כשהמילים מתנגנות על הלשון (או: קלאסיקה בהתהוות) / טלי כוכבי
ביקורת על הספר "על הגשר הקט" מאת עילם בן-דרור
יולי 2, 2010
“על הגשר הקט” הוא ספר פעוטות טוב, שנע בחן בין נימה נוסטלגית לנימה עכשווית. אבל הקסם האמיתי, ומה שמעלה אותו, לטעמי, ישירות ל”ליגה של הגדולים” והקלאסיים, הוא השפה. רק מתי מעט כתובים בחריזה ומצלול מושלמים כמו ספר זה, מתנגנים על הלשון בקצב ומעוררים חשק עז לקריאה בקול, אפילו אם אין פעוטות בסביבה.
תודה רבה, הספר נשמע מקסים! לצערי, לא נראה לי שניתן יותר להפוך לקלאסיקה לילדים. המקום שמור אך ורק לספרים המאוד ותיקים, לא בגלל שלא יצאו ספרים נהדרים שראויים למקום של כבוד במדף הקלאסיקות, אלא בגלל מדיניות הוצאות וחנויות הספרים, שפשוט דואגים לתחלופה מתמדת ב”שולחנות” לא מתוך שיקולי איכות, אלא מתוך שיקולים כלכליים. ככה זה – שניים בשקל.
תודה על תגובתך, נופר, הספר אכן מקסים.
אני לא אוהבת את מדיניות השניים בשקל (למרות שכמי שצוקכת הרבה מאוד ספרים אני גם נהנית ממנה…) אבל חולקת על קביעתך הגורפת ש”לא ניתן יותר להפוך לקלאסיקה לילדים”.
אגב, כל ספרי הילדים הקלאסיים ממשיכים להימכר בהתמדה ועקביות כבר עשרות שנים, בלי קשר למצב המשתנה של שוק הספרים, גם זה כוחה של קלאסיקה. נכון שהיום יותר קשה לבלוט, אבל כשספר הוא טוב ואיכותי באמת, אני מאמינה שהוא ימצא את דרכו גם לממלכת הקלאסיקה. נחכה ונראה, זה ממילא תהליך שלוקח עשרות שנים…(-:
נכון נכון, זה בדיוק המקצב של ויהי ערב. ותבניות טובות, כמו משחקי ילדים קלסיים, אינן מתיישנות, בייחוד אם הסופר מוזג לתוכן תוכן חדש, או מרענן אותן בוריאציות משלו.
ואם כבר – יש ספר שאני לא מבינה איך לא הפך לקלסיקה: “גדי קטן רוצה חבר” עם השירים הפשוטים והמושלמים של חיה שנהב ועם האיורים הנפלאים של אורה איתן. הוא היה צריך להיות “בוא אלי פרפר נחמד” של תקופתו, ואני ממשיכה להזכיר את שמו בתקווה שהוא לא ייעלם לאן שנעלמים רוב הספרים.
מרית יקירתי- בדיוק! (-:
ובאמת שעליתי על זה במקרה רק אחרי שקראתי בקול…
“גדי קטן רוצה חבר” הוא מסוג הספרים שנמצאים לי ליד הרדאר אבל לא בדיוק בתוכו, אני יודעת שהוא קיים אבל לא באמת מכירה אותו, עכשיו, בזכותך, אמרקר ואזכור ואגיע אליו בטוח.
אל תתייאשי, לספרים טובים באמת יש עדנה, אני לפחות משתדלת להאמין….
כתבה יפה ומאלפת. גם אני נשביתי בקסם המילים של הספר והמוסיקה שלהן. עדיין לא קראתי לילדים בגיל המתאים, אך אעשה זאת בקרוב, ואני משוכנעת שהספר יהלך קסם גם עליהם.
גם לדעתי אי אפשר להגזים בתיאור חשיבותה של שפה עשירה בספרי ילדים. הילדים עצמם בכלל לא חוששים ממילים חדשות ויפות. להיפך. רק המבוגרים חוששים שהם לא יבינו…
אני אוהבת מאוד את איוריו של שחר קובר, שמדברים באותה רוח כמו המילים ויוצרים הרמוניה נפלאה עם הטקסט.
תודה רבה על המחמאות, דינה (-:
אני מסכימה מאוד לגבי השפה- גם חשיבותה וגם קלות ההבנה לילדים קטנים. בזמנו קראתי אלתרמן לקטנטנים שהבינו ואהבו מאוד. אכן, כל מה שהמבוגרים צריכים לעשות זה להפסיק לפחד…
“ויהי ערב” הוא אפילו לא קלאסיקה שלנו… ז”א, הוא כן – אבל כדאי לדעת שהוא תרגום מסיפור של אנדרסן, ושגם פניה החשיבה אותו כתרגום של אנדרסן. אפשר לקרוא על זה (ועל כל תלאות “ויהי ערב”) כאן:
http://tarbut-yeladim.blogspot.com/2010/04/blog-post_2029.html
וההמשכים (יש הרבה) כאן – זה קישור לתגית “ויהי ערב”:
http://tarbut-yeladim.blogspot.com/search/label/%D7%95%D7%99%D7%94%D7%99%20%D7%A2%D7%A8%D7%91
והחיפושים נמשכים…
[…] אחרת כבר הגדירה אותו “קלאסיקה בהתהוות“. “על הגשר הקט” מאת עילם בן-דרור (איורים: שחר […]
תרבותניקית – תודה מאוחרת על הקישורים המאלפים! ודאי ש”ויהי ערב” הוא תרגום של אנדרסן אבל הוא לגמרי הפך לקלאסיקה מקומית, בדיוק כמו ש”לימפופו” הוא למעשה תרגום של צ’וקובסקי שהוא לכשעצמו עיבוד לד”ר דוליטל ועדיין, אלתרמן הפך אותו לקלאסיקה ישראלית.
ותודה על הלינק, ענבל! 🙂
תודה רבה על הביקורת. כמי שכותבת בימים אלה עבודה על הספר (בקורס “המסע לחיפוש העצמי בספרות ילדים”) אכן זהו ספר משובח. ניתן לזהות בו מרכיבים של מסע אל עבר הספרציה ואינדיווידואציה כפי שמרגרט מאהלר תיארה אותו.
הדבר המעניין הנוסף הוא שבאיורים רבים אלעד ניצב ב”תנוחות של גשר” והוא עצמו מהווה גשר אל מציאת הוריו ודרכו.
[…] תורגמו במדינות וללשונות רבות. בין הספרים שאייר: "על הגשר הקט" מאת עילם בן דרור (מטר), "בערוגת הגינה" מאת חיים […]
[…] הביכורים של עילם בן-דרור, "על הגשר הקט", שראה אור לפני מספר שנים תחת ידיו של אותו צוות מנצח […]