10 פרויקטים מיוחדים

70 שנים – 70 ספרי ילדים / עורכי "הפנקס"

ספרים מרכזיים בספרות הילדים העברית המאוירת

אפריל 16, 2018  

לכבוד 70 שנה למדינת ישראל, כולם מסכמים. אז חשבנו – למה שלא נסכם גם אנחנו? וכיוון שספרות הילדים המאוירת לגיל הרך כמעט ואינה מסוקרת ברשימות סיכום למיניהן, החלטנו להקדיש את סיכום שבעים השנים האחרונות לספרות העברית המאוירת המיועדת לפעוטות ולילדי הגן. על מנת שזו לא תהיה עוד רשימה עם עשרת החשודים המידיים ותו לא, ביקשנו לבחור ספר אחד לכל שנה – ספר שנעשתה בו עבודה מצוינת מהבחינה הטקסטואלית והוויזואלית, אך לא די בכך. על הספר להיות משמעותי בהקשר של התפתחות ספרות הילדים העברית המאוירת; ספר שהשאיר חותם, שהצעיד אותנו צעד קדימה, שהיה חדשני או מקורי לזמנו; שהציג לראשונה יוצרים חשובים או היווה את גולת הכותרת של אותו יוצר. ספר שהינו תמצית סגנונו האהוב של יוצר מוכר, או שניכר בו משהו יוצא דופן בנוף ספרות הילדים המקומית.

מטבע הדברים נכללים ברשימה ספרים קלאסיים, אך לצדם ביקשנו להציע גם ספרים פחות מוכרים (או נשכחים במידת מה) שלטעמנו הם לא רק איכותיים אלא עונים על הקריטריונים לספר שמהווה אבן דרך בספרות הילדים העברית, גם בשנים המאוחרות יותר. כיוון שספרים רבים רואים אור מדי שנה, היה קשה מאוד להכריע על ספר אחד ונאלצנו לוותר על המון ספרים מוצלחים; אולם במקרים מסוימים היה הכרחי לדעתנו לציין שני ספרים. כמו כן, ישנם יוצרים שפרסמו ספרים משמעותיים רבים, ועל כן נאלצנו לוותר לעתים על יצירות חשובות ומשפיעות לטובת אחרות.

“הפנקס” נוצר לשם דיון ושיח על ספרות ותרבות לילדים, ולפיכך רשימה זו אינה בגדר סגור וחתום. נשמח לקרוא את דעתכן ותגובותיכם, לגלות אלו ספרים אתם חושבים שהיו חייבים להיכנס או שפספסנו, ויחד נוכל להרכיב רשימה מעניינת ומגוונת. וכמובן, יותר משמעניין מה נכנס, מעניין גם מה לא נכנס – אלו קולות חסרים לנו? אלו סיפורים נדחקים לשוליים? מה הותיר את חותמו על ספרות הילדים העברית ומה נעלם ממנה ומדוע? מחכים לקרוא אתכן.

1948 – “גן גני” / ערוך ומלוקט על ידי ימימה אבידר טשרנוביץ ולוין קיפניס, איירה: איזה. הוצאה: טברסקי

הקמת מדינה דורשת מאמץ ניכר בליכוד אוכלוסיות שונות סביב מכנה משותף, וספרות הילדים מהווה גורם מכריע במאמץ זה. לכן לא מפתיע ש”גן גני”, שהוגדר כ”ספר לאם ולילד”, הוא הספר שפותח את הרשימה. מטרת הקטעים הסיפוריים והשירים שלוקטו לספר זה, שאף מלוות אותו הפעלות חינניות,היא להנחיל לילדים ולילדות הישראליים החדשים את חגי ישראל ואת מנהגי התרבות היהודית והישראלית המתהווה. המגוון הרב של טקסטים, שחלקם הפכו לקאנונים; האיורים של איזה, מהמאיירות הבולטות של אותה תקופה, והנימה החינוכית אך המחויכת הפכו את הספר ל”ספר חובה” במשך שנים רבות.

גן גני, 1948

1949 – “ויהי ערב” / כתבה: פניה ברגשטיין, אייר: חיים האוזמן, הוצאה: הקיבוץ המאוחד

“ויהי ערב” הצליח לעשות מה שמעט מאוד ספרי ילדים עבריים הצליחו – להפוך לסמל של תרבות הילדים המקומית. מקורו באגדה שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן, אותה עיבדה פניה ברגשטיין בכישרון אדיר. הספר הקלאסי השאיר חותם כה גדול, שאפילו בימינו עדיין דנים בו, בעיקר סביב הסצנה שבה האב מטיף לבתו “ילדה לא טובה”. גם ב”הפנקס” התייחסנו ל”ויהי ערב” בתערוכת איורים שמציגה פרשנויות חדשות לסצנת הלול המסעירה. על אף הביקורת שהסיפור מעורר מבחינה חינוכית, אין עוררין על המורכבות והאלגנטיות של הטקסט והיחסים המעניינים בינו לבין האיורים של חיים האוזמן, שאף זכו להדהודים בספרים מאוחרים יותר (ע”ע “לילה בלי ירח”).

1949, ויהי ערב

1950 – “עליקמא הקטן” / כתב: יהודה גבאי, איירה: מרים ברטוב. הוצאה: סיני

ואם בביקורת עסקינן, דומה שאין ספר שעורר פולמוס נרחב כמו “עליקמא הקטן” – סיפור בחרוזים לגיל הרך שיזמה מרים ברטוב, בפנייתה אל שחקן תיאטרון “האוהל”, יהודה גבאי. הסערה שהספר מעורר בתקופתנו – במיוחד לאחר שמוזיאון ישראל הוציא לאור מחדש את הספר, שלא ניתן היה להשיגו – הוא סביב השימוש במילה כושי לתאר את הגיבור ואת עלילותיו, שיש הטוענים שמציגים תפיסה סטראוטיפית או גזענית. דיון סביב הספר והייצוגים המופיעים בו עשוי להעלות סוגיות מרתקות בכל הנוגע לשינוי תפיסות חברתיות או האופן שבו שפה מנכיחה תקופה היסטורית. עבודתה של ברטוב, שאיירה את הספר בסגנונה הייחודי – מגזרות נייר באדום, לבן ושחור, נחשבת עד היום למעולה מבחינה אמנותית.

עליקמא הקטן, 1950

1951 – “פרחי בר” / כתב: אהרן זאב, איירה: תרצה תנאי. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

אהרן זאב, שחתם על יצירותיו בשם זאב, זכה לכבוד האדיר כאשר הוחלט להעניק פרס לספרות ילדים על שמו, שבמשך שנים רבות היה הפרס החשוב ביותר בתחום. זאב, אשר שימש כקצין החינוך הראשי של צה”ל, היה גם עורך “דבר לילדים”, משורר וסופר, והתחיל לכתוב עבור תלמידיו משום שסבר שחסרה להם ספרות ילדים עברית עכשווית. “פרחי בר”, קובץ שיריו המפורסם ביותר, שאף ראה אור באיורים חדשים בשנת 1999, השפיע על שירת הילדים העברית בגישה הסיפורית, ובנימת הקרבה בה נקט, ונחשב עד היום לאחד מקבצי השירה היפים ביותר שנכתבו לילדים בעברית.

1951, פרחי בר

1952 – “ניסע אל השדה” / כתבה: פניה ברגשטיין, איירה: מיכל אפרת. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

על פניה ברגשטיין כתב אריאל הירשפלד ב”הארץ” כי “היא מן הדמויות המרגשות ביותר בתולדות שירת העמק […] מעטים הדברים שנכתבו לגיל כה רך והתגלו כאמינים ונכונים בדיבורם במידה כזאת.” ואכן, “ניסע אל השדה”, שראה אור במהדורות רבות, היה אבן פינה משמעותית בשירת הילדים העברית של קום המדינה. מעטים הצליחו לבטא כמו ברגשטיין את חיי הקהילה המשותפת, העבודה, מרחבי הטבע והכפר בכזו רגישות, חדווה והנאה. “ניסע אל השדה” הוא מופת של ייצוג חוויה ילדית קרובה, מנחמת ומענגת.

ניסע אל השדה, 1952

1953 – “בארץ לובנגולו מלך זולו” (מהדורה ראשונה אחרי קום המדינה) / כתב ואייר: נחום גוטמן. הוצאה: מסדה

ספרו הקלאסי של אחד האמנים החשובים ביותר בתרבות העברית, ראה אור לראשונה בשנת 1940, וכבר בשנת 1953 פורסמה מהדורה שלישית שלו. יצירה זו מבטאת בצורה המוצלחת ביותר את סוד קסמו של גוטמן, בטקסט ובאיור. הספר, שמבוסס על מסע לדרום אפריקה שערך גוטמן בשנת 1935. לבקשת עורך “דבר לילדים”, יצחק יציב, שיגר גוטמן דיווחים מאוירים מאותו מסע, שפורסמו בהמשכים, ולבסוף נערכו לספר. חדוות המסע,המפגשים המפתיעים, ההרפתקאות מסמרות השיער, ההגזמות והדרמה – כל אלו שבו את לבם של הקוראים הצעירים, וסגנון הציורים הייחודי של גוטמן, הוסיף להם נדבך חשוב מאוד (כך למשל, הטיפוגרפיה של הספר מהדהדת את התנועה של הסיפור עצמו). גם ביקורת הופנתה כלפי הספר בהקשר של גישתו הקולוניאליסטית של גוטמן, אך גם המבקרים מעידים על כך שהוא מציג עין רגישה לפרטים ולאהבת בעלי החיים והטבע.

 

1954 – “אלה קרי הילדה מלפלנד” / כתבה: אלי ינס, צילמה: חנה ריבקין-בריק, עיבדה: לאה גולדברג. הוצאה: ספרית פועלים

הספר החריג ברשימה זו אינו ספר ילדים עברי, אבל הקשרים שלו לתרבות הישראלית כה עבותים, שהוא נחשב בעיני רבים כיצירה ישראלית. יחד עם נוריקו סאן, אלה קארי, היא הדמות המוכרת ביותר מסדרת “ילדי העולם”, שנכתבה ברובה על ידי אסטריד לינדגרן, צולמה על ידי הצלמת היהודייה חנה ריבקין-בריק, ותורגמה ועובדה על ידי לאה גולדברג, אשר הפכה למזוהה מאוד עמה. על אף שברבות השנים ראו אור ספרי ילדים מצולמים (ולא מאוירים), סדרת “ילדי העולם” נחקקה כמודל של אמנות זו. “אלה קרי הילדה מלפלנד” מפגיש אותנו עם ילדה שחיה במציאות רחוקה מאוד מזו של ילדי ישראל, ובכל זאת היא קרובה אליהם מתוקף היותה ילדה, שכן אם יש משהו שסדרת הספרים הזו הצליחה לעשות היטב, ועל כן זכתה להצלחה כה רבה, זה לגרום לילדים ולילדות להרגיש שהלא מוכר אינו בהכרח זר, ושעל אף שאורחות חיים ומנהגים יכולים להשתנות מתרבות לתרבות, בסופו של דבר – ילדים תמיד נשארים ילדים.

 

1954, אלה קרי

1955 – “שמוליקיפוד” / כתב ואייר: כוש (ט. כרמי ושושנה הימן). הוצאה: ספרית פועלים.

