למן הרגע הראשון מראה לנו מרי נורטון את צד התפר של הסיפור, אבל לא באופן מפכח המפוגג את הקסם, להפך: מתוך הזמנה לעולם של יצירה, של משחק, מלא משמעות ואפשרויות.
איזו פתיחה נפלאה! וכמוה גם שאלת המקוריות של החלקים שמהם אנחנו עשויים. אילו רק היה אפשר להתחקות אחר מקורם כמו ג’ים כפתורי שהתחקה אחר סוד מוצאו, היינו בודאי מגיעים למחוזות מופלאים… תודה!
יופי של ביקורת לי. כמו ינשופופר, גם אני התפעלתי מדברי הפתיחה שלך. אזכיר כי לראשונה הגיעו לעברית *הדיירים מאחורי השעון* בתרגומו של אביב מלצר (1957, עם עובד) – הספר הראשון בלבד. את המושג “לקחנים” טבעה יוכבד פרימן, שתירגמה את כל חמשת ספרי הסדרה, ההולכת ומשתבחת, לדעתי (2000-1983, מרגנית). הספרים מיועדים לאוהבי קריאה שאינם נחפזים, וטוב שהספר נפל בידייך.
תודה רבה, יחיעם! חברתי חמוטל גרייף-ירון ציינה בפייסבוק שהיה גם תרגום שבו הלקחנים נקראו “סגלנים”, האם זהו “הדיירים מאחורי השעון”? והולכת ומשתבחת, באמת? אולי אפצח בקריאה שנייה של כולה 🙂
בהוצאה הראשונה שבה נקרא הספר “דיירים מאחורי השעון” ותודה שהזכרת לי יחיעם, אכן נקראו הלקחנים בשם “סגלנים”. בחיפוש מהיר בויקיפדיה נמצא הפרט הלא זוטר הזה.https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9D אני מחבבת את האוירה שמשרות המילים הישנות בדימויים בספרי ילדותי ועד היום חולמת על קרני האור המשתברות במנסרה בביתה של הדודה פולי בתרגום מימי ילדותי.
אולי שווה לאגד ברשימה כמה מהמילים והביטויים רבי הקסם מהתרגומים משנות השישים של ספרים שממשיכים לענג עד היום בזכות תכנם גם אם הוא בשפה עכשווית.
כן, *הלקחנים* כולל פרקים מייגעים (לדעתי ולדעת כמה סרבני קריאה), וגם *בשדות* – שבו מופיע ספילר – ו*על המים* אינם לגנרי קולחים. *באוויר* מתחיל בתחרות מסקרנת בין שניים הבונים כפר מיניאטורי וממשיך בחטיפה, ואילו *ניצחון הלקחנים*, שנכתב שנים לא מעטות אחרי הרביעייה, הוא יצירה ספרותית נהדרת בעיני. סגלנים? מוזר ומיושן… אולי *הסחבנים*, לו אבני היה רוצה בשם משלו שיש בו חצי הסתר פנים.
קרני האור במנסרה של הדודה פולי! גם עליי הן הילכו קסם. כמו טעמה של הזבדה בספריה של הרוזנת דה סגיר. העובדה שלא הבנתי הכל, בתור ילד, רק העצימה את המסתורין ואת הקסם. בדיוק כמו כשמזמזמים איזשהו שיר שלא כל מילותיו מובנות ומשלימים – השלמה פרטית – מילה או משפט, ההמצאה נוטה לעלות על המקור… 🙂
איזו פתיחה נפלאה! וכמוה גם שאלת המקוריות של החלקים שמהם אנחנו עשויים. אילו רק היה אפשר להתחקות אחר מקורם כמו ג’ים כפתורי שהתחקה אחר סוד מוצאו, היינו בודאי מגיעים למחוזות מופלאים… תודה!
ינשופופר, כפתור ופרח! ותודה על תגובתך, שגרמה לי אושר… 🙂
יופי של ביקורת לי. כמו ינשופופר, גם אני התפעלתי מדברי הפתיחה שלך. אזכיר כי לראשונה הגיעו לעברית *הדיירים מאחורי השעון* בתרגומו של אביב מלצר (1957, עם עובד) – הספר הראשון בלבד. את המושג “לקחנים” טבעה יוכבד פרימן, שתירגמה את כל חמשת ספרי הסדרה, ההולכת ומשתבחת, לדעתי (2000-1983, מרגנית). הספרים מיועדים לאוהבי קריאה שאינם נחפזים, וטוב שהספר נפל בידייך.
תודה רבה, יחיעם! חברתי חמוטל גרייף-ירון ציינה בפייסבוק שהיה גם תרגום שבו הלקחנים נקראו “סגלנים”, האם זהו “הדיירים מאחורי השעון”? והולכת ומשתבחת, באמת? אולי אפצח בקריאה שנייה של כולה 🙂
בהוצאה הראשונה שבה נקרא הספר “דיירים מאחורי השעון” ותודה שהזכרת לי יחיעם, אכן נקראו הלקחנים בשם “סגלנים”. בחיפוש מהיר בויקיפדיה נמצא הפרט הלא זוטר הזה.https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9D אני מחבבת את האוירה שמשרות המילים הישנות בדימויים בספרי ילדותי ועד היום חולמת על קרני האור המשתברות במנסרה בביתה של הדודה פולי בתרגום מימי ילדותי.
אולי שווה לאגד ברשימה כמה מהמילים והביטויים רבי הקסם מהתרגומים משנות השישים של ספרים שממשיכים לענג עד היום בזכות תכנם גם אם הוא בשפה עכשווית.
כן, *הלקחנים* כולל פרקים מייגעים (לדעתי ולדעת כמה סרבני קריאה), וגם *בשדות* – שבו מופיע ספילר – ו*על המים* אינם לגנרי קולחים. *באוויר* מתחיל בתחרות מסקרנת בין שניים הבונים כפר מיניאטורי וממשיך בחטיפה, ואילו *ניצחון הלקחנים*, שנכתב שנים לא מעטות אחרי הרביעייה, הוא יצירה ספרותית נהדרת בעיני. סגלנים? מוזר ומיושן… אולי *הסחבנים*, לו אבני היה רוצה בשם משלו שיש בו חצי הסתר פנים.
קרני האור במנסרה של הדודה פולי! גם עליי הן הילכו קסם. כמו טעמה של הזבדה בספריה של הרוזנת דה סגיר. העובדה שלא הבנתי הכל, בתור ילד, רק העצימה את המסתורין ואת הקסם. בדיוק כמו כשמזמזמים איזשהו שיר שלא כל מילותיו מובנות ומשלימים – השלמה פרטית – מילה או משפט, ההמצאה נוטה לעלות על המקור… 🙂