דייסה של קלילות, תנועה והומור / שחר קובר
ביקורת על איוריו של עומר הופמן לספר "אבא אכל דיסה" מאת שהם סמיט
דצמבר 15, 2010
ספר הילדים הכי יפה שיצא השנה הגיע אלי. “אבא אכל דיסה” מאת שהם סמיט, זכה לאיורים נהדרים של עומר הופמן. בעיניים ביקורתיות במיוחד חיפשתי דבר שלילי לומר על איורי הספר, ללא הצלחה.
איורים נפלאים
אהבתי.
ישמע לכם הזוי אבל מצא חן בעיני משחק האור שנכנס מהחלון ומוטל על הדמויות ופנים החדר באיור האחרון.
like!!!
מקסים!
נראה אכן ספר מקסים שיש ללמוד ממנו על חופש שמרשה לעצמו.
תודה על ההלצה
זה באמת נראה נהדר!
תודה, שחר, על עוד ביקורת משובחת.
תודה.
תודה רבה לכולם!
האיורים אכן מקסימים!!!
אבל את הספר עצמו לא אהבתי
ולא הבנתי מה השתפכו עליו כל המבקרים.
בפשטות, יש כאן אבא אחד מסכן שנפלו עליו שלוש פסיכיות (טוב, ילדה חמודה ונורמלית לגמרי שאמא שלה וסבתא שלה החליטו להשתגע קצת, אין בזה שום רע, אבל למה על חשבון האבא? איפה הצדק?) והוא אכן משתדל לטפל במצב כמיטב יכולתו. ואיך הספר נגמר? שהאבא החף מפשע נאלץ לאכול את הדייסה שבישל להן (גם אם התכוון לכך מראש, במטרה “לרפא” אותן) בעוד הן זוללות את הארוחה שהכין לעצמו, וכל הבית מבורדק ומבולגן. באמת נחמד מאוד הקטע של הפנטזיה והניסיון שלהן לחזור לאחור בזמן וכל זה, אבל בסופו של דבר המסר שהילד מקבל מהספר הוא שמה שעובר על אבא הוא זניח לגמרי, אין שום פיצוי על סבלו ושום הכרה בטוב-לבו ובחוכמתו מצד השלוש, וגם לא מצד המחברת. ובעצם, לספר צריך לקרוא “אבא אכל אותה”.
לאמא, הסבתא והבת יש חוש הומור משובח בספר. אולי אם האבא היה קצת פחות צנון אז גם הוא היה מצטרף למשחק. ספר מקסים, הבנות שלי אהבו מאד וצחקו. איורים נפלאים.