אחד הספרים החזקים ביותר בקאנון ספרות הילדים העברית הוא סיפור נוגע ללב על חברות ועל בדידות, שגיבורו הוא קיפוד. ט. כרמי ושושנה הימן יצרו דרמה פיוטית שהצליחה לחדור עמוק ללבם של ילדים ומבוגרים כאחד, בעוד הפן הוויזואלי (האיורים ועיצובם בספר) מתוחכם ואינטליגנטי, במיוחד לתקופה בה ראה אור הספר לראשונה. שני הגיבורים הבלתי נשכחים של “שמוליקיפוד” מהדהדים עד היום בזכות הטקסט המצוין, שלא חשש לגעת בנימים הדקים של העצב.

1955, שמוליקיפוד

1956 – חרוזים אדומים / כתבה: פניה ברגשטיין, איירה: צילה בינדר. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

נוכחות שלישית לפניה ברגשטיין ברשימה זו מאששת את תרומתה האדירה לספרות הילדים העברית, על אף ששמה אינו נאמר באותה נשימה עם סופרים ומשוררים ענקיים אחרים כלאה גולדברג, ביאליק, מרים ילן שטקליס או ע. הלל. “חרוזים אדומים”, קובץ סיפורים בפרוזה, אינו דומה ל”ניסע אל השדה”, אך כן ניכרת גם בו יכולתה הכבירה של ברגשטיין לטוות סיפור כתוב היטב, ולשלב בו סמלים, דימויים ואלוזיות נהדרים, המעניקים כוח אמנותי אדיר ליצירה. בשנת 2015 ראה אור הסיפור “חרוזים אדומים” כספר עצמאי עם איורים של ולי מינצי – מההוצאות המחודשות המוצדקות ביותר של העשור האחרון.

1956, חרוזים אדומים

1957 – “שמלת השבת של חנה’לה” / כתב: יצחק דמיאל, איירה: אווה איזקוביץ. הוצאה: עופר

ראשיתו של הסיפור בשנת 1937, כאשר פורסם ב”דבר לילדים”, ומאז ראה אור במהדורות רבות; המוכרת ביותר היא זו של הוצאת “עופר”, וכריכת הספר הפכה לדימוי איקוני בתרבות הילדים שאחרי קום המדינה. הסיפור גם הומחז לתאטרון, ונחשב לאחד מספרי הילדים המכוננים. סיפורה של חנה’לה, הנזהרת לא ללכלך את שמלתה הלבנה, אך עזרה לקשיש הנושא שק מובילה לתפנית בעלילה, זכה לפרשנויות רבות, מהן דרמטיות במיוחד. עוד אלמנט מעניין בסיפור הוא הייצוג של הירח, שבדומה ל”ויהי ערב” וספרים נוספים, הוא בעל תפקיד משמעותי מאוד.

1958 – “ספר התיבה המזמרת” / כתב: נתן אלתרמן, איירה: צילה בינדר. הוצאה: מחברות לספרות

נתן אלתרמן ידוע כמי שכאשר פנה לכתוב לילדים לא “הנמיך קומתו”, וכתב להם כפי שכתב למבוגרים – באותו עושר לשוני, אלוזיות מקראיות, ושימוש במוטיבים וסמלים, שייתכן ולא היו נהירים לקוראים הצעירים, אך בכל זאת הצליחו להלך עליהם קסם. “ספר התיבה המזמרת”, קובץ שירים שקשה להאמין שיש מי שמקריא אותו לילדיו כיום, כולל שירים מורכבים מאוד, ומציג מגוון רחב של עלילות דרמטיות שחלקן הגדול מבטא מסרים ציוניים, הקשרים לסיפורים תנ”כיים ודמויות של המשורר ואיש הרוח הנודד (כך על פי זיוה שמיר, בספרה “תיבת הזמרה חוזרת”).

1958, ספר התיבה המזמרת

1959 – “דירה להשכיר” / כתבה: לאה גולדברג, איירה: שושנה היימן. הוצאה: ספרית פועלים

לא רבים יודעים אבל “דירה להשכיר” שכולנו מכירים ראה אור למעשה רק בשנת 1970. במקור פורסם הסיפור בשנת 1948 ב”משמר לילדים”, ובשנת 1959 ראה אור עם איורים של שושנה היימן במסגרת סדרת “ספריית חלון”. המהדורה שנמכרת עד היום היא זו שאייר שמואל כץ, והיא כוללת שני סיפורים נוספים. דומה כי אם ייערך סקר ובו יבקשו למנות ספר ילדים ישראלי אחד, “דירה להשכיר” יהיה הספר שיוזכר הכי הרבה פעמים. כל כך הרבה תגובות ופרשנויות נכתבו על יצירה זו – מהמגדל שבכריכת הספר שאייר כץ ועד המשמעויות הפוליטיות של הסיפור (חלקן אוהדות וחלקן ביקורתיות). מה שבטוח הוא שבספר זה ביקשה גולדברג לבטא את גישתה ההומניסטית, ולהציג עוולה בצורה מעוררת מחשבה מצד אחד ומהנה מצד שני.

1959, דירה להשכיר

1960 – “תפו ופוזה” / כתב: ס. יזהר, איירה: נעמי סמילנסקי. הוצאה: ספרית פועלים

הספר השמיני בסדרת “ספריית חלון” היה “תפו ופוזה”, שכתב אחד מבכירי הסופרים בעברית, ס. יזהר, ואיירה רעייתו, הציירת נעמי סמילנסקי. חינו של הספר לא פג גם שנים רבות לאחר שפורסם, אך מה שהופך אותו לראוי להיכלל ברשימה זו הוא ייחודו בכך שהוא מציב כגיבורי הסיפור שני תפוזים. לא ילדים מתרוצצים בקיבוץ, לא חיות מואנשות, אלא סיפור אהבה דרמטי, מסעיר ומותח בין תפוז ותפוזה, שאינם יודעים מה יעלה בגורלם. סיפור זה היה במשך שנים רבות “ספר חובה” בגנים בכל רחבי הארץ, אך כיום הוא בעיקר פריט נוסטלגי.

1961 – “בוקר טוב” / כתב: ע. הלל, איירה: מיכל אפרת. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

“בוקר טוב” כולל כמה משיריו המוכרים ביותר של ע. הלל לילדים, והוא ספר השירים הראשון לילדים שפרסם הלל, וחלק חשוב מיצירתו הענפה בשירה ובפרוזה לילדים. כמו במרבית שיריו, גם כאן מושם דגש על יופיים של הטבע ושל החיות, והמפגש המרגש והמלהיב של הילדים עם כל מה שהטבע טומן בחובו. מיכל אפרת, שעיצבה באותה תקופה את דמות הילד הצבר בספרים רבים, הפגינה גם בספר זה את כישרונה ביצירת סצנות משעשעות ומדויקות.

1961, בוקר טוב

1962 – “סיפורים לניבי” / כתבה: ימימה אבידר-טשרנוביץ’, צילמה: ריקרדה שוורין. הוצאה: מסדה

על אף שזכתה בפרס ישראל ובפרס זאב למפעל חיים, ופרסמה גם סיפורים לילדים קטנים, ימימה אבידר-טשרנוביץ’ זכורה כמעט באופן בלעדי כמחברת “שמונה בעקבות אחד”. ספרה הראשון ראה אור בשנת 1936 עם ציורים של נחום גוטמן, שאייר רבים מספריה. “סיפורים לניבי”, יצירה נשכחת של אבידר-טשרנוביץ’, הוא מז’אנר ספרי הילדים המצולמים, ומתאר מפגש בין דובי לכלבה ניבי. מעשייה עדינה ומהנה, השונה מספריה הדרמטיים והמותחים לבני הנעורים, שעשויה להיתפס היום כמיושנת, אך לתקופתה היתה מרשימה למדי.

1962, סיפורים לניבי

1963 – “מה קרה לבובה של רותי?” / כתבה והכינה בובות: דינה דז’טלובסקי. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

“מה קרה לבובה של רותי?” הוא ספר הביכורים של דינה דז’טלובסקי, סופרת ומפעילת תאטרון בובות, וככל הנראה היוצרת המזוהה ביותר בז’אנר ספרי הילדים המצולמים, בזכות העיצוב המעולה של הבובות שיצרה, והסיפורים שמצליחים ללכוד עלילה בעלת נפח בפשטות ובדיוק, על אף מידה מסוימת של דידקטיות. “המטריה של רותי” הוא אמנם ספרה המוכר ביותר עד היום, אך כבר ביצירה הראשונה שפרסמה ניכרים כל אותם מאפיינים שהפכו את עבודתה למשפיעה כל כך.

1963, מה קרה לבובה של רותי?

1964 – “דודי שמחה” / כתב: ע. הלל, איירה: רות צרפתי. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

אחת הדמויות המזוהות ביותר עם ספרות הילדים העברית מופיעה במספר ספרים שכתב ע. הלל, וספר זה, שראה אור בשנת 1964, הוא המוכר ביותר. הלל תיאר את דודי שמחה כ”מין דוד שמח שאינו משתבץ בחיים הרגילים, אבל הוא שנותן להם טעם”, ודומה כי לא ניתן היה לתאר זאת טוב יותר. הדוד המפוזר, המצחיק והנוגע ללב, השאיר חותם של ממש על ספרות הילדים ועל דורות של קוראים צעירים, זכה לעיבודים לתאטרון ולגרסאות מוזיקליות, ונחשב לאבטיפוס של הדוד הפרוע של ספרות הילדים העברית.

1964, דודי שמחה

1965 – “גברת אחת מרחוב בצלאל”, כתב: יורם טהרלב, אייר: דני קרמן. הוצאה: א. לוין אפשטיין מודן

כמה מכם זוכרים שהגברת המפורסמת שיצר יורם טהרלב הצטופפה בספר אחד יחד עם שירים שכתב אחד הפזמונאים החשובים ביותר בזמר העברי? בספר זה מציג טהרלב את סגנונו המוכר – טקסטים קלילים, בשפה פשוטה ומוזיקליות כובשת. אולם על אף חינם של הטקסטים, ובמיוחד הסיפור האהוב על הגברת מרחוב בצלאל, הסיבה העיקרית לבחירת הספר ברשימה זו היא שמדובר ביצירת הביכורים של דני קרמן, מהמאיירים החשובים והפוריים ביותר שפעלו ופועלים בישראל.

1965, גברת אחת מרחוב בצלאל

1966 – “זרעים של מסטיק” / כתבה: לאה נאור, אייר: יורם קליינר. הוצאה: ספרית פועלים

ראשיתה של אסופת השירים הקלאסית הזו כמחזמר שהועלה בקיבוץ בית אלפא. את המחזה והשירים כתבה לאה נאור והלחנים חוברו על-ידי נחום היימן. המחזמר הפך לספר, ומאז ראה אור בשלוש מהדורות מאוירות של מאיירים שונים, האחרונה פורסמה בשנת 2013. זוהי גם יצירתה הראשונה של לאה נאור, מבכירות הכותבות לילדים בעברית, שחתומה גם על “מקהלה עליזה” (1980). שירי “זרעים של מסטיק” ליוו דורות של ילדים וילדות, הן כספר הן כאלבום מוזיקלי בביצועים של דליה פרידלנד. ההומור העדין, המקצב המצוין, ההתבוננות הילדית המתפעמת – כל אלו נכתבו ביד אמן על ידי נאור כבר ביצירת הביכורים שלה.

