פרופיל אמנית – אורה איל
ראיון מילולי וויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, השפעותיה וטכניקות עבודתה
מרץ 30, 2011
כמה שבועות לפני שנפטרה המאיירת וסופרת הילדים אורה איל, פנינו אליה בבקשה לערוך עבורה פרופיל אמנית. אורה נענתה מיד בחיוב ועל אף עיסוקיה הרבים, החלה לעבוד הפרופיל.
וואו.
מצמרר ומרגש לקרוא ולראות את התיאור הזה, החי כל כך, כשזו שעומדת במרכזו ומדברת אותו בקולה כבר לא חיה.
כאילו החייתם אותה עוד קצת, זכות גדולה נפלה בחלקו של הפנקס ואני חושבת שאין מקום ראוי מזה בשביל התיאור המרתק, המלמד והנעים הזה של אורה איל.
וגם בלי קשר לסיטואציה העצובה, הרשימה מרתקת במיוחד וממש ממש אהבתי את ההתכתבויות שלה עם יצירות אחרות- לרובן לא הייתי מודעת בכלל וזה כל כך יפה ומעשיר.
זכינו כולנו בטקסט הזה, תודה!
התרגשתי מאוד לקרוא ולהתבונן בדוגמאות. תמיד האמנתי שאומנים לא מתים לגמרי אף פעם, ועכשיו זה הומחש לי בצורה חזקה מאוד.
כמו טלי, אני מנסה גם להתנתק מהחוויה הנוגעת ללב ולהתיחס לכתבה כפי שהיא. היא פשוט נפלאה! המקורות מהם שאבה השראה והיכולת שלה להיות מודעת להשפעות ולהעביר אותן אלינו- יש לנו כאן זכות נדירה לחוות זאת.
פרופיל מקסים ומעורר געגוע. תענוג גדול להציץ לתוך עולמה של אורה איל.
מרגש מאוד.
רק עכשיו, ובמקרה התוודעתי למותה של אמנית נהדרת ואהובה.
הדפים שהקדשתם לה, מרגשים. ומאוד מאוד יפים.
עצוב.
נפלה בחלקי זכות גדולה להכיר את אורה מקרוב, כשהייתה מבקרת בחנות הספרים הקטנה בתיאטרון ירושלים לפני שנים…
תמיד עם החיוך הנאיבי והשקט הנפלא שלה, לעיתים חולקת עמי כמה מלים על ספרי ילדים וציור. מתעניינת בספרים חדשים שהגיעו לחנות. אהבתי מאוד את אישיותה השקטה ואת סגנון הציור שלה. אני נזכרת בה בכל פעם שאני קוראת לילדתי הקטנה סיפור לפני השינה והדמויות שאורה ציירה ביד אמן מלוות את הסיפור.
אורה הייתה אמנית בנפשה, מיוחדת, פשוטה וכל כך אנושית.שהשאירה לילדים ולנו מתנות ציוריות קסומות.
[…] כתבה אורה איל בפרופיל האמנית שפורסם לאחר מותה: "המפלצות בספרו של מוריס סנדק, […]
[…] אוהב לחפש" שכתבה מרים רות ואייר נעם נדב (במקור אורה איל איירה נהדר את הספר). זהו סיפור אהוב מאוד בגני ילדים, […]
[…] פרא זוהי תמה די שכיחה בספרות הילדים, ובספרן של זרחי ואיל מתקיים ייצוג משכנע במיוחד שלה. הטקסט נצמד למציאות, […]
[…] אורה איל, באיוריה השובבים, מוסיפה פריטים לדמויות – לכלב נעליים אדומות, לחתולה צעיף על הצוואר, לדוב שורת ברווזונים על גלגלים… האיורים מביעים את מצבי השמחה והצער דרך עיצוב הרקע והבעות פנים וגוף. בסיום, מבליטה המאיירת את ההפתעה: בעמוד הימני מסופר שהמטיילים הגיעו הביתה, והעמוד השמאלי ממול מעוצב כדלת סגורה. הטקסט שואל: "ומי פוגש אותם בפתח?" העברת הדף היא פתיחת דלת שמאחוריה מתגלה הכדור. השובב האבוד מכריז כילד מנצח: "התגלגלתי מהר-מהר-מהר – והגעתי הביתה ראשון!" בזאת הסיפור נחתם, אבל המאיירת מוסיפה איור נוסף על פרישה של שני עמודים, בו דינה וחבריה חוגגים בשמחה וצהלה סביב הכדור האדום. […]
[…] קראו עוד כאן. […]