך בתהליך היצירה?

הניסיון למצוא את האיזון בין הסיפור המורכב והעצוב, לבין העובדה שמדובר בספר שמיועד לילדים, הוא שהוביל אותי בתהליך היצירה.

באיזו טכניקה הספר בוצע?

כל הספר ציור בעיפרון, ולאחר מכן, עובד במחשב.

“בפברואר כדאי לקנות פילים” מאת: יואל הופמן / אייר מחדש: איתי בקין

מדוע בחרת בטקסט זה?

השאלה היחידה שעמדה מולי בבחירת הטקסט היתה מה בא לי לצייר, מה יהיה לי כיף. לא הכרתי את הספר קודם ומיד על הקריאה הראשונה מצא חן בעיני שיש הרבה מה לצייר. זה נותן גם הרבה חופש אבל גם הרבה אתגר-איך לא להגזים. גם אהבתי את הספק שמתעורר במהלך הקריאה- האם הדברים נאמרים בכובד ראש ויש להם משמעות נסתרת עמוקה כלשהי, או שמדובר בבדיחת קרש… אני אוהב להתהלך על הגבול הזה.

מה הוביל אותך בתהליך היצירה?

הספר הוא למעשה רשימה של אנקדוטות סוריאליסטיות. יש אלמנטים ודימויים שחוזרים על עצמם, אבל אין עלילה, והיה לי ברור שאני לא כופה אחת כזו על הספר. מצד שני, רציתי להימנע ממצב שאלו יהיו איורים מרחפים בלי כל קשר ביניהם. הפתרון שמצאתי הוא מיקום ה”סיפור” בתוך סיטואציה של הצגת תיאטרון. כל הסיטוטאציות הסוריאליסטיות הן “לא אמיתיות”-אנשים מחופשים, מסכות, אביזרים וכו’. מכאן גם נבעה הבחירה הסגנונית- ניסיתי שהדברים ה”לא אמיתיים”, כלומר התחפושות של החיות, יראו יותר ריאליסטיים מהאנשים ה”אמיתיים”, השחקנים בהצגה, שמסוגננים בגרוטסקיות מסויימת. זה לדעתי מערער לרגע את תפיסת המציאות ומעלה שאלה של “מה כאן אמיתי?”.

מה אתה חושב על איורי המקור?

יש דברים מסויימים שמצאו חן בעיני באיורים המקוריים, כמו ההסתפקות בשחור ולבן, ודימויים שהיתה ניכרת מחשבה מאחוריהם, שהיו יותר מתיאור ישיר ופשטני של הטקסט. מה שפחות אהבתי זה הפתרון שנבחר כדי לקשור את כל האיורים ביחד- כולם ממוקמים בתוך מעין אלמנט דמוי פס שמתפתל לאורך הספר. הרגשתי שזה מהלך איורי מעט מאולץ ולא מאוד מעניין. סליחה.

מה הטכניקה בה נעשה הספר?
האיורים נעשו בדיו. בעיקר עם ציפורן ועטים, וגם קצת מכחול. הצמצום הצבעוני התאים לי גם בגלל שלא מדובר בספר שממש מיועד לילדים וגם בגלל האופי המאוד אינפורמטיבי, “רשימתי” שלו. 

“שוקו רוצה ציפור” מאת: מרטין אאואר / אייר מחדש: נדב וייסמן

מדוע בחרת בטקסט זה?

כשניגשתי לפרויקט חיפשתי טקסט מעניין, סיפור שיש בו התחלה, אמצע וסוף. הטקסט של “שוקו רוצה ציפור”, שכתב מרטין אאואר ותורגם מגרמנית על-ידי תמי לימון, הוא שנון ומצחיק ויש לו קצב טוב. אהבתי במיוחד את הפינג-פונג המשעשע בין דבריו של שוקו והוריו שחוזר מספר פעמים לאורך הספר (“‘אני רוצה ציפור!’ – ‘אוי רק זה חסר לנו’, אמרה אמא – ‘נו באמת’, אמר אבא”) ואת כל עשרות הדברים שהענק מקיא בסוף הספר, שמובאים כרשימת מכולת אינסופית ([…] “ובת ים קטנטנה בקופסית כסופה ועוגיות לב חגיגיות ודובשניות עם קינמון” [..]).זה תענוג גדול למאייר.