1966, זרעים של מסטיק

1967 – “טוסברהינדי הגיבור” / כתב ואייר: שמעון צבר. הוצאה: עם עובד

“טוסברהינדי הגיבור” הוא מין סוד גלוי של ספרות הילדים העברית. נחשב עד היום לספר אהוב ומוערך מאוד, אך בכל זאת, הוא אינו מוכר דיו, ולא נישא על כנפיי הנוסטלגיה כמו ספרים אחרים שראו אור בתקופתו. צבר, דמות ססגונית ומורכבת בתרבות הישראלית, היה בין השאר סופר וצייר (אייר את “לימפופו” מאת קורניי צ’וקובסקי בתרגום עברי של נתן אלתרמן), ובספר זה – אותו כתב ואייר, הוא מגיש הרפתקה מרתקת וחריגה בנוף הספרות העברית; מעין מיתוס מלא אקשן ועלילה סוחפת, שוודאי תקסום גם לדור הילדים הנוכחי.

1967, טוסברהינדי הגיבור

1968 – “המפוזר מכפר אז”ר” / כתבה ואיירה: לאה גולדברג. הוצאה: עם עובד

סיפורו המשעשע ומכמיר הלב של המפוזר מכפר אז”ר עבר כמה גלגולים, ומהדורתו המוכרת ביותר היא זו שהודפסה בשנת 1968 עם איורים של גולדברג עצמה. הסיפור הוא עיבוד של “המפוזר מרחוב הברֵכה” מאת סמויל מרשק (עיבודים ליצירות רוסיות היוו נתח משמעותי בספרות העברית לילדים בשנותיה הראשונות של המדינה). דומה כי גולדברג הצליחה לאפיין טוב כל כך את דמותו של המפוזר בטקסט ולגרום לה להפוך לאלמותית ממש, זאת על אף שאיוריה אינם תקשורתיים כל כך. עד מהרה הפך “המפוזר מכפר אז”ר” לאחד מספרי הילדים העבריים האהובים ביותר, בזכות אותה הרפתקה מופלאה שחווה המפוזר המבוססת על פערי מידע של הדמות אל מול הנמענים הצעירים.

1968, המפוזר מכפר אז”ר

1969 – “שירים שענת אוהבת במיוחד” / כתב: יהונתן גפן, איירה: נורית גפן. הוצאה: דביר

כמו רבים מספריו של יהונתן גפן, מבכירי המשוררים לילדים בישראל, גם “שירים שענת אוהבת במיוחד” נכתב עבור בת משפחה – אחותו, ענת, וראשיתו של הספר (כמו גם של “סיפורים שענת אוהבת במיוחד”), במכתבים מחורזים ששלח גפן לאחותו בזמן שירותו הצבאי. עוד לפני “הכוכבים הם הילדים של הירח” ו”הכבש השישה עשר”, הפגין גפן הצעיר את כשרונו בכתיבת שירים אינטימיים, רגישים ומדויקים מאוד, שניכרת בהם הקרבה הגדולה לאחות הקטנה, דאגה ואכפתיות, אהבה וחמלה.

1969, שירים שענת אוהבת במיוחד

1970 – “מיץ פטל” / כתבה: חיה שנהב, איירה: תמרה ריקמן. הוצאה: עם עובד

יחד עם “דירה להשכיר”, סביר להניח ש”מיץ פטל” היה זוכה בתואר “ספר הילדים העברי האהוב ביותר”. דורות רבים גדלו על היצירה הזו, שגם שנים רבות לאחר פרסומה נקראת בהנאה רבה בכל בית שבו יש ילדים קטנים. תילי פרשנויות נכתבו על היצירה, כולל ביקורות פמיניסטיות וחברתיות. ספר הביכורים של שנהב, שכתבה עוד הרבה ספרים יפים לגיל הרך, מצליח להיות מותח ומסתורי, מפתיע ומלהיב, אנרגטי ועתיר ניואנסים, ולצד כל אלו פשוט להציג סיפור טוב. מתחת לעלילה המבדרת מסתתרים נושאים מרתקים של זהות, גילוי עצמי ויחסים בינאישיים, ובכך “מיץ פטל” הוא הוכחה למורכבות הגלומה בספרות הילדים.

1970, מיץ פטל

1971 – “יעל מטילת” / כתבה: תרצה אתר, איירה: צילה בינדר. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

כיום ניתן כבר לומר שהמשוררת תרצה אתר הצליחה לצאת מצלו של אביה ולבסס לעצמה מקום של כבוד בשירה העברית. אולם על אף שפרסמה קרוב לעשרה ספרי ילדים, היא אינה נחשבת לסופרת ילדים חשובה, ולולא ההצלחה שזכתה לה עם פרסום “האריה שאהב תות” עם איוריו של דני קרמן, בשנת 2003, שהפך למעין קלאסיקה מודרנית, סביר להניח ששמה לא היה מוזכר כסופרת לילדים. הטקסט על האריה מופיע בקובץ “יעל מטיילת”, שהוא ספרה היפה ביותר של אתר, אותו ייעדה לבתה. במאמר בעיתון “הארץ” ביקרה פרופסור יעל דר את המיתוג החדש של אתר כסופרת קלילה לילדים. עיון חטוף אפילו ב”יעל מטיילת” יגלה כי ההפך הוא הנכון: מדובר בטקסטים מורכבים מאוד, רגישים אך לא רגשניים, המציגים פואטיקה מתוחכמת ועיסוק בסוגיות נפשיות מרתקות, שאינן מציגות עולם ורוד ונטול פגע.

1970, יעל מטיילת

1972 – “רכבת החלומות” / כתב: עודד בורלא, איירה: מרים ברטוב. הוצאה: עם עובד

כריכת הספר היפה, מעשה ידיה של מרים ברטוב, הולמת מאוד את רוח הספר הנונסני והפנטסטי שכתב בורלא, אחד היוצרים המבריקים שכתבו בעברית, אשר הפליא בשירי אי-גיון (נונסנס), שירי טבע וחיות ומשחקי לשון. זהו מסע שירי בלתי נשכח, גדוש בחוויות ילדיות – אמתיות ובדיוניות, מתוך נקודת המבט השובבה והמהנה של הילדים. ספר שזועק לחידוש, כדי לזכות בעדנה המגיעה לו.

1972, רכבת החלומות

1973 – “הביצה שהתחפשה” / כתב ואייר: דן פגיס. הוצאה: עם עובד

בעוד משוררים עבריים רבים נרתמו לכתיבה לילדים עם ולאחר קום המדינה, דן פגיס נותר משורר למבוגרים בלבד. ובכל זאת, עד היום שמו שגור בכל בית בזכות הספר היחיד שכתב ואייר, “הביצה שהתחפשה”. בספר זה עוסק פגיס בנושאים שספרות הילדים המודרנית הרבתה לעסוק (ועדיין עוסקת, אם כי במידה רבה של שחזור ומחזור) – זהות עצמית, חילופים, התחפשות, קבלה והתפתחות. הסיפור הדרמטי שכתב פגיס זכה לפרשנויות פילוסופיות, אך סביר להניח שהותיר את חותמו בזכות איזון נכון בין מתח והרפתקה לתשומת לב ורגישות.

1973, הביצה שהתחפשה

1974 – “מעשה בחמישה בלונים” / כתבה: מרים רות, איירה: אורה איל. הוצאה: ספרית פועלים

בראיון שערכנו עם עורכת ספרי הילדים והסופרת, מירה מאיר, היא סיפרה על “מעשה בחמישה בלונים” כך: “היא [מרים רות] הביאה לי את הספר הראשון שלה, שאין בו לא ציונות, לא סוציאליזם, לא קיבוץ ולא שום דבר, אבל יש בו הרבה מאוד. אני מיד התלהבתי והוצאתי אותו לאור. באו החברים שלי לעבודה, כולם חכמי הדור, ואמרו: ‘את השתגעת! כל דבר שיביאו לך תפרסמי? אין פה שום דבר’. אז לא הקשבתי להם. הספר הזה יצא בשבעים מהדורות בערך, ועם הצלחה לא מתווכחים.” אכן, “מעשה בחמישה בלונים” הוא ספר איקוני, ואחד מספרי הילדים המצוטטים ביותר בישראל.

הפשטות והדיוק של רות, שהיתה גם תאורטיקנית של ספרות ילדים ואשת חינוך רבת הישגים, יצרו סיפור מצוין שקלע בדיוק ללבם של ילדים וילדות, וגם טומן בחובו משמעויות מורכבות רבות. אולם הוא הגיע למעמד איקוני לא רק בגלל הטקסט אלא לא פחות מכך בשל עבודת האיור המעולה של אורה איל. מפתיע לגלות שזוהי יצירת הביכורים של רות ושל איל (שחברו יחד לספרים נוספים) – כך ש”מעשה בחמישה בלונים” הביא לנו לא רק קלאסיקה, אלא גם שתיים מהיוצרות החשובות ביותר שפעלו כאן.

1974, מעשה בחמישה בלונים

1975 – “סיר הסירים” / כתבה ואיירה: אלונה פרנקל. הוצאה: מסדה

שנות השבעים הביאו כמה מהספרים החשובים ביותר של ספרות הילדים העברית, ובשנת 1975 הגיע ספר הילדים הישראלי המצליח ביותר בעולם. אלונה פרנקל, מאיירת רבת הישגים, שזכתה בפרסים (בהם עיטור “הפנקס” לתרומה משמעותית לתרבות הילדים), היא הסופרת-מאיירת הראשונה של ספרות הילדים העברית המודרנית. דומה שלא משנה עד כמה מורכבים ומרתקים ספריה האחרים, היא לעד תיזכר כאמא של נפתלי, שהופיע לראשונה ב”סיר הסירים”, והפך לאחת הדמויות המוכרות ביותר בספרות הילדים העברית, עם למעלה מעשרים ספרים המציגים את דמותו. “סיר הסירים” מצליח להתעלות על הז’אנר של “ספרי בעיה” והוא אינו עוד ספר על גמילה מחיתולים, אלא ספר אינטליגנטי, מצחיק ומהנה מאוד על האופן שבו ילד חווה את העולם ועל מערכת היחסים שלו עם אמו. יצירת הביכורים של פרנקל משמעותית גם משום שהיא הפגישה אותנו לראשונה עם סגנונה הייחודי של פרנקל כמאיירת; סגנונה הרטורי המאופיין בישירות נטולת פשרות, והעיצוב הדומיננטי של רבים מספריה, הכולל פורמט ריבועי ומוטו בפתיחת כל ספר.

1975, סיר הסירים

 

1976 – “עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור” / כתב: אפרים סידון, אייר: יוסי אבולעפיה. הוצאה: כתר

בדומה ל”מעשה בחמישה בלונים”, גם ספר זה הוא יצירת הביכורים של הסופר והמאייר, ויריית פתיחה לקריירה עשירה ומצליחה, הכוללת עשרות רבות של ספרים. הספר מלמד על מגבלות הכוח של השלטון – לא נושא שכיח בספרות הילדים העברית, גם בימינו. לא מפתיע אם כן שסידון עדיין נחשב ליוצא דופן ככותב לילדים, על אף שספריו האחרונים אינם (או אינם בהכרח) סאטיריים או פוליטיים. כאמור, “עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור” הוא משל סאטירי הכתוב במקצב מרשים ונע בין הומור מושחז לגרוטסקה. איוריו של סידון משלימים את הטקסט בכך שלצד תיאור הסביבה וההתרחשות הסיפורית, שתולים בין הסצנות דימויים ומצבים מטרידים או משעשעים – מה שהפך לסימן ההיכר של אבולעפיה כמאייר.

