פנטזיה ילדית במלואה / שלומי עוז
על ילדות ופנטזיה ב"הוגו", ועל היחסים בין ספרות וקולנוע
אפריל 11, 2012
ההיסטוריה של הקולנוע רוויה בסרטים שביקשו למצוא נקודות אחיזה בנפש הילד. מ”במבי” של פליקס זאלטן ובבימויו של דיוויד האנד ועד “המבוך של פאן” של גיירמו דל טורו, אין ספור סרטים מבהירים שהעיסוק בנפש של ילד אינו מוגבל ותחום לגילאי צופים צעירים בלבד. בנוסף לכך, סרטי ילדים רבים מציגים מסלולי התפתחות והתבגרות שלכאורה נראים ילדותיים, אך במבט בוחן יותר, לעתים נוכל למצוא בהם נקודות מבט והתייחסויות מורכבות בהרבה.
האם אתה באמת חושב שהויתור על פנטסיה היווה “התפכחות” (או התפקחות) או שמא זהו האסקפיזם דווקא של אירופה הפצועה. להבנתי את הסרט, הוויתור על הקסם אינו התבגרות אלא אובדן דרך.
שלום יוני,
שתי הסיבות שהזכרת אינן בהכרח נוגדות אחת את השנייה, אלא משלימות בעיני. יתכן ואבדן הדרך “כפה” את ההתפכחות, ודרש מהחברה הפצועה להתבגר (בכל הנוגע לתפיסות פנטסטיות/תמימות והשתקפותן בקולנוע).
הבעיה שלי עם דבריך היא גם אידאולוגית וגם “ניתוחית”. אידאולוגית: האם ראליזם שמבטל פנטזיה ומסתפק במשקי קלפים הוא התבגרות? מה עם תיעול של הפנטסיה? וה”ניתוחי” הוא שאני פשוט לא רואה את זה בסרט. גם אם ניתן לפרש אותו כך טכנית אני לא רואה שזהו ה”מסר” שלו. הרי הילד לא חי בפנטסיה. אמנם ישנה אוירה קסומה והכל אבל זהו ילד ראלי שנלחם כדי לשרוד גם אם הוא בינתיים מתקן בובה ישנה. יש דברים הרבה פחות ראליים מזה. כמו ללמוד אנימציה לדוגמא. 🙂
אנימציה זה מקצוע נהדר (קח את זה ממי שלומד קולנוע)
אני חושב שכל “תיעול” של אלמנטים פנטסטיים בילדים, מעיד על ההכרה בחוקים הריאליסטיים של המציאות הבוגרת. אחרת, למה לתעל?
אני מסכים שהוגו לא חי בפנטסיה, אפילו רחוק מזה, נדמה שהוא חי מציאות קרה וקשוחה, אך הדרך בה הוא מתמודד עם המציאות הקשה היא לפרקים פנטסטית (חקירה בלשית אחר רמזים קולנועיים). הבובה הישנה, האוטומטון, אינה מתפקדת במישור הריאלי – היא אוצרת מסר פנטסטי (מאביו המת), שאמור להסדיר את המציאות המעורערת של הוגו. ניתן ואפשרי לקרוא את הסרט כך שמלייס הוא כפילו של הוגו -ההקבלה בין אבדן אהבתו של מלייס עקב נסיבות טראגיות לאבדנו של הוגו, מקבילים. לא בכדי נוצר בינהם חיבור שחוצה גיל ותרבות. הקריאות שלנו לא כל כך שונות במהותן, אלא באופן הצגתן.
“מהפנטזיה והקסם הראשוני נשאר רק להטוט קלפים”. לפי מה שהבנתי אתה לא דיברת על תיעול אלא על סירוס. אבל אולי באמת לא הבנתי ומבחינתך בית ומשפחה הםתיעול של פנטסיה. כיוון מעניין גם אם אני לא מבין כיצד התבגרות שכזו היא תיעול של פנטסיה, כפי שתארת אותה.
[…] "התגלית של הוגו קברה" עשה היסטוריה עם זכייתו בפרס קלדקוט היוקרתי. הסיבה להיסטוריה: לא מדובר בפיקצ'רבוק לילדים קטנים, אלא בספר עב כרס, המיועד לקוראים בוגרים. בחירת הספר על ידי ועדת הפרס הרחיבה למעשה את המושג פיקצ'רבוק, ודומה כי אין ספר מתאים מזה להיות מחולל השינוי. […]