מה אתה חושב על איורי המקור?

נכון לכתיבת שורות אלה לא הצצתי באיורי המקור. זה היה מאד קשה לא להתפתות ולחפש איך איירו סצנה כזו או אחרת, אבל רציתי להתייחס לטקסט כאל בד חלק ולבנות את העולם של שוקו בעצמי. חבר שלח לי את הטקסט במייל, ועם זה עבדתי.

מה הוביל אותך בתהליך היצירה?

אני חושב שמה שמניע אותי בתור סטודנט לאיור הוא הרצון לתת פרשנות אישית לטקסט הקיים או לחדד את מה שנאמר בו. אני מאמין שאת האיורים צריך “לקרוא” בדיוק כמו שקוראים מילים. כך לדוגמא, שוקו מעמיד פני מת ואומר להוריו בתיאטרליות: “אם אני לא מקבל ציפור, אני נופל ומת!”. בחרתי להקיף את הטקסט בוילון אדום, כיאה להצגת תיאטרון, בפסל של שייקספיר ורכבת צעצוע שדוהרת לכיוון ראשו של שוקו. גם נושא הצבע העסיק אותי; רציתי ליצור ספר עם פלטת צבעים עשירה, אבל הומוגנית.

מה הטכניקה בה נעשה הספר?

השתמשתי בגואש וצבעי עיפרון. הפורמט של הספר הוא כמעט A3, פורמט נוח לעבודה עם גואש. כל סצנה צוירה בעיפרון בקנה מידה של 1:1 (ולעיתים יותר גדול) ואז נצבעה. נהרות של גואש זרמו מאז, ומספר מכחולים קיפחו את חייהם – אבל היה מהנה.

“מה עושות האיילות” מאת: לאה גולדברג / איירה מחדש: מריאנה יארמולינסקי

מדוע בחרת בטקסט זה?

הבחירה בספר היתה לי קשה מאד בעיקר בגלל המגוון הרחב שניתן היה לבחור ממנו. הבחירה הכמעט סופית הייתה לקחת כארבעה סיפורים מספרה של לאה גולדברג “מה עושות האילות” ולאיירן כרצף, אך החלטתי להתמקד דווקא בשיר בודד, שהיה נראה מעניין בעיני, בעיקר בגלל התחושה שקריאתו הביאה. הרגשתי שיש בשיר הזה המון פוטנציאל לחלום ולדמיין, ושלא כמו סיפורי ילדים אחרים, לאייר בצורה חופשית ולא עקבית ע”פ הטקסט.

מה את חושבת על איורי המקור?

את האיורים לספרה של לאה גולדברג “מה עושות האילות” בספרה המקורי אייר אריה נבון. למרות רישומו המהיר והמרשים של נבון, ישנו רק איור אחד לשיר “מה עושות האילות”, יחסית כללי וללא התייחסות לשאר הטקסט. היה לי חשוב באיורים שלי כן להביא במה לשיר כשלעצמו ולאו דווקא כחלק ממכלול, להתייחס לפסקאות, לשורות, לכולן ביחד ולכולן לחוד וליצור תחושה כללית דרך רצף של איורים.

מה הוביל אותך בתהליך היצירה?

הדבר העיקרי שהוביל אותי בתהליך היצירה הוא ההתמסרות לחלום הזה, עליו הרגשתי שהשיר מדובר או יכול לדבר,תוך כדי בניה רצף של איורים שיכולים לפעול ביחד ולחוד ולספר סיפור שלם בעצמם, עם או בלי הטקסט.

באיזו טכניקה נעשה הספר?

הטכניקה שלי הייתה ציור בעפרונות וצביעה במחשב.