1976, עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור

1977 – “והילד הזה הוא אני” / כתב: יהודה אטלס, אייר: דני קרמן. הוצאה: כתר

אחד מספרי הילדים המוכרים והנמכרים ביותר שראו אור בעברית. ספר הילדים הראשון של אטלס והחשוב ביותר שכתב, שלו שני המשכים. נחשב כמי שיצר מפנה משמעותי בשירה העברית לילדים, ונתן ביטוי ראשון ובעל תוקף ל”שירת האני”, המציגה ילד דובר המתאר בישירות, בכנות ובפתיחות את רגשותיו ומחשבותיו הכמוסים ביותר, מתוך היצמדות מוחלטת לתודעתו. איוריו של דני קרמן המבוססים על חלונות שדרכם אנו מציצים על התרחשויות שונות, הלמו היטב את הטקסטים של אטלס, ונחשבים עד היום לעבודתו המוצלחת ביותר של המאייר, ולייחודית באיור הישראלי. הספר זכה בפרס “זאב”, הומחז, הושר, והשפעתו ניכרת על שירת הילדים עד ימינו.

1977, והילד הזה הוא אני

“אוגבו” / כתבה ואיירה: אורה איל. הוצאה: ספרית פועלים

הפעם לא יכולנו להתאפק, ועל אף ש”והילד הזה הוא אני” מנצח בחשיבותו כל ספר שראה אור באותה שנה, אי אפשר להתעלם מספרה של אורה איל, “אוגבו”. שבעה ספרים כתבה ואיירה איל, וכולם מצוינים, אולם “אוגבו” הוא ספר יחיד במינו, לא רק במכלול יצירתה של איל, אלא בספרות הילדים העברית בכלל: פיקצ’רבוק במלוא מובן המילה, מרהיב בצמצום הוויזואלי שלו ובעושר שהוא טומן בחובו. זהו מעין משחק דמיון יפהפה ונוגע ללב; סיפור על בדידות, על הצורך בחבר, על כוחו של דמיון ומשמעותה של יצירה. הדיוק הפואטי של איל בספר זה עדיין יוצא דופן בספרות המקומית, שנים רבות לאחר שנחשפנו אליו לראשונה.

1977, אוגבו

1978 – “תירס חם” / כתבה: מרית רות, איירה: אורה איל. הוצאה: ספרית פועלים

אנחנו חוזרים לאורה איל עם יצירה משותפת שלה ושל מרים רות, שבנוסף ל”הבית של יעל” (1977), חותמת את שלושת הספרים האהובים ביותר של הצמד. עלילת הסיפור מלאת הקצב והחדווה, המבוססת על העיקרון של שיר צביר, שבו פרט נוסף לפרט, זוכה לתפנית מפתיעה כאשר ציפיות הילדים קורסות, והם מבינים שהילד אופיר בסך הכול נהנה מהמוזיקליות של ה”בים-בם-בם” המפורסם. זהו סיפור חכם על קוצר בתקשורת, על מערכות יחסים ועל כוחם של שפה וצליל, ואיוריה הייחודים של איל הפכו גם את הספר הזה לבלתי נשכח.

1978, תירס חם

1979 – “היום הרע של טובה” / כתבה ואיירה: אלונה פרנקל. הוצאה: זמורה ביתן, א. לוין אפשטיין

בשלב זה, ספרות הילדים העברית כבר רחוקה מסיפורי הקיבוץ ובניית הארץ, ועוסקת יותר ויותר בהוויי הילדי ועולמם הפנימי של הילדים. אך היא עדיין מציגה לרוב ילדים תמימים וחביבים (“תירס חם” קצת סודק זאת, אבל לא כתמה של הסיפור). והנה מגיעה אלונה פרנקל, ובפיקצרבוק נדיר במושלמתו בספרות העברית, שמה כגיבורה את טובה, שעובר עליה יום רע ובו היא מתנהגת בצורה זדונית למדי. החידוש הגדול של הספר הוא בכך שהוא אינו דידקטי ואינו מטיף, אלא מציג בחמלה, באהדה ובהכלה את התנהגותה “הרעה” של טובה, ומשתמש בפורמט של הספר ובעיצובו כדי להמחיש בצורה משחקית ומתוחכמת את הלכי הרוח השולטים בסיפור.

1979, היום הרע של טובה

1980 – “ספר שלם על חתול אחד” / כתב: יהונתן גפן, איירה: גודי קראוז. הוצאה: כנרת

שנתיים אחרי “הכבש השישה עשר” (שלא מופיע כאן משום שראה אור כתקליט עם שירים מולחנים), פרסם יהונתן גפן את הספר הזה, ככל הנראה היצירה החריגה ביותר ממכלול יצירתו לילדים. השירים בספר הם על חתול אמתי בשם מאיר, והם מאופיינים באותה נימה “גפנית” מוכרת, שיש בה אירוניה והומור, עצב וחמלה, ובעיקר – יכולת התבוננות מבריקה. זוהי יצירה מפתיעה בעושר שבה, ומראה שניתן בהחלט לכתוב ספר שלם על חתול אחד מבלי לחזור על עצמך.

1980, ספר שלם על חתול אחד

1981 – “סבתא סורגת” / כתב: אורי אורלב, איירה: אורה איתן. הוצאה: מסדה

אורי אורלב זכור בעיקר בזכות ספרו לבני הנעורים, “האי ברחוב הציפורים”, וכסופר הישראלי היחידי שזכה בפרס הנס כריסטיאן אנדרסן היוקרתי. הוא גם ידוע כמי שכתב בעיקר על השואה, ו”סבתא סורגת” הוא דוגמה נוספת למצוינות שלו בכתיבה על הנושא הטעון הזה. על אף שהדבר לא נמסר במישרין, “סבתא סורגת” מתאר את סיפורה מכמיר הלב של אישה שכל עולמה נפרם ממנה, והיא מנסה להרכיבו מחדש. זהו ספר יפהפה על בדידות ועזובה, על נוקשות ואלימות של הסביבה, ואת כל אלו מעביר אורלב ברגישות רבה. איוריה של אורה איתן, המאיירת הראשונה שזכתה בפרס בן יצחק לאיור מטעם מוזאון ישראל (בשנת 1978), לוכדים היטב את רוח הסיפור, ואיתן – מהמאיירות הוורסטיליות ופורצות הדרך שפועלות כאן – בראה עולם העשוי חוטים-חוטים בעבודה יוצאת דופן שלא נראתה כדוגמתה בספרות המקומית לאחר מכן.

1981, סבתא סורגת

 

1982 – “גלגלים” / כתבה: מיריק שניר, אייר: דני קרמן. הוצאה: ספרית פועלים

“גלגלים” מתאר סיפור של אב לבנו, על ילדותו, וכיצד כשביקש מאביו אוטו קטן, אביו לא קנה לו אוטו אלא הקנה לו את ההבנה של המושג אוטו. באמצעות טקסט קצבי ומהנה להקראה, לומד הילד אט-אט ממה מורכב אוטו, ועל הדרך נרקמת תמונה של מערכת יחסים בינדורית מעוררת השראה. מלבד העובדה ש”גלגלים” הוא סיפור מצוין, כתוב היטב, שמצליח ללמד ולבדר גם יחד, חשיבותו היא גם בכך שמדובר ביצירת הביכורים של מיריק שניר, מהכותבות החשובות ביותר לגיל הרך ואולי המשמעותית ביותר לפעוטות; זאת בזכות רגישותה לשפה וסגנונה הפואטי הייחודי.

1982, גלגלים

“הצימוקים הם ענבים עצובים” / כתבה: שלומית כהן-אסיף, אייר: יונתן גרשטיין. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

מספרי השירה היפים ביותר שלומית כהן-אסיף, מבכירות המשוררות לילדים. זוהי דוגמא מצוינת לסגנונה של כהן-אסיף – שירים ליריים, הנוגעים בחוויות אישיות של ילדים ובאופן שבו הם תופסים את העולם. שירתה של כהן-אסיף מתאפיינת בהפניית שימת הלב אל רגעים טריוויאליים לכאורה אך רבי משמעות, כאלו העוסקים ביחסים בינאישיים ובמימוש רחשי הלב.

1982, הצימוקים הם ענבים עצובים

1983 – “100 סיפורים ראשונים” / ליקטו וערכו: תלמה אליגון ודניאלה גרדוש, אייר: דוש. הוצאה: זמורה ביתן.

מקבץ של שלושה כרכים, שהראשון בהם פורסם בשנת 1983, וסדר הופעתם תואם את קהל היעד, שנהיה בוגר יותר. יחד עם “100 שירים ראשונים” מדובר באחד המפעלים הספרותיים המרשימים והמצליחים ביותר לילדים שראו אור במו”לות הישראלית. אליגון וגרדוש יצרו למעשה מקראה לגיל הרך, שכוללת סיפורים מהספרות העברית ומהספרות העולמית, והצייר הנודע דוש הוסיף איורים בלתי נשכחים, אשר בשילוב העיצוב המזוהה מאוד של הספרים, הפך את הפרויקט ל”ספר חובה” בכל בית.

100 סיפורים ראשונים

1983, 100 סיפורים ראשונים

1984 – “אני אוהב לצייר” / כתבה: מירה מאיר, צייר: נחום גוטמן. הוצאה: ספרית פועלים

בשנים האחרונות אנו מבקשים לקדם פרויקטים תחת הכותרת “איור תחילה”, ולהפוך את היוצרות כך שיצירה לילדים תתחיל מאיור שלו ייכתב טקסט ולא להפך, כמקובל. והנה, כבר בשנת 1984 עורכת ספרי הילדים, המשוררת והסופרת, מירה מאיר, עשתה זאת. לאחר שראתה ציורים של גוטמן, החליטה לכתוב להם שירים, והתוצאה היא אחד מספרי השירה היפים והמקוריים שנכתבו בעברית לילדים. מעניין לראות כיצד חיברה מאיר טקסטים שמושפעים מהציורים, והצליחה גם לשים את כולם באותה “אכסניה” פואטית ותיאורית.

1984, אני אוהב לצייר

1985 – “ברלה, ברלה, צא החוצה” / כתבה: פנינה קז, איירה: אורה איל

זוהי לא השורה האלמותית משיר הילדים העממי, אלא ספר הילדים האהוב של פנינה קז, הראשון מסדרה מצליחה שגיבורה הוא ברלה החביב. סדרת הספרים מציגה הווי של גיבור שובה לב, בשלל הרפתקאות הקרובות לעולמם של הילדים, כאשר ברלה מהווה מעין מראה לדמותם. הספר המוצלח ביותר בסדרה הוא הספר הראשון, שבו עיצבה המאיירת אורה איל את דמותו הבלתי נשכחת של ברלה.

