כללי

"מעשה היצירה הוא סוד גדול" - ראיון עם טובה שינברג "מעשה היצירה הוא סוד גדול" - ראיון עם טובה שינברג כללי

"מעשה היצירה הוא סוד גדול" - ראיון עם טובה שינברג

ראיון עם הסופרת לרגל צאת ספרה החדש "ברווזונת מת-גע-גע-ת"

הכתיבה שלי באה מתוך קרבה גדולה לחווית הילד. המרחק שיש לי ככותבת מבוגרת מאפשר לילד להתרווח בחוויה ולקיים דיאלוג פורה עם סביבתו.

להראות, לא לספר - ראיון עם מיה מיטב להראות, לא לספר - ראיון עם מיה מיטב כללי

להראות, לא לספר - ראיון עם מיה מיטב

ראיון עם הסופרת מיה מיטב לרגל צאת ספרה "אבא, מה זה עושה?"

בספר השתמשנו באמצעי אמנותי שיוצר הפרדה בין העולם המציאותי לדמיוני - באמצעות קו הקיפול של כפולת העמודים. באופן כזה, ברור לקוראים הצעירים גם ללא מילים והסברים, כי מה שמתרחש בחדר הילדים נתון ופתוח לעולם הדמיון. במילים אחרות - כשמשחקים הכול יכול לקרות.

המהדורה המקוצרת המהדורה המקוצרת כללי

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "אמא, צריך לישון!", "ההרפתקאות הבלתי נוחות בעליל של ברונטה לב בזלת", "מערבולת"

בתחילת הסיפור עמליה היא האור, פשוטו כמשמעו. היא מתרוצצת בחדר אפלולי, דמותה וכל שהיא נוגעת בו זוהרים בצהוב זורח המנוגד לחושך הכחלחל, כשבידה מטה כוכב והיא מדליקה מנורת ירח ומושכת ממנה שביל של אור.

בעקבות הדב הבלש בעקבות הדב הבלש כללי

בעקבות הדב הבלש / עומר מזרחי

רשימת ביקורת על ספרו של גלעד סופר, "הבלש דב ותעלומת האוז הנעלם"

הבלש דוב שואב המון השראה מעולם הקולנוע הבלשי והפילם נואר [...] בשימוש בפורמט המוכר של ה"וידוי" של הבלש. הווידויים הללו והפניה אלינו, הקוראים, שיודעים עד כמה הוא רחוק מאוד מהאמת, מעצימים את הפער, וגורמים לנו לצחוק על הרצינות התהומית שבה הדוב לוקח את עצמו ואת החקירה.

דברים לזכרה של ד"ר בשמת אבן-זהר דברים לזכרה של ד"ר בשמת אבן-זהר כללי

דברים לזכרה של ד"ר בשמת אבן-זהר / פרופסור זהר שביט

פרופ' זהר שביט מספידה את המרצה וחוקרת במדעי התרבות ד"ר בשמת אבן-זהר בעקבות פטירתה

זכיתי להנחות את בשמת בכתיבת עבודת הדוקטור שלה, וללא ספק היא הייתה מתלמידותיי המוכשרות והמבריקות ביותר:  מקורית ויצירתית, בעלת יכולת המשגה וניסוח מופלאה וכישרון נדיר לשפות.

שמח וטוב לב שמח וטוב לב כללי

שמח וטוב לב / לי עברון

רשימת ביקורת על ספרה של אינגה מול, "אדי, בֶּלֶה ופְלוֹ"

אדחר, ובקיצור אדי, מעורר אהדה מחויכת באהבתו העזה ללימודים, והתכונה הזאת שלו, בשילוב עם נטייתו להתעלם מן המתרחש סביבו, הופכת אותו למועמד למסע הרפתקאות מהסוג ששולף ילדים (או הוביטים) תמימים מביתם ומהרגליהם הנוחים ומטיל אותם אל תוך העולם

לרשימות נוספות
איור תחילה - נטלי וקסמן-שנקר איור תחילה - נטלי וקסמן-שנקר כללי

איור תחילה - נטלי וקסמן-שנקר

פרויקט כתיבת טקסט בהשראת איור

במסגרת פרויקט חגיגי של "הפנקס", המבוסס על המהלך של איור תחילה, שבו האיור קודם לטקסט הוצאנו קול קורא לציבור: כתיבת טקסט (שיר או סיפור) בהשראת איור של נטלי וקסמן-שנקר.

העולם העומד מלכת העולם העומד מלכת כללי

העולם העומד מלכת / עומר מזרחי

ביקורת על הספר "מחכים לנסים" של שירה גפן, אתגר קרת ועובדיה בנישו

בנישו שותל באיורים באופן מתוחכם סמלים שחרוטים לכולנו בתודעה התרבותית. כשאנחנו מפענחים אותם באופן תת מודע - נוספת שכבת מורכבות למסר של כל האיור.

מה קרה לנד עכבר? מה קרה לנד עכבר? כללי

מה קרה לנד עכבר? / איילין מוסקוביץ

על ספר הילדים המוערך ובלתי מוכר "הבריחה הנועזת של נד עכבר"

מוכרת לנו תסמונת סטוקהולם, התופעה הפסיכולוגית שבה אדם המוחזק בשבי מפתח אמפתיה והזדהות עם האנשים המחזיקים בו. פה וין-ג'ונס הופך את התסמונת על הראש ומתאר מצב הפוך. שום-שום לא רק מתחיל לחבב את האסיר שלו, אלא להרהר בשאלה אם הוא עצמו אינו אסיר בכלא.

מי יבין לבו של אריה מי יבין לבו של אריה כללי

מי יבין לבו של אריה / מור פוגלמן-דבורקין

רשימת ביקורת על הספר "איך להחביא אריה" מאת הלן סטיבנס

ההורים לא רואים את האריה לאו דווקא בשל הצלחת מאמציה של איריס, אלא בעיקר מפני שהם פשוט לא מסתכלים. [...] כלומר, גם כאשר הזר כבר נמצא ממילא אצלנו בבית, רובנו מעדיפים להסיט את מבטנו ולעסוק בשלנו, במקום לראות אותו ואת מצוקתו.

עשר רשימות אהובות מעשור של "הפנקס" עשר רשימות אהובות מעשור של "הפנקס" כללי

עשר רשימות אהובות מעשור של "הפנקס"

מבחר מעשור של פעילות כתב עת "הפנקס", כולל תערוכות איורים, מאמרים על ספרות ילדים ונוער, ביקורות תרבות ילדים ועוד - והכל פתוח לקהל הרחב לתקופת הסגר הכללי

ילדה נצחית בשם מומו ילדה נצחית בשם מומו כללי

ילדה נצחית בשם מומו / גיל הראבן

קריאה מחודשת ב"מומו" מאת מיכאל אנדה

תמונת העולם שהוא מציג של מלחמת בני-האור בבני-האפור בעייתית בעיניי: האם "אפור" הוא אכן החולי המכרסם באנושות? ושמא ההפך? אולי מיאוס כלפי "האפור" לסוגיו הוא סוג של חולי?