1985, ברלה, ברלה, צא החוצה

1986 – “איתמר מטייל על קירות” / כתב: דויד גרוסמן, איירה: אורה איל. הוצאה: עם עובד

בשנת 1986 פרסם דויד גרוסמן את “עיין ערך אהבה”, אבל גם את יצירתו הראשונה לילדים, “איתמר מטייל על קירות”, ומאותה נקודה עתיד גרוסמן לפרסם באדיקות – עד היום – ספרות ילדים לצד ובמקביל לספרות המבוגרים, ובאותה רצינות והתכוונות כנה. ספר אהוב זה משמעותי לא רק משום שהוא יצירת הביכורים של גרוסמן כסופר לילדים, אלא גם משום שהוא הראשון בסדרה המשובחת על הילד איתמר וחוויותיו המרתקות. כבר בספר זה מציג גרוסמן את כישרונו כמספר סיפורים, ומפגיש את הקוראים הצעירים עם פנטזיה דומסטית מפתיעה, מסקרנת ומלהיבה, שטומנת בחובה גם סוגיות מרתקות על יחסים במשפחה, בדידות ודמיון. בדומה לספרים אחרים שאיירה, גם כאן הצליחה אורה איל לקבע בזיכרון הקולקטיבי את דמותו הוויזואלית של הגיבור, ובכך לתרום לנצחיותו של הספר.

1986, איתמר מטייל על קירות

“ברכבת יושבת ארנבת” / כתבה: טובה שיינברג, איירה: אורה איל. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

יצירתה המוכרת ביותר של טובה שיינברג הפכה לקלאסיקה מודרנית ולאחד מ”ספרי החובה” לכל בית שבו נולד ילד או נולדה ילדה. כוחו של הסיפור בקצב המצוין שלו, באלמנט החזרה האהוב על פעוטות, ובהרפתקה המסעירה שכל כולה שיר הלל לחדר הילדים. העובדה שגם את הספר הזה איירה אורה איל, מוכיחה מעל לכל ספק עד כמה משמעותית היתה תרומתה לספרות הילדים העברית.

1986, ברכבת יושבת ארנבת

1987- “מעשה בשקית” / כתבה: מיריק שניר, איירה: שלומית זוהר. הוצאה: שבא

אחד הספרים האהובים של מיריק שניר, עם איורים קלאסיים ועדינים של שלומית זוהר, יוצאי דופן באיור המקומי, שאף זיכו אותה בפרס בן יצחק לאיור. קסמו של הסיפור בכך שההרפתקה הדרמטית שעובר הילד הגיבור עם השקית במרחב הפתוח, לאחר שנכנסה רוח לתוכה, היא הדהוד לעולמו הפנימי – מצד אחד עליו למלא אחר המשימה שאמו הטילה עליו (להביא לחם בשקית), מצד שני הוא רוצה להשתובב בחוץ, נטול מחויבות. הוכחה נוספת לתחכום העדין שניתן למצוא בספרות ילדים מעולה.

1987, מעשה בשקית

1988 – “אבא עושה בושות” / כתב: מאיר שלו. אייר: יוסי אבולעפיה. הוצאה: כתר

יחד עם “הכינה נחמה” (1990), זהו הספר המוכר ביותר של מאיר שלו כסופר לילדים, ואחד המוצלחים ביותר שכתב. בחלק נכבד מספריו ניתן למצוא ממד חתרני, ו”אבא עושה בושות” היה פורץ דרך מבחינה מגדרית משום שהציג משפחה שבה האם היא קרייריסטית ומפרנסת והאב הוא עקר בית, ובזמנו החופשי נוהג לעשות בושות לבנו, אפרים. הסיפור המשעשע, שיצר הזדהות אצל ילדים רבים, העז לעסוק בנושא שלא דובר בספרות הילדים – בושה מההורים. בזכות כתיבתו מלאת ההומור של שלו, והעיצוב המוצלח של הסיטואציות בטקסט ובאיור, נעים הילדים והילדות בין קשת נרחבת של רגשות כלפי האב מלא הכוונות הטובות, ובל נשכח את ליקוק השפתיים עם הופעת האיור המרהיב של העוגה מעוררת התיאבון. זהו גם אחד הספרים המוצלחים ביותר של שלו ואבולעפיה כצמד המוביל של ספרות הילדים העברית.

1988, אבא עושה בושות

 1989 – “השפה המיוחדת של אורי” / כתב: דויד גרוסמן, איירה: אורה איל. הוצאה: מסדה

ספרים רבים נכתבו על השלב ההתפתחותי שבו ילדים מדברים בג’יבריש והסובבים אותם מנסים להבינם, אך “השפה המיוחדת של אורי” מצליח להיות גם ספר על רכישת השפה, וגם מפגש יפהפה של קשר עמוק בין אחים. הספר, שנכתב בהשראת בנו של גרוסמן, אורי, מתאר כיצד הפעוט מבטא את עצמו בצורה שאינה נהירה למבוגרים, ורק אחיו הגדול בן החמש מצליח להבין אותו. איוריה של אורה איל לספר זיכו אותה בעיטור הנס כריסטיאן אנדרסן, ועל אף שהספר הודפס בהמשך בהוצאת “הקיבוץ המאוחד”, דומה שהוא אחד הספרים הפחות מוכרים של גרוסמן, וחבל.

1989, השפה המיוחדת של אורי

1990 – “כספיון הדג הקטן” / כתב ואייר: פאול קור. הוצאה: דביר

יצירתו המצליחה ביותר של פאול קור, שכתב ואייר ספרים רבים לגיל הרך. זהו משל נאיבי ועדין המשתמש במוטיבים ידועים מספרות הילדים – הבדלי גודל, הליכה לאיבוד, עזרה לזולת ושיבה הביתה. “כספיון” זכה לאהדה גדולה, בין השאר בזכות סגנונו הוויזואלי הייחודי, והפך את קור לאחד היוצרים האהובים בישראל.

1990, כספיון הדג הקטן

1991 – “גשם של נשיקות” / כתבה: שלומית כהן-אסיף, איירה: רוני יצחקי. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

כהן-אסיף מרבה לכתוב על חברות, על גמדים, על טבע ועל פתרון בעיות, ובספר זה, שאינו מוכר דיו, היא משלבת את כל הנושאים הללו לכדי סיפור מסע אחד. בזכות דמויות שובות לב שהמפגש אתן מלהיב במיוחד, ובשל העלילה הדרמטית והמיוחדת (גמד היוצא לחפש את הגשם), “גשם של נשיקות” נקרא בהנאה גדולה, ובמידה רבה הוא תמצית סגנון יצירתה של כהן-אסיף.

1991, גשם של נשיקות

1992 – “אין שם אריה” / כתבה: נורית זרחי, איירה: הילה חבקין. הוצאה: דביר

יצירה משותפת אחת מיני רבות של נורית זרחי והילה חבקין, ומהספרים המרתקים והמעניינים ביותר שכתבה זרחי לילדים. כמו במרבית ספריה, גם ב”אין שם אריה” היא אינה חוששת להציג פערי מידע, לשחק עם מסתורין ולבטא בצורה מיסטית כמעט תהפוכות נפש ועולם פנימי מסועף. זהו ספר על פחד, ועל האופן שבו אנו יכולים להתגבר על הדמות שיצרנו בדמיוננו לאותו פחד. זהו טקסט מחוכם, שמלהיב עד היום מאיירים ומאיירות משום הפוטנציאל הפרשני האדיר שבו.

1992, אין שם אריה

 1993 – “חמש מכשפות הלכו לטייל” / כתבה: רונית חכם, איירה: אורה איל. הוצאה: איילות

אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של המו”לות העברית לילדים, עליו חתומה שוב אורה איל, הפעם עם טקסט נהדר, קצבי ומשעשע של רונית חכם. הספר, שזכה בפרס בן יצחק לאיור, חשוב לא רק בשל הצלחתו, והעובדה שהיווה מקור לסדרת “מילות קסמים” – סדרת ספרונים על אודות המכשפות – אלא בעיקר משום שהציג סוף-סוף מכשפות שקורים להן דברים איומים, והן אינם איומות בעצמן. הדמויות הקריקטוריסטיות, הצבעוניות והמבדרות של המכשפות שיצרה איל נשענות על סטראוטיפים וויזואליים של מכשפות, אך עם טוויסט ילדי-שובבי שמעורר הזדהות וצחוק.

1993, חמש מכשפות הלכו לטייל

1994 – “מה תאכל האגודל” / כתבה: עדנה קרמר, איירה: אורה איתן. הוצאה: ספרית פועלים

שירי משחק ו”שירי אצבעות” הם מהז’אנרים האהובים ביותר בשירת פעוטות, ועדנה קרמר היטיבה לכתוב שירים כאלו. באמצעות שילוב מוצלח בין טקסטים שיריים מדויקים מאוד לגיל הנמענים, שיש בהם משחק, תנועה והפתעה, וגם סאבטקסט מרתק על קשרים בינאישיים וכינון זהות, ואיורים עדינים ומדויקים גם כן של אורה איתן, נוצר ספר שלפני שהוא מוצלח מבחינה משחקית, הוא מוצלח מבחינה פואטית.

1994, מה תאכל האגודל

1995 – “אפשר להשאיר הודעה” / כתבה: נירה הראל, איירה: אורה איתן. הוצאה: עם עובד

אחד מספריה המוצלחים ביותר של הראל עוסק, כמו הרבה ספרים טובים אחרים, בפער. גיבור הספר הוא ילד שטרם למד לכתוב, ועל כן מנסה להעביר הודעות להוריו בדרכים יצירתיות ומקוריות, שהמאיירת אורה איתן היטיבה לבטא. שתי היוצרות נצמדות לחוויה, לתודעה וליכולות של הילד הגיבור, ויוצרות מתוך כך ספר שכל כולו חדוות יצירה, תעוזה, התגברות על מכשול וקשר חם ואוהב.

1995, אפשר להשאיר הודעה

“אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי בעולם כולו יצליח בזה?” / כתבה: נורית זרחי. איירה: אורה איל. הוצאה: דני ספרים

אחד הסיפורים הקשים ביותר שנכתבו לילדים בעברית, המתאר את מצוקתה של פטוניה החתולה אל מול יחסה המבטל והאגרסיבי של אמה. כה מבטל היחס הזה עד שהחתולה המסכנה נעלמת, אבל הסוף הוא טוב. זהו משל מתוחכם אך ישיר, בוטה אך מלא פיוט, על יחסים בין דוריים, ציפיות ושברן. איוריה של אורה איל מדגישים את המתח ומוסיפים שלל הקשרים ספרותיים ל”הנסיך הקטן” ו”עליסה בארץ הפלאות”. דוגמא מצוינת לאופן שבו ספרות הילדים העכשווית עוסקת במצוקות של הנפש הילדי וביחסים בתוך המשפחה.

1995, אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי בעולם כולו יצליח בזה?

1996 – “היה הייתם שני קופים” / כתב: דויד גרוסמן, איירה: אורה איתן. הוצאה: עם עובד

ספרו היפה ביותר של דויד גרוסמן לילדים, הוא גם הספר הכי פחות מוכר שלו. במתכונת של סיפור בתוך סיפור, מגולל גרוסמן מסע שהוא גם משל על בינדוריות, משפחה, קרבה, זהות עצמית, וכל אלו כרוכים בעלילה מותחת ומסעירה. איוריה של איתן מוכיחים שוב עד כמה היא מגוונת כיוצרת, ודי אם נבחן את הספרים שהוצגו ברשימה זו ועליהם היא חתומה, בכדי לגלות כיצד היא מצליחה להתאים לכל ספר את הסגנון הנכון לו על מנת להעשיר את הטקסט ולתמוך בו. גרוסמן, שעוסק במרבית ספריו ביחסים בין אב ובן, מפליג בספר זה אל עבר המיתוס, ובכל זאת זהו הסיפור האינטימי ביותר שלו.

1996, היה הייתם שני קופים

1997 – “החתול שרציתי לכתוב עליו שיר” / כתבה: עדולה, איירה: אלונה פרנקל. הוצאה: ספרית פועלים

עדולה, שם העט של סבינה מסג, היא אחת המשוררות החשובות לילדים, וכתיבתה מתאפיינת לרוב בנימה אוהדת לחי ולטבע, בגישה אקולוגית ובהיצמדות להוויי ילדי. “החתול שרציתי לכתוב עליו שיר” הוא מהספרים המוצלחים ביותר שלה, והוא מיועד לפעוטות. כמו הנמנעים, גם השירים קטנים, מדויקים מאוד, ומהווים מופע מרשים של כתיבה מצומצמת ומשכנעת, קצבית ומוזיקלית. איוריה הססגוניים והמיוחדים של אלונה פרנקל לספר זה מוסיפים לו נדבך קומי-דרמטי מוצדק.

1997, החתול שרציתי לכתוב עליו שיר

החתול שרציתי לכתוב עליו שיר

1998 – “איפה?” / כתבה: תמר ברגמן, איירה: רותו מודן. הוצאה: ספרית פועלים

פיקצ’רבוק נהדר זה הוא כל כולו משחק וחדווה. גיבור הספר, נוני, נשאר אצל סבא וסבתא, ומנחש איפה נמצאת אמא. אך כשאמא שבה היא זו שמחפשת את נוני. המשחק הכפול הזה נע בין מציאות ודמיון, ונוגע בעדינות גם בנושאים של פחד וטרדות ומערכת יחסים בין אם ובנה. באמצעות בניית הקשרים מעניינים בין הטקסט והאיור, גם הנמענים הצעירים משתתפים בסיפור עצמו ומחפשים את נוני. זהו ספרה המוצלח ביותר של תמר ברגמן, והוא אהוב עד היום. עבודתה של המאיירת רותו מודן זיכה אותה בפרס בן יצחק לאיור (שנתיים קודם לכן זכתה בציון לשבח על איוריה לספר אחר של ברגמן, “קונכיית הסודות”).

1998, איפה?

1999 – “רים, הילדה מעין-חוד” / כתבו: תמר ורטה-זהבי ויונס עבד אלסלאם, צילומים: שימי נכטלייר ודניאל ורטה. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

פרויקט יוצא דופן זה מהדהד את סדרת “ילדי העולם”, אך מדובר בסביבה מקומית: עין-חוד הוא כפר ערבי בהרי הכרמל, ואנו נחשפים לחייה של רים, אשר עבור רבים מהילדים היהודים בישראל, היא זרה לא פחות מנוריקו סאן. בדומה לשאר ספריה של תמר ורטה-זהבי, גם ספר זה מבקש לחשוף ולהעלות לדיון את יחסי ערבי ישראל או הפלשתינים עם היהודים הישראלים, ובמקרה הנידון הספר ראה אור במהדורה דו-לשונית: עברית וערבית. אין בנמצא כלל ספרי ילדים עבריים המציגים דמויות ראשיות של ערבים, ודאי לא דמויות חיוביות, ולו בשל כך, “רים, הילדה מעין-חוד” הוא משמעותי עד היום.

1999, רים, הילדה מעין-חוד

2000 – “אבא בורח עם הקרקס” / כתב: אתגר קרת, איירה: רותו מודן. הוצאה: כנרת

ספר הילדים הראשון של אתגר קרת נכלל ברשימה זו לא רק מתוקף היותו הסנונית הראשונה במכלול יצירתו של קרת לילדים, אלא משום שמדובר בספר קומי ומצחיק מאוד (באופן מפתיע אין הרבה ספרים כאלו), וכיוון שהוא ייחודי למדי בייצוג הדמויות שבו. בסיפור מתקיים היפוך משעשע בין המבוגרים לילדים. האבא של הילדים המספרים את הסיפור כרוך בחבלי קסם אחר הקרקס, ואף מחליט לברוח עם קרקס נודד. לאורך הספר מציגים הילדים נימת דיבור והתנהגות האופייניות למבוגרים – רצינות, דאגה, אחריות, שיפוטיות, שמירה על סדר, ואילו האב הוא מעין ייצוג של הפנטזיה האולטימטיבית של הילדות. היפוך דרמטי-קומי זה מקבל משנה תוקף בעבודת האיור של מודן, שיוצרת מהעלילה כולה קרקס אחד גדול.

2000, אבא בורח עם הקרקס

“ספר השטוזים של דתיה” / כתבה: דתיה בן דור, אייר: אבנר כץ. הוצאה: מודן

שטוז הוא הלחם של שטות וחרוז, וסוגה זו הומצא על ידי אחת מבכירות הכותבות לילדים, דתיה בן דור – סופרת, משוררת, פזמונאית, מחזאית, שאף כתבה לתכנית טלוויזיה רבות. שירי הפעוטות שלה – שירי משחק ושירי אצבע – אהובים מאוד גם כן, והשטוזים הפכו לתופעה של ממש, שכוללת גם קלטת DVD, הצגות ותכניות טלוויזיה. השטוזים פורסמו לראשונה בספר “ככה זה בעברית” (1990) ולאור ההצלחה פורסם “ספר השטוזים של דתיה”. יצירת סוגה שירית חדשה בעלת חוקיות היא עניין משמעותי בהתפתחות הלשונית של ספרות הילדים, ובן דור עמדה במשימה בהצלחה רבה.

2000, ספר השטוזים של דתיה

2001 – “אמבטים” / כתבה: נורית זרחי, איירה: רותו מודן. הוצאה: עם עובד

עוד הוכחה לחשיבות של שני הפנים של ספרות הילדים – טקסט ואיור – ביצירת יצירה משמעותית היא ספרן המשותף של זרחי ומודן, “אמבטים”. המפגש הטעון והמרהיב בין גיבור הספר, מר יגידו, לבת ים המופיעה בביתו יום אחד, נמסר על ידי זרחי בשילוב מיוחד של אירוניה וחמלה. זהו מצד אחד סיפור אהבה, ומצד שני סיפור על ניפוץ מחסומים; על הכוח של החברה עלינו ועל העוצמה הטמונה בכל אחד מאתנו. הסיפור המיוחד הזה נתמך כאמור באיוריה המרהיבים של מודן, שמביאה את הפנטזיה הזרחית אל הקצה ומעניקה ביטוי וויזואלי מצוין לרגש העולה על גדותיו.

2001, אמבטים

2002 – “על עלה ועל אלונה” / כתבה: שירה גפן, אייר: דוד פולונסקי. הוצאה: עם עובד

ספר הפרוזה הראשון של שירה גפן וספרו הראשון של דוד פולונסקי כמאייר הוא יצירה פיוטית, יוצאת דופן בספרות הילדים העכשווית. הן לטקסט והן לאיורים יש נימה מלנכולית משהו ומסתורית, ולאורך הקריאה נדמה כי משהו חמקמק מסתתר בין המלים ומחכה שנגלה אותו. סיפור קטן, אינטימי ורגיש מאוד, שהפגיש אותנו עם שני יוצרים שעתידים להשאיר חותם משמעותי על ספרות הילדים של המילניום החדש.

2002, על עלה ועל אלונה

“איפה גברת זרת? משחק אצבעות” / כתבה: שולה מודן, איירה: אלונה פרנקל. הוצאה: מודן

ספר משחק ובו הופכות האצבעות לשחקניות המעלות הצגה על החיפוש אחר הזרת שנעלמה. מודן, שכתבה ספרים רבים (ספרי בישול וספרי ילדים), זכתה להצלחתה הגדולה ביותר עם ספר זה, שאיירה אלונה פרנקל בסגנונה הייחודי. סיפור קצבי ומשעשע, המשתף את הנמנעים הקטנים, ומהווה נקודת ציון נוסף בז’אנר האהוב כל כך בספרות הילדים.

2002, איפה גברת זרת?

2003 – “איילת מטיילת” / כתבה ואיירה: רינת הופר. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

אין עוררין על כך ש”איילת מטיילת” הוא כבר קלאסיקה מודרנית, או לפחות הספר העכשווי עם הסיכויים הגדולים ביותר להיכנס לקאנון של ספרות הילדים העברית. זמן קצר מאוד לאחר שראה הספר אור, הוא הפך ל”ספר חובה” בכל בית, וליצירה שעליה גדל הדור החדש. על אף שהופר פרסמה ספרים נוספים לפני “איילת מטיילת”, ספר זה הוא שביסס את מעמדה ככוכבת החדשה של ספרות הילדים, כמאיירת-סופרת בולטת, וקיבע את סגנונה (בטקסט ובאיור), שאתו היא מזוהה עד היום. האיורים הצבעוניים, בסגנון קוביסטי, זוויתי, הם יוצאי דופן בנוף האיור המקומי, וקלים מאוד לזיהוי. השימוש החכם של הופר באפקט של שיר צביר, העלילות הפשוטות והמשעשעות, המבנה הנרטיבי הסדור, וההפתעות שהיא שותלת לכל אורך הסיפור, הפכו אותו לאהוד כל כך על ילדות, ילדים, ולא פחות חשוב – גננות.

2003, איילת מטיילת

2004 – “שבתאי מסכן” / כתבה ואיירה: אורית ברגמן. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

סופרת-מאיירת חשובה נוספת היא אורית ברגמן, שספרה “שבתאי מסכן” (שאף עובד להצגת תאטרון) הוא מבין הפיקצ’רבוקס המעטים שספרות הילדים העברית הוציאה תחת ידה. הטקסט המינימליסטי והדיווחי זוכה להבנה ומשמעות מלאות רק באמצעות האיור, אשר משלים לנו את מה שהטקסט מחסיר. זוהי דוגמא מצוינת ליחסים המרתקים בין טקסט ואיור בספרי ילדים, ואם לא די בכך, ב”שבתאי מסכן” חשפה ברגמן בהומור ובכשרון רב את מה שכולנו רוצים לדעת: מה עושים הכלבים שלנו כשאנו משאירים אותם לבד. זוהי הצצה משעשעת אל הנסתר; הצצה שנתמכת על ידי פערים הולכים וגוברים ככל שהסיפור מתקדם.

2004, שבתאי מסכן

2005 – “להתראות באנטרקטיקה” / כתבה: נורית זרחי, איירה: בתיה קולטון. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

אחד הסיפורים המיוחדים שכתבה זרחי מגולל את קורותיו של מר זום העסוק, שמקבל יום אחד חבילה מסתורית, שמאלצת אותו להפסיק את טירוף החיים ולדאוג סוף-סוף למישהו אחר שהוא לא הוא עצמו. ברגישות, תחכום, אלגנטיות והומור, מצליחה זרחי לכתוב משל יפהפה על האדם בחברה המודרנית, על בדידות וחשיבות קשר בין-אישי; על הורות יחידנית, על משפחה ועל אהבה, וכל זה בלי קמצוץ של דידקטיות. איוריה המעולים של בתיה קולטון מדגימים כיצד היטיבה לאפיין את הגיבור הבלתי נשכח של הסיפור, ועיצבה את ההתרחשויות בצבעוניות מצוינת ובשלל תוספות וויזואליות אינטליגנטיות.

2005, להתראות באנטרקטיקה

2006 – “לילה בלי ירח” / כתבו: אתגר קרת ושירה גפן, אייר: דוד פולונסקי. הוצאה: עם עובד

מהספרים המדוברים ביותר בשני העשורים האחרונים, ושילוב מנצח של טקסט ואיור. פולונסקי, שזכה בפרס בן יצחק לאיור על עבודתו בספר זה, הציג מפגן וויזואלי (שנתמך בעיצוב והפקה מצוינים) שדומה כי טרם נראה כמותו בספרות הילדים המקומית. על הסיפור הלילי המותח שכתבו קרת וגפן, על אודות ילדה שיוצאת לחפש את הירח, נכתבו פרשנויות רבות, אך עיקר הדיון נסוב סביב האיורים, וההדהודים וההקשרים הוויזואליים ששילב פולונסקי ביצירה, בין השאר לקלאסיקה “ויהי ערב”.

2006, לילה בלי ירח

2007 – “סבא בישל מרק” / כתבה: נירה הראל, איירה: עפרה עמית. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

תרבות חבה את קיומה להדהודים, דיאלוגים ופרשנויות. אם הזכרנו את ההדהוד של פולונסקי בספר הקודם, אזי כאן הסופרת נירה הראל נשענת על הסיפור המוכר “סבתא בישלה דייסה”, ויוצרת ממנו סיפור חדש: הפעם מדובר בסבא, והוא מכין מרק לעצמו, אבל אז מתחילים להגיע הנכדים, ואחריהם עוד אורחים לא קרואים. כך הופך סיפור המשחק הידוע לסיפור קומי עתיר דרמה, שנתמך באיורים מצוינים של עפרה עמית. המאיירת בחרה לתת ביטוי וויזואלי לאפקט הצבירה והריבוי שבסיפור, וכך הסיפור מתחיל עם שטח לבן (ריק) רב, אשר מצטמצם עוד ועוד ככל שמתרבים האורחים, עד להתפקע.

2007, סבא בישל מרק

2008 – “בלונה” / כתבה: שירה גפן, איירה: ליאורה גרוסמן. הוצאה: עם עובד

לא רק הפורמט המלבני הקטן והמוארך של הספר הפך אותו לייחודי כל כך, אלא גם המעשייה הקסומה והפיוטית שכתבה גפן, ומיצבה אותה סופית כאחת הסופרות העכשוויות המעניינות ביותר לילדים. זהו סיפור רגשי מאוד על השתוקקות, בדידות, חיפוש ותקווה, והוא נמסר תוך השתקעות כמעט מלאה בחוויה הרגשית. איוריה של ליאורה גרוסמן – מבכירות המאיירות בישראל, זוכת עיטור אנדרסן ועיטור “הפנקס” לתרומה משמעותית לתרבות הילדים – הולכים יד ביד עם הסיפור והנימה, ומציגים עולם פיוטי, ססגוני, מרהיב ופנטסטי, עתיר בדקויות רגשיות.

2008, בלונה

2009 – “זוזי שמש” / כתבה: דפנה בן-צבי, איירה: עפרה עמית. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

ספרות ילדים אוהבת צמדים, ובמיוחד צמדים של הפכים. זוהי קרקע פוריה לקונפליקטים דרמטיים ולעלילות מהנות ומותחות. דפנה בן-צבי ממשיכה את המסורת הספרותית הזו, ובשילוב עם עיצוב הדמויות המצוין של המאיירת עפרה עמית, היא מצליחה ליצור מתוך התבנית משהו חדש. זוזי ושמש (כלבה וחתולה) הן החברות הכי טובות, אך על פי האופן שבו הסיפור נמסר, בהחלט ניתן לראותן גם כשותפות לחיים, כזוג. הסיפור האנרגטי והסוחף טומן בחובו עומק פרשני, ומציג אחווה נפשית ואינטימיות זוגית שמעניקים לספר ניחוח עכשווי וסובלני.

2009, זוזי שמש

 “בכיסים של גילי” / כתבה: איריס ארגמן, איירה: איה גורדון-נוי. הוצאה: מטר

חיפוש, חדוות הגילוי, המצאה והרפתקה – אלו החומרים מהם עשויים ספרה האהוב ביותר של הסופרת איריס ארגמן. בהתאמה, אלו גם החומרים מאלו עשויים גם האיורים של איה גורדון-נוי, שעל אף שזהו ספרה השני ולא הראשון, הוא זה שהביא אותה לקדמת הבמה של המאיירים החדשים של ספרות הילדים העברית. הטכניקה הייחודית של גורדון-נוי, המבוססת על שילוב של איורים, חפצים אמתיים, קולז’ים וטקסטורות, הולמת את הסיפור על הילד גילי, אשר מכניס לכיסיו כל מה שהוא מוצא ברחוב. ספר זה הוא גם הסנונית הראשונה בפרויקט רב שנים של ארגמן שמטרתו מתן ביטוי לרחוב ולנפלאותיו (בין השאר ב”טור הרחוב” שפורסם ב”הפנקס”).

2009, בכיסים של גילי

2010 – “סעודה אצל המלכה” / כתבה ואיירה: רותו מודן. הוצאה: עם עובד

ספר הילדים היחיד שכתבה ואיירה רותו מודן עורר עניין רב עם יציאתו לאור. מקורו בשאלה הנוקדנית הבוגרת, שמופנית לנינה, גיבורת הסיפור: “מה תעשי אם מלכת אנגליה תזמין אותך לסעודה בארמון בקינגהם?”, והמשכו בעלילה פרועה ונטולת רסן המתארת את חוויותיה של הגיבורה בארמון המלכותי, והתעקשותה שלא להתאים את עצמה לתכתיבים. מודן מימשה בטקסט ובאיור פנטזיה ילדית, השמה ללעג את הנימוסין, ציפיות אוויליות של מבוגרים ואת חשיבות מראית העין. הסיפור הקומי הזה נמסר כרומן גרפי לילדים, סוגת כמעט לא קיימת בספרות הילדים העברית.

2010, סעודה אצל המלכה

“אבא אכל דייסה” / כתבה: שהם סמיט, אייר: עומר הופמן. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

עוד ספר שמהדהד את “סבתא בישלה דייסה”, אך בשונה מספרה של נירה הראל, הסופרת שהם סמיט מציגה עלילה קומית מוקצנת, על גבול הסאטירה, שמהווה דיוקן משעשע וכן על תפקידים משפחתיים, יחסים בין-דוריים והצרכים והמאוויים הכמוסים של הורים אל מול הדומיננטיות של ילדיהם. סמיט מרבה לעסוק בנושאים אלו, וספר זה מספק את הסחורה בין השאר בזכות ההומור המושחז שבו. זהו ספר הביכורים של עומר הופמן כמאייר ספרי ילדים, ועבודתו ההומוריסטית ועתירת התנועה מטעינה את הטקסט באנרגיה ודינמיות שמשלימות אותו היטב.

2010, אבא אכל דייסה

2011 – “עוג מלך הבשן” / כתב: נתן אלתרמן, אייר: אביאל בסיל. הוצאה: הקיבוץ המאוחד

יצירתו הידועה של נתן אלתרמן, “עוג מלך הבשן” ראתה אור בעבר בקובץ “נתן אלתרמן לילדים” מלווה באיורים של צילה בינדר. בשנת 2011 פורסם הסיפור המחורז לעילא במהדורה חדשה עם איוריו של אביאל בסיל, שפרץ לספרות הילדים כמאייר מבטיח, והפך מאז לאחד המאיירים העסוקים והמובילים ביותר בתחום. פרשנותו הוויזואלית של בסיל לסיפור האהוב על עוג, הענק החביב, מרשימה עד מאוד, ואף זכתה אותו בעיטור לשבח בפרס בן יצחק לאיור.

זהו ספר משמעותי גם מבחינה מו”לית: ראשית, הוא הציג סגנון איורי וצבעוניות עזה שלא אפיינו את ספרי הילדים עד אז (וכיום הם מרכזיים מאוד), ושנית – מדובר בפרויקט גמר של בסיל, שהוצאתו לאור כספר התחילה גל של הוצאה לאור של פרויקטים איוריים לטקסטים קאנוניים שיצרו בוגרי מחלקות לאיור בבתי ספר הגבוהים לעיצוב; מהלך שהשפיע רבות על המו”לות לילדים בעשור האחרון.

2011, עוג מלך הבשן

2012 – “החופשה” / כתב ואייר: גלעד סופר. הוצאה: עם עובד

ספר הביכורים של גלעד סופר כסופר-מאייר (מאז הוא מפרסם רק ספרים בטייטל הכפול הזה), הוא יצירה יוצאת דופן בספרות הילדים העברית. סופר שובר את “הקיר הרביעי” ובמהלך פוסט מודרניסטי הדמות פונה במישרין אל הקוראים. הטקסט, האיור והעיצוב – כולם נתרמים לטשטוש הגבולות בין הבדיון של היצירה לבין האינטראקציה של הנמענים הצעירים עמה, ובזכות כמות גדושה של הומור, שחלקו פונה לילדים וחלקו למבוגרים, הצליח סופר לברוא יציאה מתוחכמת מבחינה אמנותית וגם נגישה מאוד.

2012, החופשה

“ארמון החול: שירים וסיפורים” / כתב: רפאל ספורטה, מאיירים שונים. הוצאה עצמית

רפאל ספורטה זכור עד היום כמחבר “גן גורים” (1958), יצירה אהובה וצבעונית (מבחינת הטקסט והאיור), אך לא בהכרח משמעותית מהבחינה הספרותית. לעומת זאת, ספורטה היה משורר פורה מאוד שכתב במגוון סגנונות ומתוך תפיסות אמנותיות וחינוכיות שונות. באסופה זו, שערכה בתו, חוה כץ ספורטה, מובאים מרב כתביו כפי שהודפסו בשעתם, בליווי איורים של מאיירים שונים בהם נחום גוטמן, איזה, תרצה טנאי, ועוד. זהו פרויקט יוצא דופן, עשיר ומעשיר, המאפשר הצצה ליצירתו הענפה של ספורטה לילדים.

2012, ארמון החול

2013 – “מר גוזמאי הבדאי” / כתבה: לאה גולדברג, אייר: ירמי פינקוס. הוצאה: ספרית נח וספרית ופועלים

שלוש עלילות מתוך סיפורים מחורזים על מר גוזמאי הבדאי שפורסמו בעיתון “דבר לילדים” זכו למהדורה חדשה ועכשווית עם איורים של ירמי פינקוס, שעבודתו זיכתה אותו בפרס בן יצחק לאיור מטעם מוזיאון ישראל. זהו אחד משני הספרים הראשונים של “ספרית נח”, שייסדו פינקוס ורותו מודן, המגישה טקסטים ישנים של ספרות הילדים העברית בלבוש חדש בז’אנר הקומיקס לפעוטות. מהלך יוצא דופן זה הוכיח את עצמו מאוד בעיבוד ליצירתה של לאה גולדברג, שכבר נשכחה ברבות השנים. הסיפורים המצוינים על הגיבור החינני שכתבה מתאימים מאוד לקומיקס, ופינקוס יצר עבורם עיצוב וויזואלי שובה לב ואינטליגנטי, שמצליח להיות מודרני וקלאסי גם יחד.

2013, מר גוזמאי הבדאי

2014 – “סיפור אחרי השינה” / כתבה: שהם סמיט, איירה: עינת צרפתי. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

לאחר השינוי שחל בספרות הילדים בשנות השבעים בכל הנוגע ל”שירת העצמי” נוצרה התעמקות בחוויה האינדיבידואלית הפסיכולוגית של הילדים, כמו גם טשטוש של דמות ההורים הסמכותיים, ההרואיים והיודעי כול. “סיפור אחרי השינה” הוא כנראה הביטוי העכשווי ביותר של מגמה זו. סמיט כתבה סיפור שכולו דיבור של הורים עייפים שרוצים קצת שקט ופנאי לבלות עם מבוגרים אחרים אחרי שהשכיבו את בתם לישון. אך הילדה – כמו שילדים נוהגים לעשות בעידן הנוכחי – לא ששה למלא את תפקיד הנרדמת, ומתפרצת למרחב הבוגר ועושה ככל העולה על רוחה.

זהו ספר שמבטא את הלכי הרוח העכשוויים, את הדומיננטיות של הילד בחיי המשפחה כיום, ואת מצוקות ההורים, ובכך הוא גם יוצא דופן בספרות העברית לילדים וגם מהווה חלק ממגמה עולמית הולכת ומתפתחת של ספרות ילדים המציגה את החוויה הבוגרת אל מול החוויה הילדית. זהו פיקצ’רבוק שהצלחתו נתונה גם למאיירת עינת צרפתי, שזהו לה ספרה הראשון, ומאז הפכה לאחת המאיירות הצעירות המובילות בישראל. רק בזכות היחסים בין האיורים ובין הטקסט מתקבלת מלוא המשמעות של היצירה, שכן הטקסט מדברר את ההורים, והאיורים את ההתרחשות בשליטתה של הילדה.

2014, סיפור אחרי השינה

“אמיליה” / כתבה ואיירה: נעמה בנזימן. הוצאה: עם עובד

ספרה השני של נעמה בניזמן כסופרת-מאיירת זכה בפרס “דףדף” לספרות ילדים, והוא מתחיל כסיפור ראליסטי על הילדה אמיליה שהולכת לגן. אך אמיליה חוששת, והכניסה לגן מאיימת, ומאותה נקודה הסיפור הופך לפנטזיה מרהיבה וסוחפת – בזכות הטקסט והאיורים המצוינים של בנזימן – המהדהדת את עולמה הפנימי של הגיבורה. ייחודו של הסיפור בכך שהוא מצליח להיות מקורי ומיוחד על אף שהנושא שבו הוא עוסק שכיח מאוד בספרות הילדים. זו יצירה שמערבבת מציאות ובדיון, מודע ותת-מודע, ומעניקה כוח גדול לנמענים הצעירים.

2014, אמיליה

“המסע אל האי אולי” / כתבה: מרים ילן שטקליס, איירה: בתיה קולטון. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

איזה מזל שספר הפרוזה היפהפה של מרין ילן שטקליס ראה אור במהדורה מאוירת חדשה, וכך התאפשר לנו להכליל אותו ברשימה זו. הספר, שפורסם לראשונה בשנת 1944, הוא אחד מסיפורי המסעות הרגישים ביותר שנכתבו בספרות העברית, ואולי בספרות העולמית. עלילה דרמטית שמציגה מצד אחד סיפור חניכה, ומצד שני השתקעות נוגעת ללב בעולם פנימי-ילדי. הנימה הפנטסטית של הסיפור מעבירה היטב את התחכום הרגשי והפואטי, ואיוריה המצוינים של בתיה קולטון ליצירה – בדגש על המעבר מחושך לאור – יוצרים תמהיל מרשים של קלאסיות ומודרניות, ובכך מעשירים את הטקסט ומקרבים את דור הילדים החדש ליצירה הוותיקה.

2015 – “לשבור את החזיר” / כתב: אתגר קרת, אייר: דוד פולונסקי. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

הסיבה העיקרית לכך ש”לשבור את החזיר” נמצא ברשימה הזו, על אף שבמקור הסיפור ראה אור בקובץ סיפורים למבוגרים של קרת, “געגועי לקיסינג’ר”, היא שמהדורתו בפורמט של ספר ילדים עם איורים של דוד פולונסקי מעלה לדיון את ההבדלים בין ספרות למבוגרים וספרות לילדים. האם הוספת איורים ושינוי הפורמט הופכים את היצירה לספר ילדים? או שמא משהו בסיפור בכל זאת מתאים לילדים גם אם יועד במקור למבוגרים? מהלך זה גרר פרשנויות רבות, ויש שמתנגדים בתוקף לכך שמדובר בספר ילדים, אולם אנו סבורים שהכוחות המניעים את העלילה, המבע הילדי המשכנע, העיסוק במערכת יחסים בין אב לבן, והאיור ללא מלים שהוסיף פולונסקי בסוף הספר – כל אלו הופכים את היצירה למתאימה לילדים עד מאוד.

2015, לשבור את החזיר

2016 – “סיפורי בוקר” / כתב: לוין קיפניס, איירה: נעם וינר. הוצאה: ספרית נח ומודן

לוין קיפניס, שיצירתו כוללת מאות רבות של סיפורים ושירים, אינו מזוהה עם ספר אחד (על אף שראוי לציין כמה ספרים כמו “המטרייה הגדולה של אבא”, “אליעזר והגזר” ו”אגוז של זהב”) אלא עם מכלול יצירתו ועם תרומתו בחיבור סיפורים על חגי ישראל, מנהגים וטקסטים חינוכיים. לפיכך, גם סיפוריו המוכרים אינם בגדר חידוש בספרות הילדים העברית, אלא עבודתו רבת ההיקף ומעוררת ההשראה בחיבור שירים ובעריכת מקראות וספרים לילדים הישראליים. ובכל זאת נמצא כאן את “סיפורי בוקר” משום המפגש בין יצירה ותיקה של קיפניס למאיירת חדשה, בפורמט של קומיקס לילדים קטנים; המפגש הזה גם מאפיין את רוח התקופה הנוכחית וגם לוקח אותנו צעד קדימה באופן שבו ניתן וכדאי להגיב ולהציג סיפורים ישנים כאשר ניגשים לחדשם. גם עיצוב הדמויות של וינר, הכולל דמויות כהות עור, עדיין נתפס כמהלך יוצא דופן וראוי לציון.

2016, סיפורי בוקר

2017 – “אנה פרנק – היומן הגרפי” / יוצרים: ארי פולמן ודוד פולונסקי. הוצאה: כנרת זמורה ביתן

נכון, יומנה של אנה פרנק הוא לא חלק מהספרות העברית לילדים, אבל בהחלט ניתן לומר שיצירתם השאפתנית של פולמן ופולונסקי הופכת את הטקסט המפורסם של אנה פרנק בגרסתו הגרפית לחלק בלתי נפרד מהספרות והתרבות הוויזואלית הישראלית. היוצרים, ששיתפו פעולה בסרט “ואלס עם באשיר”, היטיבו לעבד את הסיפור המרגש, המסעיר והטרגי של אנה פרנק, ואת דמותה מעוררת ההשראה ומלאת המורכבות לכדי רומן גרפי המיועד לילדים ולמבוגרים כאחד. זהו פרויקט שנדיר למצוא כדוגמתו (ודאי מבחינת הז’אנר) במו”לות הישראלית, ולו בשל כך הוא מהווה סימן דרך משמעותי.

2017, אנה פרנק – היומן הגרפי

2018 – נחכה ונראה…

 

 

 

כתיבת תגובה

10 תגובות:

  1. רמי לבר הגיב:

    היי! שכחתם את מרים ילן שטקליס?! משהו אחד לפחות? המסע אל האי אולי? פרח נתתי לנורית? אצו רצו גמדים???

  2. רמי לבר הגיב:

    (שואלת ורד לבר ולא רמי, שרק משלם עבור המנוי)

  3. admin הגיב:

    את צודקת ורד, למרות שלא ראה אור לראשונה בשנות המדינה, הכללנו את “המסע אל האי אולי” בגירסתו האחרונה עד כה. באמת אי אפשר בלעדיו.

  4. מרית בן-ישראל הגיב:

    רשימה מרשימה (וגם מאד נעים בפה להגיד את זה). ורק שכחתם להזכיר ששמעון צבר כתב גם את “בוא הביתה, טיטוס!” ספר פורץ דרך משלל בחינות נוספות, שהשפיע עלי עמוקות ולא רק עלי. https://maritbenisrael.wordpress.com/2016/01/31/titus/

  5. איריס ארגמן הגיב:

    תודה! הופתעתי לגלות את הספר שלי ושל איה “בכיסים של גילי” ברשימה כה מכובדת ומשמחת.
    ואכן, בספר זה התחלתי את המסע הארוך והלא נגמר להציג את נפלאות הרחוב, כאביו, יופיו ותוגתו, לנסות להציף בכתיבה שלי שאדם אינו כותב בד’ אמותיו אלא תמיד בהקשר למקום שהוא חי בו.

  6. שהם סמיט הגיב:

    ניכר שהרשימה לא גובשה כלאחר יד, והתואר “מרשימה” אכן יאה לה. לעתים, ככל הנראה, בחירה בספרו הטוב ביותר של כותב זה או אחר מביאה לבחירה בספר שלא בהכרח מצטיין באיור, ולהיפך.
    בשנת 1997 חסרו לי שני ספרים:
    אבא סבבה, שכתב קובי ניב ואיירה אורה אייל – חלוץ בסוגת הקומיקס לילדים ואחד הממזריים והנוגעים ללב שבהם (שילוב לא מאוד נפוץ).
    שנינו נתנהג יפה – ספר הילדים היחידי והמיוחד במינו של אורלי קסטל בלום, ובו שיחות מלאות דמיון עם בנה, חנוך. האיורים אינם מצטיינים, ברם, אין בהם כדי להעיב על חוויית הקריאה.

  7. מרית בן-ישראל הגיב:

    בלי לגרוע מכבודה של הרשימה ומקומה בתרבות העברית, מתחשק לי לקרוא פעם רשימה אלנטרנטיבית (מין סלון המסורבים כזה, שהוקם על ידי אלה לא התקבלו בשעתו לתערוכה של האקדמיה הצרפתית). רשימת אוצרות גנוזים למחצה או לגמרי, כאלה ששווה לגלות אותם מחדש. (ונדמה לי שגם בוא הביתה טיטוס וגם שנינו נתנהג יפה שייכים אליה, ולא לרשימה הראשית).

  8. עטרה אופק הגיב:

    יופי של רשימה – בעיקר מהשנים המוקדמות, באחרונות אני חולקת פה ושם על הבחירות (על טעם ועל ריח וגו’) – אבל מה עושה פה הספר האחרון, היומן הגרפי של אנה פרנק, ברשימת ספרים “לפעוטות ולילדי הגן”??… הוא מתאים לילדים מכיתה ד’ בערך!

  9. בילי הגיב:

    את הספר “אבא סבבה” אני מחפשת שנים, בנרות. לצערי, הפסיקו להדפיסו בהוצאה ואין להשיגו גם בחנויות יד שניה. בהחלט ספר ראוי ואם מישהו מעוניין למכור לי עותק זה יהיה נפלא.

  10. Nira Bar הגיב:

    רשימה מרשימה, היה נעים להזכר בספרים מהשנים המוקדמות,
    שחלקם מודפסים עד היום.
    לגבי עודד בורלא, שירים מכל הצבעים נפלא בעיני, וגם שלוש ועוד כחול הם ציוני דרך. את הספר שמוצג כאן אנני מכירה וזה מאוד מסקרן.
    תודה!

כתיבת תגובה